משנה מועד קטן ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק ב · משנה ג | >>
מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים, ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד, ובלבד ה שלא יכוון את מלאכתו במועד.
וכולן אם כוונו מלאכתן במועד, יאבדו.
משנה מנוקדת
מַכְנִיס אָדָם פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים,
- וְשׁוֹלֶה פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה,
- בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹּאבַד;
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד.
- וְשׁוֹלֶה פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה,
- וְכֻלָּן אִם כִּוְּנוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד, יֹאבְדוּ:
נוסח הרמב"ם
מכניס אדם את פירותיו - מפני הגנבים,
- ושולה פשתנו מן המשרה - בשביל שלא תאבד,
- ובלבד - שלא יכוון את מלאכתו במועד.
- וכולן,
- שכיוונו את מלאכתן במועד - יאבדו.
פירוש הרמב"ם
פירוד יאבדו - שבית דין מאבדין לו כל אותו הממון, ועושין אותו הפקר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ושולה פשתנו - כל מה שמעלה מן המים קרוי שולה:
אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו - ב"ד מאבדים אותו ממון, ועושים אותו הפקר ו:
פירוש תוספות יום טוב
ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. שיש לו פנאי בשאר ימות השנה והוא משהה למועד. רש"י:
יאבדו פירש הר"ב ב"ד מאבדין אותו ממון. ועושים אותו הפקר. וכן פירש הרמב"ם. וקשיא דמנלן להפקיר דלישנא דיאבדו לא משמע אלא שיהא מונח בלא מלאכה ויאבד. ונפקא מינה דאולי לא תאבד בלא מלאכה ויעשה לאחר המועד. ולשון רש"י יאבדו שאסור להנות מהן ע"כ. משמע דמחמיר טפי שילך לאבוד. והרב המגיד בפ"ז מהי"ט כתב בשם הרמ"ך שהגאונים מפרשים מניחין אותה לאבד ומונעין אותו מלעשות אותה מלאכה. אבל להפקירה לכל ולאבדה בידים לא קנסו. והוא ז"ל כתב שמצא בהפך להגאונים שכתבו כהרמב"ם. אבל קשיא ליה דבגמרא מדמה לצרם אזן בכור והתם ודאי לא קנסינן ליה לגמרי אלא שלא ישחוט על אותו מום כדתנן במשנה ג' פ"ה דבכורות. וכן מוכר עבדו במשנה ו' פ"ד דגיטין. מ"מ כתב שכדברי הרמב"ם עיקר. אבל הטור סימן תקל"ח כתב כדברי הרמ"ך. ונ"ל להביא ראיה לדברי הרמב"ם מהגמרא דלעיל מהך מתניתין אמרינן רבי ינאי ה"ל ההוא פרדיסא דמטא זמניה בחול המועד קטפיה. לשנה שהיוה כ"ע לפרדסייהו בחול המועד אפקריה רבי ינאי לפרדסיה בההוא שתא משום דע"י היה תקלה דשהו עד לחוה"מ וקטפי. ואי איתא דמדינא אין להפקיר אלא להניחו ולמנוע מלעשות בו מלאכה. איהו דלא עביד להא אלא משום חומרא בעלמא למה לו להחמיר יותר מן הדין שיש במי שעובר. אלא ודאי דדינא במי שעובר כך להפקירה. ולפיכך כיון שעל ידו נעשית תקלה. ענש את עצמו בדין העובר:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על המשנה) ובלבד כו'. שיש לו פנאיבשאר ימות השנה והוא משהה למועד. רש"י:
(ו) (על הברטנורא) וכ"פ הר"מ. ולשון רש"י שאסור להנות מהן. והגאונים מפרשים היו מניחין אותו לאבד והיו מונעין אותו מלעשות אותה מלאכה אבל להפקירה לכל ולאבדה בידים לא קנסו. ועתוי"ט שהביא ראיה לפירוש הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מכניס אדם וכו': ביד פ"ז דהלכות יו"ט סי' ג' ד' ובגמ' תנא ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו ואמרי' בגמ' דאי הויא מילתא דאי עביד בליליא אוושא מילתא כיממא עביד לה ביממא. ובירוש' מתני' דלא כר' יהודה דר' יהודה אמר יושב ומשמר ע"כ:
וכולן שכונו מלאכתן במועד יאבדו: פי' צמצם להתחיל בה סמוך שאם לא יגמרוה למועד יהא דבר האבד ויהיה מותר לגומרה כך פי' רש"י ז"ל בפ' השולח דף מ"ט. ויש שכתב דדוקא מכוין מלאכתו הוא דקנסו אבל שוכח או מתעצל וכ"ש אנוס אין קונסין אותם נמוקי יוסף. ובגמ' בעינן כיון מלאכתו מהו שיקנסו בנו אחריו ומסקינן דכיון דלא הוי אלא איסורא דרבנן דהא בלא מתכוין מותר לגמרי לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן. וכתב רב אלפס ז"ל וכן הדין בצורם אזן בכור אע"ג דהוי איסורא דאורייתא וכן מוכר עבדו לנכרים אע"ג דמפקע ליה בכל יומא ממצות לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו דהכי אסקוה לכל חדא וחדא בדוכתא ולדעת הרמב"ם ז"ל שפי' שב"ד מאבדין אותו ממון ועושין אותו הפקר נלע"ד דגרסי' יְאַבְדוּ היו"ד בשב"א והאל"ף בפת"ח והבית בשב"א ודגושה. וגם הגאונים ז"ל כתב הרב המגיד דה"נ ס"ל ורש"י ז"ל לא כתב רק יאבדו שאסור ליהנות מהם ע"כ. ואפשר דמחמיר טפי שילך לאבוד כמו שכתוב בתי"ט:
תפארת ישראל
יכין
מפני הגנבים: ובאפשר יעשה בצנעא [שם]:
ושולה פשתנו מן המשרה: מוציאו מהמשרה:
בשביל שלא תאבד: דדרך לשום הגבעולי פשתן במשרה, כדי שיתרככו, ואח"כ מיבשן בתנור, וסורקן. וכשישההו במשרה ביותר מהראוי, נרקבים:
ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד: שלא ישהה במזיד מלהוציאם עד המועד:
וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו: ב"ד מפקירין הדבר שעשה. ובעשה מלאכת אחרים משמתין ומלקין אותו [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת