רבינו שמשון על מכשירין א

רבינו שמשון · על מכשירין · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

שתחלתו לרצון. דניחא ליה בהנך משקין בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין:

אע"פ שאין סופו לרצון. כשנפלו על הפירות לא ניחא ליה אפילו הכי הוי הכשר אי נמי סופו לרצון כשנפלו על הפירות אבל בתחילת ביאתן הוקשה בעיניו הכל חשוב הכשר:

מטמאין לרצון ושלא לרצון. כיון דטמאין הן מטמאין ומכשירין הכל בבת אחת אם נפלו על הפירות ואפילו שלא לרצון דמחמת טומאתן חשיבי טפי ודכוותה פרק קמא דשבת (דף יז.) כלי טמא חושב משקין:

משנה ב

המרעיד. לשון נענוע:

להשיר ממנו אוכלין או את הטומאה. כגון שהביא עורב שם שרץ או נבילה או כזית מן המת ונשאר בין ענפי האילן:

אינן בכי יותן. אם מחמת רעדה זו נפלו מי גשמים שבאילן על פירות שתחתיו לא הוכשרו:

היוצאין ואת שבו. משקין היוצאין מחמת הרעדה ומשקין הנשארין ונפלו אחרי כן על הפירות הוכשרו דאחשובי אחשבינהו וכתלושין דמו:

מפני שהוא מתכוון שיצא מכולן. נתכוין להוציא כל המים מן האילן והנשארים לאו דעתיה עלייהו ולא מכשרו:

משנה ג

ונפלו על חבירו. ותחתיו זרעים וירקות. וכן סוכה דהיינו ענף של אילן ותחתיהן זרעים וירקות וכן ונפלה על חבירתה ותחתיה זרעים ואע"פ שבשעת שהרעיד היה שם הפסק חשיב הכשר:

וב"ה אומרים אינן בכי יותן. בשנגבו קודם שנתלשו פליגי דאי בשנתלשו עדיין משקה טופח עליהם אפילו ב"ה מודו דהוו בכי יותן כדמוכח בפ"ק דשבת (שם) גבי בוצר לגת:

עד שיתכוין ויתן. ואפי' זרעים וירקות תלושים תחתיהם לא הוכשרו דמן האילן נפלו לחברו ומסוכה לחבירתה ולא נתכוין שיפלו על הזרעים ועל הירקות:

משנה ד

הנוער אגודה של ירק. כגון שירדו עליו גשמים או שנפלו במים שלא לרצון ומנערן כדי שיצאו ממנו המים כאדם המנער טליתו:

המעלה שק מלא פירות. שנפל בנהר שלא לרצון והעלהו והניחו על שפתו:

התחתון טהור. כלומר אף התחתון טהור וכ"ש העליון:

תניא בתוספתא (רפ"א) המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ונפלו על תלושין שבו ועל מחוברים שתחתיו ב"ש אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים על התלושין בכי יותן ועל המחוברים אינן בכי יותן אמר רבי יוסי בר רבי יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ונפלו על התלושין שבו ועל המחוברים שתחתיו שאינן בכי יותן ועל שעקרן משינגבו שאינן בכי יותן על מה נחלקו על המרעיד את האילן ונפלו מבד לבד ומסוכה לחבירתה באותו אילן שבית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינם בכי יותן אמרו להם ב"ה לבית שמאי אי אתם מודים במעלה שק אחד מעורר ונתנו על גבי הנהר שאע"פ שהמים יורדין מצד העליון לתחתון שאינו בכי יותן אמרו להם ב"ש אי אתם מודים במעלה שני שקים מעוררין ונתנן זה על גב זה המים יורדין מן העליון לתחתון שהתחתון בכי יותן ר' יוסי אומר אחד שק אחד ואחד שני שקים בית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינן בכי יותן ר' יהודה אומר ר"א אומר זה וזה בכי יותן רבי יהושע אומר זה וזה אינן בכי יותן ר"ע אומר התחתון בכי יותן והעליון אינו בכי יותן. פי' על תלושין שבו ועל מחוברין שתחתיו לכאורה איפכא גרס מחוברין שבו ותלושין שתחתיו וכן בדר' יוסי בר רבי יהודה דאי כגירסת הספרים דגרסי נמי בדרבי יוסי בר ר' יהודה על התלושין שבו ועל המחוברין שתחתיו שאינן בכי יותן היכי קאמרי ב"ש מבד לבד בכי יותן אלא בשבוש כתובה והגירסא נכונה כדפרישית וגרסינן בדר' יוסי נמי על מחוברין שבו ועל תלושין שתחתיו שאינן בכי יותן ומבד לבד ומסוכה לחבירתה פליגי באותו אילן ובתלושין ואית דגרסי על מה נחלקו על המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין ונפלו מבד לבד ומסוכה לחבירתה באותו אילן כלומר שמשיר מבד לבד ומים נופלין על הפירות דב"ה סברי כיון דלא מכוין להשיר מים אין כאן מחשבה וב"ש סברי כיון דאי אפשר זה בלא זה מחשבה היא והרי הן בכי יותן:

משנה ה

הממחק את הכרישה. מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל:

והסוחט בשערו ובכסותו. שהיה בא בדרך וירדו גשמים על ראשו ועל כסותו וסוחט בהן כדי שיצאו המים:

ואת שבו. משקין הנשארים ונפלו אחרי כן על הפירות:

שיצאו מכולו. דנתכוין להוציא כל המים ולאו דעתיה על הנשארים כב"ה דריש פירקין ובכריתות פרק אמרו לו (דף טו:) מייתי משנה זו בסגנון אחר ואין רבי יוסי נזכר שם ואמרי' התם אמר שמואל וכרישה עצמה מ"ט הוכשרה בשעת פרישתו ממנה הכשירוה ולשון הקונטרס שפירש שם משונה:

תניא בתוספתא (פ"א) הממחק את הגג ואת הכרישה אע"פ שהמים יורדין מצד העליון לתחתון אינן בכי יותן נתלשו הרי הן בכי יותן (נתלשו) ר' יוסי אומר זב וטמא שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על ראשו ועל כסותו אע"פ שסוחטין והמים יורדין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורין שאינן נחשבין אלא לאחר שיצאו מכולן יצאו מכולן הרי אלו מוכשרין וטהורין שאינן נחשבין אלא לאחר יציאתן. המסדר קנקנין בכיפה אע"פ ששאבו יותר מלוג אינן בכי יותן ולענין מי חטאת אינו חושש שמא שאבו אחרים אומרים משום ר' נחמיה אם היו מחוסנות אינן שאובות. פי' הרי אלו מוכשרים כלומר מכשירין דחשיבי משקה ואפ"ה טהורין דאינן נחשבין אלא לאחר יציאתן ומשיצאו שוב לא נגעו בזב ובטמא ותימה מ"ש מההיא דאמרו לו (שם) דאמר שמואל וכרישה עצמה הוכשרה דבשעת פרישתן ממנה הכשירוה ה"נ בשעת פרישתן מן הזב קבל טומאה ממנו ובפרק בהמה המקשה (דף עב:) גבי שלש על שלש שנחלק משמע דמודה ר' יוסי בשלש על שלש הבאות מבגד גדול דבשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן וצריך לחלק בדברים בין קבלת טומאה להכשר ובין טומאה דהכא לטומאה דבגד:

קנקנים. של עץ:

אע"פ ששאבו יותר מלוג. כגון שהם חדשים ומחמת חום הכיפה נתמצו מים בתוכן מלחלוחית העץ א"נ דרך כיפה להיות מלוחלחת ומתוך כך כלים שבתוכה מזיעים מים אינם בכי יותן אם היו בתוכן פירות. ולענין מי חטאת אם שמו מי חטאת באותן קנקנים ולא ידעו אם נתמצו מהן מים ונתערבו עם מי חטאת ופסלום אין חוששין לכך דלא פסלינן להו מספק: מחוסנות. מלשון (ישעיה א) והיה החסון לנעורת דרך העץ כשהוא לח רך וכשיצאו מימיו מתייבש ומתקשה והיינו מחוסנות שיבשו קצת ונתקשו שוב אינן שואבות:

משנה ו

הנופח בעדשים. שנופח בפיו בעדשים ויוצא עליהן רוק מפיו בנפיחתו ר"ש אומר אינן בכי יותן כיון שלא נתכוין לכך:

האוכל שומשמין באצבעו. דרכו להכניס תחלה אצבעו בפיו ללחלחו ברוק ומכניס אצבעו בשומשמין שבידו השנייה ונדבקין באצבעו ומכניס לפיו ואוכל ומחמת כך נתלחלח היד שהשומשמין בו ובמשקין שעל ידיו פליגי אי מכשירין אי לא דר"ש סבר דאין מכשירין דללחלח אצבעו נתכוון ולא ללחלח ידיו ורבנן סברי כיון דאחשביה באצבעו מכשיר אפי' שלא לרצון וצריך לדקדק לר"ש דלהוי כמשקה שתחלתו לרצון וסופו שלא לרצון דמכשיר וה"נ הרי היה על אצבעו לרצון ויש לפרש דקסבר ר"ש דלא היה לרצון אלא כדי שיתלחלח בו האצבע אבל העודף לא לרצון הוא ואין לתמוה על הא דרוק חשוב כמים להכשיר דלקמן בפ"ו תנן גבי תולדות המים היוצא מן הפה:

מפני הסריקין. בני אדם ריקים כמו חבורה שכולה סריקין בפרק בן סורר ומורה (דף ע:) מלשון אילן סרק שאינו עושה פירות (ב"ב דף כז:) אנשים ריקים דיפתח (שופטים ט) תרגום גוברין סריקין ואית דגרסי הכא מפני הסיקרין מלשון סיקריקין דפרק הניזקין (דף נה:) שהיו מציקין ואונסים את ישראל:

בשבולת הנהר. להביאן עמו אין יכול לנושאן ומשיטן על פני המים. שבולת לשון שביל מלשון (תהלים סט) ושבולת שטפתני: