ברטנורא על מועד קטן ב

משנה מועד קטן, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

מי שהפך - דרך בני אדם שמהפכין הזיתים בתוך המעטן שהם צבורים בו, כשרוצים להכניסן לבית הבד. ואי לא מסיק להו לבד לטחון לאחר שהפכן פסדי:

וארעו אבל - שאסור במלאכה:

או שהטעהו פועלים - שלא באו למלאכתו. והגיע המועד:

טוען - על הזיתים קורה של בית הבד פעם ראשונה ומכביד, כדי שיזובו קצת ולא יפסידו אבל לא בפעם שניה משום דתו לא פסדי. ומהכא שמעינן דדברים המותרים במועד אסור לאבל לעשותם בידו בימי אבלו, מדקתני וארעו אבל ומחמת האבל עכב עד המועד , טוען קורה ראשונה במועד, אבל בימי אבלו היה אסור לטעון בידו אפילו קורה ראשונה. אבל אחרים טוענים לו:

זולף - שופך הזיתים על גבי בית הבד. וכל מידי דשפיך קרוי זילוף:

וגומר - סחיטתם ועיצורם בבית הבד:

וגף - סותם פי החביות . והלכה כרבי יוסי:

(ב)

בתור הבור - חפירה שתחת הגת מסויידת בסיד לקבל היין:

למודים - נסרים של עץ. כלומר מכסה אותו שם בנסרים שלא יחמיץ, ולא ישלהו מן הבור. והלכה כר' יוסי:

(ג)

ושולה פשתנו - כל מה שמעלה מן המים קרוי שולה:

אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו - ב"ד מאבדים אותו ממון, ועושים אותו הפקר :

(ד)

אלא לצורך המועד - שהקונה צריך להם במועד, בתים לישב בהם, עבדים לשמשו, בהמה לשחיטה:

או לצורך המוכר - שצריך למעות להוציאן לצורך יום טוב:

אין מפנים - כלים או תבואה :

מבית - זה לבית אחר רחוק ממנו, מפני הטורח:

אבל מפנה לחצרו - לבית אחר שבאותו חצר, דצנעה הוי. אבל מבית לבית דרך ר"ה לא :

ואין מביאין כלים מבית האומן - וה"מ כלים שאינן לצורך המועד, אבל כלים שהן לצורך המועד כגון כרים וכסתות וכוסות וקיתוניות שרי:

ואם חושש להם - שמא יגנבו מבית האומן, או אם צריך האומן לשכרו ואין בעל הכלי מאמינו כי ירא שמא ישאל ממנו שכר פעולתו פעם שניה:

(ה)

מחפין את הקציעות - תאנים שטוחין בשדה ליבשן, מחפין ומכסין אותן בקש מפני הגשמים:

אף מעבין - שנותנין אותן זו ע"ג זו ועושין אותן כמין כרי, שיהיו העליונות מגינות על התחתונות:

הדשושות - שדשים וכותשים חטים לדייסא:

הגרוסות - שעושים גריסין של פול:

הם - האומנין:

החמירו על עצמן - ואין עושין אפילו בצנעה. ואין הלכה כרבי יוסי: