משנה מכשירין א א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק א · משנה א | >>

כל משקה שתחלתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון, או שסופו לרצון אף על פי שאין תחלתו לרצון הרי זה בכי יתן.

משקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון.

נוסח הרמב"ם

כל משקה שתחילתו ברצון,

אף על פי שאין סופו ברצון,
או שסופו ברצון,
אף על פי שאין תחילתו ברצון - הרי זה בכי יותן.
משקין טמאין - מטמאין לרצון, ושלא לרצון.

פירוש הרמב"ם

כבר ביארנו פעמים, שהאוכלין כולן לא יטמא מהן דבר אלא אחר בלילתו באחד משבעה משקין. ולזה שני תנאים:

  • האחד שיבלול אחר עקירתן מן הקרקע.
  • והאחר שיבלול ברצון, לא שיבלל בלא כוונה.

ואם נבלל בלא כוונה ונתרצה לו תהיה מוכנת לטומאה, וזה שאמרו (ב"מ דף כב:) "יותן, דומיא דכי יתן, מה יתן לרצונו, אף יותן לרצונו". לכן בלילתו אחר עקירתו הכרחי משום אמרו "וכי יותן מים על"(ויקרא יא, לח) וגו', ולמדנו מזה כי שום זרע לא יטמא כשאינו בלול, וידוע כי כל צמח אי אפשר לו שלא יבלל בעת צמחו.

וכשיבללו האוכלין על התנאים שהתנינו נקראים "מוכשרים", רוצה לומר שהם מוכנים לטומאה, והמשקה אשר יבלול אותם יקרא "מכשיר". ומתנים עוד במשנה במשל על העניין הזה, רוצה לומר שהמשקה הזה כבר הכשיר הזרעים או יכשיר אותם כשיפול עליהם, שהוא כל זה תחת דיבור השם יתברך "וכי יותן מים על זרע"(ויקרא יא, לח), באמרו הרי זה בכי יותן, רוצה לומר שהוא מכשיר.

ומבואר הוא כי הדבר המטמא מטמא לרצון ושלא לרצון, [ולכן משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון], לפי שהטומאה עם ההכשר באין כאחת. אמנם אנו מצריכים המשקה לרצון, כשקדם לבדו להכין הזרעים לטומאה ואחר כך יבוא הדבר המטמא, והוא אמרו "וכי יותן"(ויקרא יא, לח) וכו' ואחר כך "ונפל מנבלתם עליו"(ויקרא יא, לח) וכו':

פירוש רבינו שמשון

שתחלתו לרצון. דניחא ליה בהנך משקין בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין:

אע"פ שאין סופו לרצון. כשנפלו על הפירות לא ניחא ליה אפילו הכי הוי הכשר אי נמי סופו לרצון כשנפלו על הפירות אבל בתחילת ביאתן הוקשה בעיניו הכל חשוב הכשר:

מטמאין לרצון ושלא לרצון. כיון דטמאין הן מטמאין ומכשירין הכל בבת אחת אם נפלו על הפירות ואפילו שלא לרצון דמחמת טומאתן חשיבי טפי ודכוותה פרק קמא דשבת (דף יז.) כלי טמא חושב משקין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל משקה שתחילתו לרצון - דניחא ליה בהנך משקין, בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין א:

אע"פ שאין סופו לרצון - כשנפלו על הפירות לא ניחא ליה, אפ"ה הוי הכשר. אי נמי, סופו לרצון, כשנפלו על הפירות. אבל בתחילת ביאתן היה הדבר קשה בעיניו, הכל הוי הכשר:

הרי זה בכי יותן - כלומר, האוכלין שנפלו עליהן משקין הללו, מוכשרין לקבל טומאה מכאן ואילך. שאין שום אוכל מקבל טומאה עד שיבוא עליו מים ב או אחד משבעה משקין, שהם, מים, יין, שמן, חלב, דבש, דם, טל. דכתיב (ויקרא יא) וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא, כתיב יתן וקרינן יותן, מה יתן דניחא ליה, אף יותן דניחא ליה:

מטמאין לרצון ושלא לרצון - כיון דטמאין הן, טומאתן והכשרן באים כאחד, ואם נפלו על הפירות אפילו שלא לרצון, מטמאין אותם, דלא בעינן דניחא ליה אלא כשבא המשקה קודם לטומאה, דכתיב וכי יותן מים על זרע, והדר ונפל מנבלתם עליו. אבל כשהמשקה והטומאה באין כאחד כגון שהמשקין טמאין, לא בעינן דניחא ליה:

פירוש תוספות יום טוב

כל משקה. ושבעה הן כמו שכתבם הר"ב ותנינן להו במשנה ד' פרק בתרא. והתם פי' הר"ב מהיכא ילפינן לה:

[שתחלתו לרצון. פי' הר"ב בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין של תלוש כדלקמן פ"ד משנה ג']:

הרי זה בכי יותן. כתב הר"ב שאין אוכל מקבל טומאה עד שיבא עליו מים כו' פירוש משנתלשו שאם אתה אומר מקבלים הכשר במחובר אין לך שלא באו עליו מים. ומהו אומר אשר יבא עליו מים. רש"י בפי' החומש. ובפ"ט דחולין דף קי"ח תניא כשם שאין זרעים מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו. פירש"י. כדאמרינן בת"כ אם אתה אומר מחוברים טמאין. טמאת את הכל. שאין לך מחוברין שאין שרצים מצויין אצלם. ע"כ. כך אין מקבלין הכשר עד שיתלשו:

משקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון. ועיין במשנה ב' פ"ד. ועוד עיין בספ"ג דטבול יום:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) של תלוש:

(ב) (על הברטנורא) משנתלשו. דאם לא כן, אין לך דבר שלא בא עליו מים במחובר. רש"י בחומש. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בעזרת האל יתב' המשכין ריעים במדבר חררים נתחיל מסכת מכשירין.
בירושלמי דשבת פ' כלל גדול דף ט' גרסינן אמר ר' פירור. יהודה עביד הוויי במכשירין שיתא ירחין בסופא אתא חד תלמיד דר' סימאי ושאיל לי' ולא אניבי' אמר ניכר הוא זה שלא עבר על פתחה של תורה. ע"כ:

כל משקה וכו':    ומ"מ בכולה מתני' ברצון בבי"ת חוץ מסיפא דמשקין טמאין וצריך טעם:

בסוף פי' רעז"ל כגון שהמשקים טמאים לא בעינן דניחא ליה ע"כ כמו שכל דבר המטמא מטמא לרצון ושלא לרצון כך ג"כ כשהטומאה והמשקים באים יחד:

תפארת ישראל

יכין

כל משקה שתחלתו לרצון:    קודם שנפלו על הפירות הוה ניחא ליה בהו. שהיה צריך להן לתשמישו:

אע"פ שאין סופו לרצון:    דלא ניחא לי' שנפלו על הפירות:

הרי זה בכי יותן:    ופירות אלו שנפלו עליהן המשקין הללו הוכשרו לק"ט. ולרמב"ם [פי"ב מטומאת אוכלין] רק תחלת וסוף נפילתן אפירות לא בעי רק חדא שיהיה לרצון. משא"כ תחלת תלישתן מחבורן. ע"כ בעי שיהיה לרצון. דאל"כ הו"ל כמחוברי' שאין מכשירי'. עוד מצריך שיהיה לרצון הבעלים [ולפ"ז צ"ל הך דפ"ה מ"א. בפירות משחק קא' דהוכשרו] ולתוס' אפילו רצון אחר מהני:

משקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון:    דרק בקדם הכשר לטומאה. בעינן לרצון. משא"כ היכא דהכשר וטומאה באין כאחד. ורב"א רצה להוכיח דמיירי במשקה זב וזבה דטמאים מצ"ע. דאי במשקין שנטמאו. היכי משכח"ל שיהיה תחלתן וסופן שלא לרצון. דאי לא אחשבינהו מעיקרא אקמ"ט. ולפע"ד לרמב"ם הנ"ל דתחלתן וסופן דנקט מתני'. תחלת וסוף נפילתן אפירות קאמר. אין דברי רב"א מוכרחים:

בועז

פירושים נוספים