משנה מועד קטן ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק ג · משנה ז | >>
אין קורעיןלד, ולא חולצין, ואין מברין, אלא קרוביו של מת.
אין מברין אלא על מיטה זקופה, ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון, אלא בסלים.
ואין אומרים ברכת אבלים במועד, אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים.
משנה מנוקדת
אֵין קוֹרְעִין,
- וְלֹא חוֹלְצִין,
- וְאֵין מַבְרִין,
- אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁל מֵת.
- אֵין מַבְרִין אֶלָּא עַל מִטָּה זְקוּפָה.
- וְאֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאָבֵל,
- לֹא בְּטַבְלָא וְלֹא בְּאִסְקוּטְלָא וְלֹא בְּקָנוֹן,
- אֶלָּא בְּסַלִּים.
- וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּמּוֹעֵד;
- אֲבָל עוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה וּמְנַחֲמִין, וּפוֹטְרִין אֶת הָרַבִּים:
נוסח הרמב"ם
אין קורעין, ולא חולצין, ולא מברין -
- אלא קרוביו של מת.
- ואין מברין -
- אלא על המיטות הזקופות.
- אין מוליכין לבית האבל,
- לא בטבלה, ולא באסקוטלה, ולא בקנון,
- אלא בסלים.
- לא בטבלה, ולא באסקוטלה, ולא בקנון,
- ואין אומרין ברכת אבלים - במועד.
- אבל - עומדים בשורה,
- ומנחמים, ופוטרין - את הרבים.
- אבל - עומדים בשורה,
פירוש הרמב"ם
אמרו אין קורעין, אלא קרוביו של מת - רוצה לומר בחולו של מועד, כי המשנה הזו מדברת בדברים שמותר לעשותן בחולו של מועד. אבל שלא בחולו של מועד, כל הרוצה לקרוע בגדיו ולחלוץ מנעליו אין מונעין אותו.
ועוד זה שאמרנו שאין קורעין בחולו של מועד אלא הקרובים, כשאין המת חכם או אדם כשר או אינו עומד בשעת נטילת נשמה, כי העיקר אצלנו חכם שמת הכל קרוביו והכל קורעים עליו וכמו כן אדם כשר. ועוד יש לנו עיקר אחר כל העומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע.
וחולצין - רוצה לומר בכאן חליצת כתף.
וקרוביו - הם החייבין באבלות. והם האחים כולם בין זכרים בין נקבות, בין שבאו מאם בין שבאו מאב, והבנים בין זכרים בין נקבות, והבעל והאבות והאשה אלו כולם חייבין באבלות קצתם על קצתם.
וקריעת הבגדים - מכלל חיובי האבלות.
וחיובי הקרע בדרך קצרה מה שאגיד לך:
- והוא שיקרע טפח מן הבגד העליון בלבד,
- וקורע בכלי,
- ואינו צריך להבדיל שפת הבגד, ויש לו להכניס ידו בפנים תחת בגדיו וקורע.
- ואינו חייב לקרוע אלא בתוך שבעה.
- ושולל לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלושים.
- וכל זה חייב על כל המתים חוץ מאביו ואמו ורבו.
- אבל על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו תורה קורע ואפילו לאחר שבעה,
- וקורע כל בגדיו עד שיתגלה לבו, וקורע בידו, ומבדיל קומי שפה, וקורע מבחוץ,
- ושולל לאחר שלשים יום, ואינו מאחה לעולם.
- ודע כי כל קריעה אינה אלא מעומד.
- ואם החליף בגדו הקרוע בבגד אחר אינו חייב לקרעו אף על פי שהוא בתוך שבעה, אלא על אביו ועל אמו, שלא יהיו עליו כל שבעה אלא בגדים קרועים, ובשבת מחזיר הקרע לאחריו.
ומברין - הוא שעושים סעודה לאבלים, לפי שהאבל אסור לאכול משלו יום ראשון כמו שבארנו.
ואסור לאבל לישב על גבי מיטה כל שבעה אלא בשבת, לפי שהוא חייב בכפיית המטה כמו שבארנו. והבאים להברותו ולנחמו אין מברין אותו בחולו של מועד אלא על מיטות זקופות כמו שהיו יושבין קודם על מיטות זקופות.
וכן טבלא, ואסקוטלא, וקנון - הם כלים חשובים כמו כלי כסף ודומיהם, לפי שאינן מצויין אצל העניים ויתביישו, ולפיכך התקינו שיהיו הכל מביאים בסלים של ערבה שהן נמצאים ביד העשיר והעני:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין קורעין - במועד, אלא קרוביו של מת. לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו ולאשתו, אלו שבעה מתים שחייב להתאבל עליהם לה. ועל שאר קרובים שאינו חייב להתאבל עליהם אין קורעין עליהם במועד. ולא אמרן אלא שאינו חכם או אדם כשר ובעל מעשים. אבל חכם שמת, הכל קרוביו, והכל קורעין עליו אפילו במועד. וכן על אדם המוחזק בכשרות וחסידות. וכל העומד בשעת יציאת נשמה על כל אדם מישראל, חייב לקרוע ואפילו במועד. וקריעה על אביו ועל אמו היא בכל בגדיו עד שמגלה את לבו, וקורע בידו ומבדיל שפת הבגד העליונה, וקורע מבחוץ, שאינו מכניס ידו תחת בגדיו כשהוא קורע, ושולל לאחר ל' יום, ואינו מאחה לעולם. וכן על רבו שלמדו תורה. אבל על כל שאר קרוביו קורע טפח מן הבגד העליון לבד, וקורע בכלי אם ירצה, וא"צ להבדיל השפה, ויש לו להכניס ידו תחת בגדיו כשהוא קורע, ושולל לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים. ואין קריעה אלא מעומד:
ולא חולצים במועד - חליצת כתף שזרועותיהן וכתפיהן מגולות:
ולא מברין - סעודה ראשונה, שאבל אסור לאכול משלו ורגילים להברותו ברחובה של עיר, ובמועד אין מברין אלא קרוביו בתוך ביתו:
ואין מברין אלא על מטות זקופות - ואפילו בתוך ביתו אין מברין אותו על מטות כפויות שרגילין בשאר ימות השנה כל קרוביו ומי שלבו גס בו לאכול עמו על מטה כפוייה לארץ, ובמועד אין מברין אלא על מטות זקופות:
ואין מוליכין - הסעודה לבית האבל:
לא בטבלא - דרך כבוד:
ולא באסקוטלא - כמין שלחן קטן של כסף או של זהב או של זכוכית. ואני שמעתי קערה של כסף, שכן בלע"ז קורין לקערה שקודיל"א:
אלא בסלין - של ערבה קלופה. שלא לבייש העניים שבאין להברות שאין להם טבלא ואסקוטלא לו:
ופוטרין את הרבים - נותנים להם רשות לילך מיד:
פירוש תוספות יום טוב
אין קורעין כו'. דין הקריעה מדכתיב (ויקרא ה) ובגדיכם לא תפרומו. הא אחרים חייבים בפרימה. ודמעומד מדכתיב (שמואל ב' י"ג) ויקם המלך ויקרע את בגדיו. וכן קריעת טפח מדוד. דכתיב ביה (שם א) ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם. ואין אחיזה פחות מטפח. ופירוש מאחה תופר ממש. שכן ועת לתפור מתרגמינן ועידן בחיר לאחאה ואלו ז' מתים דחשב הר"ב אלו הן שהכהן מטמא להם:
ולא מוליכין כו' אלא בסלים. פי' הר"ב שלא לבייש כו' גמרא ואפילו בחול קאמר. ואשמועינן הא בחוה"מ. דמהו דתימא כל היכא דלא יראה דרך אבילות. אלא דורון וחשיבות עדיף טפי קמ"ל. הר"ן:
ולא בקנון. מפורש במשנה ג' פי"ו דכלים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לד) (על המשנה) אין כו'. דין הקריעה יליף בגמרא שם. ודמעומד בגמרא דף כ"א ודבעיא טפח דף כ"ב. ופירוש מאחה תופר ממש שכן ועת לתפור מתרגם ועידן בחיר לאחאה.
(לה) (על הברטנורא) שהכהן מטמא לחב:
(לו) (על הברטנורא) גמרא. ואפילו בחול קאמר ואשמעינן הא בחה"מ דמהו דתימא כל היכא דלא יראה דרך אבילות אלא דורון וחשיבות עדיף טפי, קמ"ל. הר"ן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין קורעין וכו': ביד פ' ששי דהלכות יו"ט סי' כ"ג ובטור א"ח סי' תקמ"ז כולה מתני' עד סוף פרקין:
ולא מברין: סעודה ראשונה דאמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל. וכתבו תוס' ז"ל כל יום ראשון אסור אפי' אוכל כמה פעמים באותו יום דלא קתני סעודה ראשונה ע"כ. וכתוב בנמוקי יוסף וקמ"ל תרתי חדא דאין קורעין במועד אלא הקרובים החייבים באבלות ואידך שמותר לעשות הבראה הקרובים בלבד וי"מ דאתא לאשמועינן דנהי שהאבלים אוכלים ויושבים וישנים על מטה כפויה החברים האוכלין שם אין מברין אלא על מטות זקופות ע"כ: ואי הוי אמרי' דבין האבלים בין הבאים להברות כולן יושבין על מטות זקופות הוה ניחא קצת הא דלא ערבינהו ותנא ואין מברין אלא קרוביו של מת על מטות זקופות כך נלע"ד. וכתוב עוד בנמוקי יוסף בפ' שני דסנהדרין בשם התוס' ז"ל עכשיו לא נהוג בכפיית המטה אע"ג דתניא כשהוא כופה לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו משום דאמרי' בירושלמי דמועד קטן הישן בפונדק אינו חייב בכפיית המטה שלא יאמרו חרש הוא ובזמן הזה כיון שגוים מצויין בינינו ועבדים ושפחות מצויין בבית חזרו כל הבתים להיותם כפונדק ע"כ:
ואין מוליכין לבית האבל וכו': גמ' תני בר קפרא אין מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל ברוכי הוא דלא מברכינן הא אתויי מייתינן ובתר הכי מייתי בגמ' מתני' ואחריה האי ברייתא דתניא בראשונה היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישין התקינו שיהיו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים. וכתבו תוס' ז"ל ואין מוליכין לבית האבל זאת המשנה על כרחך נסדרת בהיפוך ושמא כל זה מן הברייתא דלמעלה כמו שפי' בתוס' בההיא דלעיל ותמהני מדוע לא פירשו גם כאן כמו שפי' למעלה ושמא בספר הרב היתה כתובה מגוף הברייתא ולא הוצרך לפרשו או לא היתה כתובה בספרו כלל ואין מוליכין וכו' וכן מוכיח מתוך פי' התוס' שפי' לא ידענא אי קאי האי בראשונה היו מוליכין אמוגמר ובשמים דאמר אין מברכין הא אתויי מייתינן אי אמתני' קאי דקתני אין מברין ואותה הבראה היתה בראשונה מוליכין וכו' דאמתני' קאי ועוד כיון שפי' התקינו שיהו הכל מוליכין וכו' ומתני' לאחר תקנה ע"כ:
ופוטרין את הרבים: מיד שילכו לאהליהם ולא יסבו ויברכו ברכת רחבה הנוהגין בשאר ימות השנה והראב"ד ז"ל פי' ובזה שעשו נפטרו הרבים מלעשות אחר המועד שורה ותנחומין שכבר נתעסקו עמו ברגל נמוקי יוסף ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
אין קורעין: במועד:
ולא חולצין: שנהגו להוציא זרוע ימין דרך הקריעה כשהולך ללוות המת [כך כ' הרי"ף [מ"ק רצ"ב א'] ולרש"י ספ"ק דב"ק, ר"ל שקורע עד שנראה הכתף דרך הקרע. ולפרישה מוציא זרועו ערום דרך בית הצואר, והט"ז הקשה עליו. ואחמ"כ רבינו אשתמיטתי' שכדבריו ממש כ' הר"ן הכא]. ועכשיו לא נהגו כך [ש"ט]:
ואין מברין: האבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו [ולרמב"ם ותוס' כל יום ראשון אסור לאכול משלו]. מיהו ברצה להתענות כל ום ראשון או בלא שלחו לו שכניו, מותר לאכול משלו [רט"ז שע"ח]. והיו נוהגין שקרוביו ואוהביו של האבל אוכלים ביחד עם האבל סעודת ההבראה. וקאמר הכא דבמועד אין אוהביו אוכלים עמו הסעודת הבראה [ר"ן וי"ד ת"א]. מיהו בשבת ויו"ט אין מברין כלל [שע"ח]:
אלא קרוביו של מת: דהיינו אביו ואמו, אחיו ואחותו ואפי' רק מאמו, ואפי' נשואה, בנו ובתו, ואשתו, שחייב להתאבל עליהן (שו"ע יו"ד, שעד) להן לבדו מברין ולא לשאר קרוביו שהיו נוהגין להברות גם להן. וקיי"ל דבין ביום השמועה או הקבורה אין קורע בחוה"מ, רק על או"א. ועל השאר קורע לאחר יו"ט. מיהו בשמע שמועה קרובה במועד ואחר הרגל תהיה רחוקה, קורע בחוה"מ על כולן. אבל בשמע שמועה רחוקה בחוה"מ, פטור מלקרוע עליה בשאר קרובים ובאו"א לא יקרע עד אחר המועד [רט"ז ש"מ]:
ואין מברין: לקרובים הנ"ל:
אלא על מטה זקופה: ולא על כפוייה כמו שנהגו בחול. ועכשיו לא נהגו בכפיית המטה [שפ"ז] אבל עכ"פ חייבים גם השתא לאכול ולישן ע"ג קרקע [שם]:
אין מוליכין לבית האבל: להוליך המאכלים ששולח להברות האבל:
לא בטבלא: על לוח מהודר:
ולא באסקוטלא: בקערת כסף או זהב:
ולא בקנון: כלי מהודר כעין מרזב:
אלא בסלים: של נצרים. כדי שלא לבייש העניים. ונ"ל דקמ"ל דאפי' במועד דדרך העשירים להשתמש בכלים יפים, אפ"ה חיישינן לכבוד העניים:
ואין אומרים ברכת אבלים: עי' מגילה פ"ד סי' כ' פירושו:ונוהגין דבכל יום שאין בו תחנון, או בע"ש ועיו"ט אחר חצות, או בנקבר בלילה, א"א צדוק הדין ולא הקדיש שבבית הקברות, וגם אין מעמדין המטה ז' פעמים, כנהוג [ ת"א ושנ"ח]:
ומנחמין: ר"ל לנחמו. ועי' מגילה פ"ד סי' כ"א:
ופוטרין את הרבים: שמיד אחר שנחמוהו בשורה ילכו לבתיהן, ולא ילוו להאבל לביתו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת