משנה מכשירין ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ד · משנה ה | >>
עריבה שירד הדלף לתוכה, הניתזין והצפין אינן בכי יותן.
נטלה לשפכה, בית שמאי אומרים, בכי יותן. בית הלל אומרים, אינן בכי יותן.
הניחה שירד הדלף לתוכה, הניתזין והצפין, בית שמאי אומרים, בכי יותן. בית הלל אומרים, אינן בכי יותן.
נטלה לשפכה, אלו ואלו מודים שהן בכי יותן.
המטביל את הכלים והמכבס את כסותו במערה -- המים העולים בידיו, בכי יותן. ברגליו, אינן בכי יותן.
רבי אליעזר אומר, אם אי אפשר לו שירד אלא אם כן נטנפו רגליו, אף העולין ברגליו בכי יותן.
עריבה שירד הדלף לתוכה -
- הניתזין והצפין - אינן בכי יותן.
- נטלה לשופכה -
- בית שמאי אומרין: בכי יותן.
- ובית הלל אומרין: אינן בכי יותן.
- הניחה שירד הדלף לתוכה -
- הניתזין והצפין -
- בית שמאי אומרין: בכי יותן.
- ובית הלל אומרין: אינן בכי יותן.
- נטלה לשופכה - אלו ואלו מודים, שהן בכי יותן.
- הניתזין והצפין -
[ו] *הערה 1: המטביל את כליו, והמכבס את כסותו במערה -
- המים העולין בידיו - בכי יותן,
- ברגליו - אינן בכי יותן.
- רבי אלעזר אומר:
- אם אי אפשר לו שירד אלא אם כן נטנפו רגליו -
- אף העולין ברגליו - בכי יותן.
- אם אי אפשר לו שירד אלא אם כן נטנפו רגליו -
הניתזין - הניצוצות אשר ניתזין מהן בירידת הנוטפין.
והצפין - המים אשר ירבו וישפכו על פניה אחר שנתמלאת מן הנוטפין.
אמנם המים שנכנסו בתוך הכלי, בית שמאי אומרים, כיון שלא שפכה במקומה כשמצא בה הנוטפים אבל נשאה במימיה, כבר נרצה לו היות המים בה אותו הזמן, ועל כן הרי הוא בכי יותן, וכשישים פירות בעריבה ההיא אחר ששפך המים מתוכה או קודם לכן הוכשרו.
ובית הלל אומרים, כיון שנשאה במימיה לשפכן ולא להניחן שם אינן בכי יותן. אבל כשהניח העריבה הזאת בכוונה כדי שיתקבצו בה הנוטפין הרי המים הנאספים בה בכי יותן, ואפילו נטלה לשפכה לדברי הכל.
משנה ו [נוסח הרמבם]
[אין הלכה כרבי אלעזר]:
הנתזים. ממנה לחוץ והצפים למעלה ויוצאין לחוץ כולהו אינם בכי יותן וכן מה שבתוכה כיון דהוי שלא לרצון ובנטלה לשופכה פליגי:
תניא בתוספתא (פ"ב ע"ש) עריבה שירד דלף לתוכה טהורה בד"א בטהורה אבל בטומאה הכל מודים שהיא בכי יותן דברי ר"מ רבי יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה בית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינן בכי יותן פי' בטמאה שהעריבה טמאה ופליגי ר"מ ורבי יוסי בכלי טמא חושב משקין דמשקין היוצאין שלא לרצון כאילו יצאו לרצון והיינו דאמרינן בפ"ק דשבת (דף יז.) הבוצר לגת הוכשר ומפרש טעמא גזירה שמא יבצרנו בקופות טמאות ופריך הא ניחא למ"ד כלי טמא חושב משקה כלומ' דהיינו ר"מ אלא למ"ד אין כלי טמא חושב משקה כלומר דהיינו רבי יוסי מאי איכא למימר ושם פי' בקונטרס לא ידענא פלוגתא היכא:
ב"ש אומרים בכי יותן. הואיל והונחה שם לקבל מים:
אלו ואלו מודים שהם בכי יותן. הואיל וכבר חשב עליהם והא דאמרינן בפ"ק דשבת (דף יא.) גבי לא יצא הזב בכיס שלו ואם יצא פטור א"ר זירא האי תנא היא דאצולי מטנוף לא חשיב דתנן הכופה קערה על הכותל אם בשביל שתודח הרי זה בכי יותן אם בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן ופריך מי דמי התם לא קבעי להנך משקין כלל הכא קבעי ליה להאי כיס לקבולי ביה זיבה הא לא דמיא אלא לסיפא דתנן נתנה תחת ארובה מים הניתזין והצפין אינן בכי יותן שבתוכה הרי זה בכי יותן משנה זו לא מצינו בשום מקום ובתוספתא נמי לא מיתניא ושמא היינו מתניתין דקערה דלעיל וסיפא היינו מתני' דעריבה דהכא אע"ג דלא תנן הכא ארובה ולא תנן נמי שבתוכה ואין הש"ס מביאה בלשון משנתינו וחשיב לה אצולי מטינוף שלא נתן שם העריבה בשביל שיהא צריך למים אלא כדי שלא יתלכלך החצר במים תדע מדקתני נטלה לשופכה ולא קתני שפכה משמע שנטלה להוליך לשפכה במקום אחר:
בידיו. שמכבס בהן דבידיו ניחא ליה וברגליו לא ניחא ליה:
אא"כ נטנפו רגליו. הרי הן בכי יותן מידי דהוה אממלא בחבית דריש פירקין דמים העולים אחריה בכי יותן כדפרישי' לעיל לפי שאי אפשר למים להכנס לתוכה עד שיגעו לאחוריה:
הנתזין - ממנה לחוץ:
והצפין - למעלה ויצאו לחוץ. כולהו אינן בכי יותן, לפי שהן שלא לרצון, וכן המים שבתוכה:
נטלה לשפכן - שלא שפכן במקומן, אלא נטל העריבה לשפוך המים במקום אחר, הרי הן בכי יותן, דלרצון הן הואיל ולא שפכן מיד שם במקומן:
ובית הלל אומרים - כיון שלא הניחן שם אלא נטלה לשפכן, אינן בכי יותן:
הניחה - אם הניח את העריבה מתחילה כדי שירד הדלף לתוכה:
אלו ואלו - בית שמאי ובית הלל מודים שאף על פי שנטלה אח"כ ושפכה, הרי הן בכי יותן, הואיל וכבר חישב עליהן:
מים העולים בידיו - שמכבס בהן, ניחא ליה:
ברגליו - לא ניחא ליה:
אא"כ נטנפו רגליו - הוו בכי יותן. מידי דהוה אממלא בחבית דלעיל ג, דמים העולים אחריה בכי יותן, כדפרישנא לעיל, לפי שאי אפשר למים ליכנס לתוכה עד שיגעו לאחוריה:
אלו ואלו מודים. לשון הר"ב שאע"פ שנטלה אח"כ ושפכה וכו'. וז"ל הרמב"ם כשהניח העריבה הזאת בכוונה כדי שיתקבצו בה הנוטפים. הרי המים הנאספים בה בכי יותן. ואפילו נטלה לשפכה לר"ה. ע"כ. אבל בחבורו פ"ב מהט"א (הלכה ח') משמע דדוקא כששפכן. וז"ל אם נטלה לשפכה הרי אלו מכשירין. שכיון שלא שפכה במקומם הרי תלשן ברצונו. ואיכא למידק דהא הניחה לדעת שירד הדלף לתוכה. וא"כ אפילו לא שפכה נמי. ולכן נראה דלא אתא למימר אלא לאפוקי אם שפכה במקומה. (ועיין מ"ש במ"ט) אבל הניחה כך ולא שפכה. אה"נ דמים שבתוכה בכי יותן. ואתי שפיר לדבריו שבחבורו לישנא דמתני' דקתני בל' אם ולא בל' אפילו. וצ"ל דברישא דקתני נטלה לשפכה דהיינו שלא במקומה. לרבותא דב"ש קתני לה. עיין פ"ק משנה ג'. ונמשך הרמב"ם בחבורו אחר ל' המשנה ואע"פ שלא העתיק דברי ב"ש. וא"נ מתני' ברישא איידי דסיפא קתני לה. [ומיהו נראה דאע"ג דבסיפא כ"ש כשלא נטלה לשפכה כלל. היינו משום שהניחה שירד הדלף לתוכה. אבל רישא דירד מעצמו אף לב"ש דוקא אם נטלה לשפכה. וכי לא נטלה לא. ולא הוו כאן רבותא כלל]:
רבי אליעזר אומר אם א"א לו כו'. כתב הר"ב מידי דהוה אממלא בחבית דלעיל כו' וכ"כ הר"ש. אפשר לומר דליכא דפליג עליה. ושנשנה בלשון פלוגתא ל"ק כדאשכחן טובא. וכתבתי בפרק בתרא דבכורים. אבל בפי' הרמב"ם בנא"י מצאתי כתוב ואין הלכה כר"א. וכן בחבורו פי"ב מהט"א לא העתיק דבריו:
(ג) (על הברטנורא) ואפשר לומר דליכא דפליג עליה אף שנשנה בלשון פלוגתא. ועתוי"ט:
עריבה וכו': שבת פ"ק דף י"ב ועיין בתוס' שם דף י"ז בתוספתא שהביאו שם:
וז"ל התוספתא עריבה שירד דלף לתוכה טהורה בד"א בטהורה אבל בטמאה הכל מודים שהיא בכי יותן דברי ר"מ ר' יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה בש"א בכי יותן ובה"א אינן בכי יותן ע"כ ומפורשת בהר"ש ז"ל:
הניתזין והצפין: וכן המים שבתוכה אם לא נטלה לשפכה שלא נקט הניתזין והצפין אגב סיפא דהכא ברישא פליגי במים שבתוך העריבה כשנוטלן לשופכן ובסיפא במים הניתזין והצפים:
נטלה לשפכה: נ"א לשפכם והתם בפ"ק דשבת דף י"ב קתני אהאי סיפא דהניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין אינם בכי יותן ושבתוכה ה"ז בכי יותן וכתבו שם תוס' ז"ל ושבתוכה ה"ז בכי יותן אין זה במשנה אלא שהתלמוד מדקדק מדקתני הניתזין והצפין אינם בכי יותן משמע הא שבתוכה הרי הן בכי יותן ע"כ ולא כן משמע מהרמב"ם ז"ל שם בפי"ג וז"ל שם עריבה שירד הדלף לתוכה המים הניתזין והצפין מעלי' אינם תלושין ברצון נטלה לשפכה המים שבתוכה אינם ברצון הניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין ושבתוכה אינם תלושין ברצון ואם נטלה לשפכה הרי אלו מכשירין שכיון שלא שפכה במקומה הרי תלשם ברצונו ע"כ והר"ש ז"ל נראה דהוה גריס התם בשבת נתנה תחת ארובה מים הניתזין והצפין אינם בכי יותן ושבתוכה ה"ז בכי יותן וכתב דשמא היינו מתני' אע"ג דלא תנן הכא ארובה ולא תנן נמי שבתוכה ע"כ בקיצור:
המטביל את הכלים: נ"א המטביל את כליו. נטנפו רגליו נ"ל רוצה לומר נטנפו במים. ואין הלכה כר' אלעזר:
יכין
הניתזין והצפין: שצפו ויצאו חוץ לעריבה. וה"ה מה שבתוכה. רק נקט נתזין וצפין משום סיפא דפליגי בהו. רב"א:
נטלה לשפכה: במקום אחר:
בש"א בכי יותן: דמדלא שפכן במקומן רוצה בקיומן עד אז. ואילה"ק אפילו שפכן במקומן יכשירו לב"ש דמ"ש ממנער אילן פ"א מ"ב. וה"נ ניחא ליה שיבואו המים ממקום למקום בעריבה. נ"ל דדוקא אותן ששפך או אותן שנשארו בעריבה אחר שפיכה. דמי להתם ליוצאין ואת שבו. מיהו הכא מיירי גם קודם שהתחיל לשפכן:
אלו ואלו מודים שהן בכי יותן: מדגם בתחלה הוה ניחא ליה בהו. ולרב"א ה"ה במה שבתוכה מודו דמכשירין. ונקט נטלה לשפכה משום רישא דפליגי בה:
המים העולים בידיו: שהתעסק בהן:
אף העולין ברגליו בכי יותן: מדא"א לזה בל"ז. ואף דלעיל ר"פ בחבית מודו רבנן מה"ט דבכי יותן. נ"ל דהתם לא סגי בלאו הכי. דא"א שישאב אם לא יתלחלח אחורי הכלי. משא"כ הכא. היה אפשר שלא יהיה טיט כאן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת