מלאכת שלמה על מועד קטן ב
<< · מלאכת שלמה · על מועד קטן · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
מי שהפך: כתב המגיד משנה פ"ז בהלכות י"ט סי' ג' מתני' דקתני מי שהפך לרבותא הוא דאע"ג דכבר הפכן ואינם מתעפשות כ"כ מותר דאכתי דבר האבד נינהו אבל ה"ה דאפילו לכתחלה ע"כ. ובטור א"ח איתה לרוב פרקין בסימן תקל"ח ותקל"ט. ובירושלמי אנן תנינן מי שהפך את זיתיו תני ר' חייא מי שהיו זיתיו הפוכים ושנוים מתני' צריכא לדר' חייא ודר' חייא צריכא למתני' אילו תנינן ולא תנא ר' חייא הוינן אמרינן לא אמרן אלא מי שהפכן פעם אחת אבל אם הפכן ושניין דברי הכל מותר הוי צורכא למתניתיה דר' חייא או אילו תנא ר' חייא ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרן אלא מי שהפכן ושניין אבל אם הפכם פעם אחת דברי הכל אסור הוי צורכא למתניתין ע"כ. ועוד יש שם שנויי אחרינא ע"ש:
ואירעו אבל או אונס: פתח באבל דקתני ואירעו אבל ולא פי' כו' זאת אומרת דברים המותרים וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. רב אשי אמר ל"מ קאמר ל"מ בימי אבלו דמדרבנן הוא ושרי אלא אפי' במועד דאיסור מלאכה דאורייתא במקום פסידא שרו רבנן וברייתא מסייעא לההיא פירושא קמא:
ר' יוסי אומר זולף: פי' הרמב"ם ז"ל שיגרוף אותם מן הבור ע"כ. וז"ל נמוקי יוסף זולף וגומר מלקבל זילופו ושפוכו של מזחל הנופל בחביות ע"כ:
וגף כדרכו: ל"ג וגף גבי זיתים דאין דרך לעשות לזיתים מגופה דאפי' הניחן מגולין לא פסדי נמוקי יוסף וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו על פי ס"א וכתב שכן נראה לו עיקר מן הטעם שנזכר. וכתבו תוס' ז"ל פי' בקונ' ל"א וגף משום דאיכא פסידא שמוליכן בלא מגופה וי"ל דצריך לכסותו מפני השרצים:
משנה ב עריכה
וכן מי שהיה וכו': ירושלמי א"ר זעירא לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור הא בתחלה אסור מה אנן קיימין אם בשהגיע זמנו לבצור ולא בצר הוא חטא על נפשיה אם כשלא הגיע זמנו לבצור יכיל הוה קאים אלא כינן קיימין כשהגיע זמנו לבצור הוה סבר דויכיל קאים ולא קם ע"כ:
דברי ר' יוסי: בשמן קתני מילתא דר' יהודה ברישא וכיון דאתחיל מילתא דר' יוסי מסיים לה:
וגף: ביין לא ידענא אי אבור אי אחבית קאי מיהו לכאורה אחבית קאי דשייך בה מגופה ומדקתני בה זולף וגומר משמע דאבור קאי דאחבית לא שייר למודים דסגי בכסוי קטן תוס' ז"ל: ובגמ' אמר רב יצחק בר אבא מאן תנא שנוי במועד בדבר האבד דלא כר' יוסי:
משנה ג עריכה
מכניס אדם וכו': ביד פ"ז דהלכות יו"ט סי' ג' ד' ובגמ' תנא ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו ואמרי' בגמ' דאי הויא מילתא דאי עביד בליליא אוושא מילתא כיממא עביד לה ביממא. ובירוש' מתני' דלא כר' יהודה דר' יהודה אמר יושב ומשמר ע"כ:
וכולן שכונו מלאכתן במועד יאבדו: פי' צמצם להתחיל בה סמוך שאם לא יגמרוה למועד יהא דבר האבד ויהיה מותר לגומרה כך פי' רש"י ז"ל בפ' השולח דף מ"ט. ויש שכתב דדוקא מכוין מלאכתו הוא דקנסו אבל שוכח או מתעצל וכ"ש אנוס אין קונסין אותם נמוקי יוסף. ובגמ' בעינן כיון מלאכתו מהו שיקנסו בנו אחריו ומסקינן דכיון דלא הוי אלא איסורא דרבנן דהא בלא מתכוין מותר לגמרי לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן. וכתב רב אלפס ז"ל וכן הדין בצורם אזן בכור אע"ג דהוי איסורא דאורייתא וכן מוכר עבדו לנכרים אע"ג דמפקע ליה בכל יומא ממצות לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו דהכי אסקוה לכל חדא וחדא בדוכתא ולדעת הרמב"ם ז"ל שפי' שב"ד מאבדין אותו ממון ועושין אותו הפקר נלע"ד דגרסי' יְאַבְדוּ היו"ד בשב"א והאל"ף בפת"ח והבית בשב"א ודגושה. וגם הגאונים ז"ל כתב הרב המגיד דה"נ ס"ל ורש"י ז"ל לא כתב רק יאבדו שאסור ליהנות מהם ע"כ. ואפשר דמחמיר טפי שילך לאבוד כמו שכתוב בתי"ט:
משנה ד עריכה
אין לוקחין בתים עבדים ובהמה: נמוקי יוסף ז"ל גריס בתים עבדים אבנים ובהמה וכן היא הגרסא בגמ' ובהרא"ש ז"ל ופי' נמוקי יוסף אבנים לבנות כותל הגוהה ע"כ. וכן פי' ג"כ בהגהות אשרי וגם בירוש' והגרסא שם בתים עבדים בהמה ואבנים. וביד פ"ז דהלכות י"ט סי' כ"ב מצאתי מונה בתים אבנים עבדים ובהמה וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל במשנתנו:
או לצורך (המועד) [המוכר] שאין לו מה יאכל:: ביד שם סי' כ"ד ובגמ' בעי רבא מרב נחמן שכר פעולה שאין לו מה יאכל מהו פי' שיתן לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהא לו מה יאכל מי אמרינן כי שרינן במתני' דוקא מקח וממכר אבל מלאכה ממש לא או דילמא אפי' מלאכה ממש מותרת כשאין לו מה יאכל ובעי למפשטה ממתני' דקתני שאין לו מה יאכל לאו לאתויי שכר פעולה א"ל לא פרושי קא מפרש מאי לצורך המוכר שאין לו מה יאכל ופשיט לי' אביי מדתנן בפירקין דלקמן אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב שאין לו מה יאכל לאתויי שכר פעולה דהכא לא מצי לתרוצי פירושי קא מפרש דהיכי מתרמי מילתא דאם אינו מאמינו שאין לו מה יאכל לאו מילתא היא דהא בלאו הכי מותר ש"מ וכן פי' ר"ע ז"ל:
אין מפנין וכו': ביד שם פ"ח סי' ט"ז ובטור א"ח סי' תקל"ה:
אבל מפנה הוא לחצרו: מפני שהוא שמחה לו לא גרסי' ליה במתני' אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיהו בספרו וכתב שכן מצא בכל הספרים. וכתבו תוס' ז"ל בירושלמי מתיר מבית אחר לביתו שערב לאדם לדור בשלו ע"כ:
אין מביאין כלים מבית האומן וכו': מפורש בפסחים פ' מקום שנהגו. וכתוב בכל בו סי' ס' שהר"ם הביא ראיה ממתני' דאין יכול לקנות כלים חדשים במועד כגון מנעלים ודומיהן דהא תנן הכא דאין מביאין כלים מבית האומן אפי' שהם שלו כבר כ"ש לקנות חדשים שאסור והר"ף ז"ל כתב מיהו נהגו העולם עתה לקנות כלים חדשים ע"כ. או שאין לו מה יאכל פי' האומן ובעל הכלי ירא שמא ישאל ממנו שכר פעולתו פעם שניה. ובטור א"ח סי' תקל"ד:
משנה ה עריכה
רבי יהודה אומר אף מעבין: ולית הלכתא כותיה. וכתוב במגיד משנה שם פ"ח סי' י"ג י"ד ר' יהודה אומר מעבין וי"ג אף מעבין ע"כ. ובירושלמי כיני מתני' מעבין ר' יהודה אומר יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה ר' יוסי אומר אל יאבד דבר כל עיקר ע"כ:
מוכרי פירות: ביד שם פ"ז סי' כ"ג ומפ' בגמ' בברייתא כיצד אם היתה החנות פתוחה לזוית או למבוי פותח כדרכו ואם היתה פתוחה לר"ה פותח אחד ונועל אחד ע"כ והוא לשון הרמב"ם ז"ל שם והטעם פי' שם במ"מ שכל שאומנתן בכך כל השנה בעו צנעא אע"פ שהוא לצורך המועד וזהו שהזכירו מוכרים ע"כ:
הציידין: ביד שם פ"ז סי' ט':
דשושות: מוכרי דייסא גרוסות מוכרי גריסין הרמב"ם ז"ל וכתב ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי: והרשישות כן מצאתי בכל הספרים ברי"ש וכן יש בערוך ה"ר יהוסף ז"ל:
הן החמירו על עצמן: פי' ה"ר יהוסף ז"ל משום הרואה דאומר שלמכור הוא עושה ולא לצרכו כיון שמלאכתו היא ע"כ: