מלאכת שלמה על מכשירין א

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

בעזרת האל יתב' המשכין ריעים במדבר חררים נתחיל מסכת מכשירין.
בירושלמי דשבת פ' כלל גדול דף ט' גרסינן אמר ר' פירור. יהודה עביד הוויי במכשירין שיתא ירחין בסופא אתא חד תלמיד דר' סימאי ושאיל לי' ולא אניבי' אמר ניכר הוא זה שלא עבר על פתחה של תורה. ע"כ:

כל משקה וכו':    ומ"מ בכולה מתני' ברצון בבי"ת חוץ מסיפא דמשקין טמאין וצריך טעם:

בסוף פי' רעז"ל כגון שהמשקים טמאים לא בעינן דניחא ליה ע"כ כמו שכל דבר המטמא מטמא לרצון ושלא לרצון כך ג"כ כשהטומאה והמשקים באים יחד:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המרעיד את האילן ונפל על חבירו וכו':    אית דגרסי ונפלו על חבירו או סוכה ונפלו על חברתה וקאי לשון רבים אפירות או אמים ואין צורך דונפל נמי יתפרש מי שנפל או אילן עצמו או פירות או מים. ופי' הרמב"ם ז"ל דע שכמו שהמים שבקרקע אינם מכשירין כן המים שנתלשו מן הקרקע בלא כוונה אינם מכשירין ואפילו נבללו הפירות בהן ומזה העיקר נסתעפו ענין כל המסכתא אמר אם הרעיד אילן על אילן אחר או סעיף אילן וזה יקרא סוכה ונפל זה הענף על אחר ונפלו פירות מזה האילן השני והיו שם ירקות שאותם המים שעל אלו הירקות אינם מוכשרין לפי שהן היו שלא ברצון וזה דעת ב"ה וב"ש סוברין שהם ברצון ובשביל זה הרעיד ובא ר' יוסי וסעד לדברי ב"ה עכ"ל ז"ל (א) ולא כן פי' ביד וז"ל שם המרעיד את האילן ונפל על חבירו או סוכה ונפלה על חברתה ותחתיהן זרעים וירקות המחוברין לקרקע ונפלו המים על הפירות המחוברין שתחתיהן אותן המים שבזרעים ושבירקות אינם תלושין ברצון ע"כ. וכתב שם מהרי"ק ז"ל וממה שכתב רבינו כאן נראה שהוא מפ' שמרעיד את האילן להשיר ממנו מים ונפלו על אילן אחר ומשם נפלו על זרעים או ירקות שתחתיו אותם מים שנפלו על אותם זרעים או ירקות אם נגעו בהן פירות תלושין לא הוכשרו כו' ועוד האריך ע"ש:

ובה"א בשניגבו:    קודם שנתלשו פליגי דאי בשנתלשו ועדיין משקה טופח עליהן אפילו ב"ה מודו דהוו בכי יותן כדמוכח בפ"ק דשבת גבי בוצר לגת. הר"ש ז"ל:

א"ר יהושע:    היא גירסת הר"ש והרא"ש ז"ל וכן בערוך ערך תלי קופרי אבל הרמב"ם ז"ל גריס ר' יוסי כדכתבי'. וגם נראה שהערוך גורס תליקופרי הכל תיבה אחת:

הנוער אגודה וכו' ובה"א אינם בכי יותן:    גרסי'. ופי' הרמב"ם ז"ל מה שאמר חוששין אנן בתמי' וענינו שהם אמרו לב"ש על דעתכם מי שהרעיד עיקר אחד נאמר ג"כ שמא יצאו מעלה לעלה והשיבום ב"ש שהקלח אחד ולזה לא נחוש ואגודה קלחים הרבה אמרו להם ב"ה והרי המעלה שק מלא פירות שהם חלקים נפרדין ולא נאמר שמא ירדו המים מצד העליון לתחתון ויהיו הפירות שלמטה שכבר נבללו ברצון והיות השק יחבר הפירות כמו היות האגודה תחבר החלקים ומאמר ר' יוסי התחתון טהור רוצה לומר שאינו מוכשר והרבה מה שיאמר בזו המסכתא טמא על המוכשר וטהור על דבר שאינו מוכשר וסיבת ר' יוסי שהוא אומר לא נתכוון שיבלול השק התחתון. ואמנם נתכוון שישמר בו השק העליון שלא יבלל היה בלל השק התחתון שלא לרצון. ואין הלכה כר' יוסי ע"כ. ופי' הרא"ש ז"ל חוששין אנו שמא יצאו מן העלה לעלה והוכשר אותו הקלח: שהקלח אחד. ולא חשיב לרצון אלא נוער דבר אחד ונפל המשקה ממנו על האוכל. אבל באותו דבר שהוא נוער אם יצא המשקה ממקום למקום לא הוי הכשר:

שק:    מלא פירות שנפל לנהר שלא לרצון ונתנו על שפת הנהר שיצאו המים ממנו ושק מלא פירות הוי כאגודה של ירק אבל שני שקים שהן גופים הוכשר התחתון ור' יוסי פליג גם בשני שקים ע"כ:

על גב הנהר:    בערוך גריס על גיף הנהר תרגום ירושלמי על שפת היאור על גיף נהרא:

אבל אם העלה שנים וכו':    תני בתוספתא ר' יוסי אומר אחד שק ואחד ב' שקים בש"א בכי יותן ובה"א אינם בכי יותן ר' יהודא אומר ר' אליעזר אומר זה וזה בכי יותן ר' יהושע אומר זה וזה אינם בכי יותן ר' עקיבא אומר התחתון בכי יותן שהרי ברצונו הניח זה על גב זה והעליון אינו בכי יותן:

והסוחט בשערו ובכסותו:    היא גירסת רוב המפרשים חוץ מהרמב"ם ז"ל שנראה שגורס שערו בכסותו בין בפירושו בין בחבורו כמו שנעתיק בסמוך. ופירשו תוס' והרא"ש ז"ל שם בכריתות הסוחט בשערו ובכסותו פי' הקונטרס אחר שיצא מבית המרחץ ויש עדיין מים על שערו. ולא נהירא דהא תחלתו לרצון אלא מיירי שירדו גשמים על הכרישא ועל שערו וכסותו ואינם לרצון עד שיצא מהן ע"כ. עוד כתבו שם היוצאים בכי יותן אע"ג דהני משקים רצונו היה שלא היה בעולם ודמי לכופה קערה על הכותל בשביל שלא ילקה הכותל דתנן לקמן פ"ד סי' ג' דאינן בכי יותן שאני הכא כיון שסוחט המשקים בידיו להוציאם מיקרי לרצון ע"כ. ופי' הרמב"ם ז"ל הממחק את הכרישא וכו' מי שמיחק את הכרישא מהבלל שהיה עליו והוא מחובר בארץ שנפל עליו שלא לרצון או מי שיסחוט שערו בכסותו כדי לנגבן כל מה שיזיל מהמים בעת הסחיטה או הניגוב מכשיר לפי שכיון להזלת מתן המים וכל מה שנשאר שם בשער או בכרישא וכיוצא בו אינו מכשיר לפי שאין כוונתו שישאר בו לחלוחית כלל והלכה כר' יוסי לפי שהוא דעת ב"ה ע"כ:

רש"א אינם בכי יותן וחכמים אומרים בכי יותן:    גרסינן. ופי' הרא"ש ז"ל הנופח בעדשים לבודקן אם יפות הן שאם יזועו ויתלחלחו מהבל פיו כשנופח בהן בידוע שמתבשלות במהירות כיון שמקבלות הלחלוחית במהירות ור"ש חשיב זו הלחלוחית כזיעת האדם שאינה מכשרת ורבנן חשבי לה כרוק של פיו שהוא מכשיר ע"כ והוא פי' הרמב"ם ז"ל: