תפארת ישראל על מועד קטן ב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

מי שהפך את זיתיו:    דדרך עוצרי זיתים שמניחין אותן בכלי הנקרא מעטן, עד שיזועו ויתרככו, ומגיסן ומהפכן היטב עד שיתרככו כולן, ואח"כ טוחנן ומעצרן בבד. ומשהניחן במעטן והפכן ואינו דורכן מהר, מתעפשים ונפסדים:

ואירעו אבל:    לזה שהיפך זיתיו, ולא יכול לדרכם קודם יו"ט, מדאירעו אבל שאסור במלאכה. ואח"כ בא חוה"מ:

או אונס:    ר"ל או שנאנס באופן אחר מלדרכן קודם יו"ט. כגון ששכח או שהיה סבור שלא יפסדו אם ישהה אותם עד אחר הרגל:

או שהטעוהו פועלים:    שלא באו למלאכתו קודם יו"ט, והגיע חוה"מ:

טוען קורה ראשונה:    על הזיתים בכלי שהם שם:

ומניחה לאחר המועד:    דאז תו לא פסדי, אבל בימי אבלו גם זה אסור ע"י עצמו, דרק ע"י אחרים שרי דבר האבד [י"ד ש"פ]:

זולף:    שופך הזיתים בחוה"מ על הבד:

וגומר:    שסוחטן שם לגמרי כדרכן:

וגף:    שסותם אח"כ החביות במגופות:

כדרכו:    וקיי"ל כר' יוסי [א"ח תקל"ח]:

משנה בעריכה

וכן מי שהיה יינו בתוך הבור:    שזב לתוכו היין מהגת:

וגומר:    שופך היין לחביות עד גמירה:

דברי רבי יוסי:    קמ"ל רישא בשמן אף דהפסדו מרובה, לרבותא דת"ק דאסור כדרכו. וקמ"ל סיפא ביין, אף דהפסדו מועט משמן, אפ"ה שרי ר' יוסי:

רבי יהודה אומר עושה לו לימודים:    ר"ל מכסהו בנסרים:

משנה געריכה

מפני הגנבים:    ובאפשר יעשה בצנעא [שם]:

ושולה פשתנו מן המשרה:    מוציאו מהמשרה:

בשביל שלא תאבד:    דדרך לשום הגבעולי פשתן במשרה, כדי שיתרככו, ואח"כ מיבשן בתנור, וסורקן. וכשישההו במשרה ביותר מהראוי, נרקבים:

ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד:    שלא ישהה במזיד מלהוציאם עד המועד:

וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו:    ב"ד מפקירין הדבר שעשה. ובעשה מלאכת אחרים משמתין ומלקין אותו [שם]:

משנה דעריכה

אלא לצורך המועד:    וקמ"להנהו, אף דמפרסם זביניהו, אפ"ה לצורך המועד שרי ללוקחן:

אין מפנין:    כלים וכדומה. ומכ"ש ליסע מדירה לדירה. ואפילו מדירה כעורה לנאה אסור:

מבית לבית:    דרך ר"ה:

אבל מפנה הוא לחצרו:    ר"ל מותר ליסע מבית לבית בחצר אחת. וי"א דבנוסע מבית של אחר לבית ששייך לעצמו, אפילו דרך ר"ה שרי. וכ"כ בנוסע מבין עכו"ם לשכונת ישראל שרי. ויש להקל בזה"ז דאין לנו ר"ה גמור [מג"א תקל"ה סק"א ושם ס"ה]:

אין מביאין כלים מבית האומן:    אפילו לצורך המועד. שמא יחשדוהו שנתנן לתקנן במועד, ולהכי אפילו להכניסן בצנעא אסור, ורק במקום פסידא שרי [מג"א תקל"ד סק"ו]:

אם חושש להם:    שמא יגנבו:

מפנן לחצר אחרת:    ובאי אפשר יביאם בצנעא לביתו [שם]:

משנה העריכה

מחפין את הקציעות בקש:    מכסין תאנים יבשים בקש, כדי שלא יתלכלכו במטר:

רבי יהודה אומר אף מעבין:    מותר לכסן בקש הרבה אף דמחזי כטומן התאנים תחת הקש לאוצר. והכי קיי"ל [תקל"ח]:

מוכרים בצינעה לצורך המועד:    להכי נקט הכא מוכרי וכו', לאשמעינן דוקא באומנתן בכך שהן מוכרי כסות וכו' כל השנה, אבל בעה"ב כשמוכר לצורך יו"ט, אפילו בפרהסיא שרי [כמג"א תקל"ט ס"ק י"א]. משא"כ לעיל מ"ד, נקט אין לוקחין דהנהו דהתם אפילו אין המוכר אומנתו למכור, אסור. או דהתם רבותא קמ"ל דאפילו ליקח בלי איסור מכירה, כגון מעכו"ם אסור, אע"ג דזבנת קנית [כב"מ נ"א ע"א], עבורה רווחה אינו פסידא:

הציידין:    אפילו של דגים דמנכר שצדין ליו"ט אסור בפרהסיא [מג"א תקל"ג שק"י]:

והדשושות:    שכותשין חיטין לדייסא:

והגרוסות:    שכותשין גריסין לדייסא:

עושין בצנעה לצורך המועד:    והכי קיי"ל ודוקא אומן שעושה הרבה ביחד, ולהכי נראה כעושה לחול. אבל באינו אומן שרי אפילו בפרהסיא [שם]:

רבי יוסי אומר הם החמירו על עצמן:    ר"ל האומנין נוהגין להחמיר בזה אפילו בצנעא:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה