משנה מועד קטן ב א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק ב · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס, או שהטעוהו (פועלים), טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר, זולף וגומר וגף כדרכו.

משנה מנוקדת

מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו,

וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס,
אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פּוֹעֲלִים,
טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה;
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ:

נוסח הרמב"ם

מי שהפך את זיתיו,

ואירעו - אבל או אונס, או שהטעוהו,
טוען - קורה ראשונה,
ומניחה - לאחר המועד,
דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר:
זולף, וגומר, וגף - כדרכו.

פירוש הרמב"ם

רצה לומר שהטעוהו - שלא עמדו האומנים בתנאם עמו.

ואמר לאחר המועד ולא אמר אחר האבל, ללמדך שהדברים שאסור לאדם לעשות בידיו בימי אבלו כמו הפיכת זיתיו, שהוא מותר לעשותן בחולו של מועד.

וקורה ראשונה - שיטחנו הזיתים הטחינה הראשונה בלבד.

וזולף - הוא שיגרוף אותם מן הבור.

וגומר - הוא שיסחוט הזיתים כדי שיצא מהם כל השמן.

וגף - הוא שיסתום פי החבית.

והלכה כרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מי שהפך - דרך בני אדם שמהפכין הזיתים בתוך המעטן שהם צבורים בו, כשרוצים להכניסן לבית הבד. ואי לא מסיק להו לבד לטחון לאחר שהפכן פסדי:

וארעו אבל - שאסור במלאכה:

או שהטעהו פועלים - שלא באו למלאכתו. והגיע המועד:

טוען - על הזיתים קורה של בית הבד פעם ראשונה ומכביד, כדי שיזובו קצת ולא יפסידו אבל לא בפעם שניה משום דתו לא פסדי. ומהכא שמעינן דדברים המותרים במועד אסור לאבל לעשותם בידו בימי אבלו, מדקתני וארעו אבל ומחמת האבל עכב עד המועד א, טוען קורה ראשונה במועד, אבל בימי אבלו היה אסור לטעון בידו אפילו קורה ראשונה. אבל אחרים טוענים לו:

זולף - שופך הזיתים על גבי בית הבד. וכל מידי דשפיך קרוי זילוף:

וגומר - סחיטתם ועיצורם בבית הבד:

וגף - סותם פי החביות ב. והלכה כרבי יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

ומניחה לאחר המועד. כתב הר"ב ומהכא שמעינן דדברים מותרים במועד אסור לאבל לעשותן בידו בימי אבלו מדקתני וארעו אבל כו' כלומר דפתח באבל ולא פירש אם יכול לטעון קורה ראשונה בימי אבלו. אלא מילי דמועד קא פריש. דאם אירע לו אונס קודם המועד דטוען קורה ראשונה כו' גמרא:

זולף. פירש הר"ב שופך וכו'. עיין מ"ש במשנה ג' פי"ט דשבת:

וגף. פירש הר"ב סותם פי החביות. והוא מלשון מגופה וכמפורש במשנה ג' פ"ה דע"ג. וכתבו התוספות י"ל דצריך לכסותו מפני השרצים. ומיהו מגופה לא היה צריך דדיו בכסוי מועט ושמא חדש מתקלקל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) כלומר דפתח באבל. ולא פירש אם יכול לטעון קורה ראשונה בימי אבלו. אלא מילי דמועד קא פריש. דאם אירע לו אונס קודם המועד דטוען קורה ראשונה. גמרא:

(ב) (על הברטנורא) והוא מלשון מגופה. וכתב התוספ' י"ל דצריך לכסותו מפני השרצים. ומיהו מגופה לא היה צריך דדיו בכיסוי מועט ושמא חדש מתקלקל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שהפך:    כתב המגיד משנה פ"ז בהלכות י"ט סי' ג' מתני' דקתני מי שהפך לרבותא הוא דאע"ג דכבר הפכן ואינם מתעפשות כ"כ מותר דאכתי דבר האבד נינהו אבל ה"ה דאפילו לכתחלה ע"כ. ובטור א"ח איתה לרוב פרקין בסימן תקל"ח ותקל"ט. ובירושלמי אנן תנינן מי שהפך את זיתיו תני ר' חייא מי שהיו זיתיו הפוכים ושנוים מתני' צריכא לדר' חייא ודר' חייא צריכא למתני' אילו תנינן ולא תנא ר' חייא הוינן אמרינן לא אמרן אלא מי שהפכן פעם אחת אבל אם הפכן ושניין דברי הכל מותר הוי צורכא למתניתיה דר' חייא או אילו תנא ר' חייא ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרן אלא מי שהפכן ושניין אבל אם הפכם פעם אחת דברי הכל אסור הוי צורכא למתניתין ע"כ. ועוד יש שם שנויי אחרינא ע"ש:

ואירעו אבל או אונס:    פתח באבל דקתני ואירעו אבל ולא פי' כו' זאת אומרת דברים המותרים וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. רב אשי אמר ל"מ קאמר ל"מ בימי אבלו דמדרבנן הוא ושרי אלא אפי' במועד דאיסור מלאכה דאורייתא במקום פסידא שרו רבנן וברייתא מסייעא לההיא פירושא קמא:

ר' יוסי אומר זולף:    פי' הרמב"ם ז"ל שיגרוף אותם מן הבור ע"כ. וז"ל נמוקי יוסף זולף וגומר מלקבל זילופו ושפוכו של מזחל הנופל בחביות ע"כ:

וגף כדרכו:    ל"ג וגף גבי זיתים דאין דרך לעשות לזיתים מגופה דאפי' הניחן מגולין לא פסדי נמוקי יוסף וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו על פי ס"א וכתב שכן נראה לו עיקר מן הטעם שנזכר. וכתבו תוס' ז"ל פי' בקונ' ל"א וגף משום דאיכא פסידא שמוליכן בלא מגופה וי"ל דצריך לכסותו מפני השרצים:

תפארת ישראל

יכין

מי שהפך את זיתיו:    דדרך עוצרי זיתים שמניחין אותן בכלי הנקרא מעטן, עד שיזועו ויתרככו, ומגיסן ומהפכן היטב עד שיתרככו כולן, ואח"כ טוחנן ומעצרן בבד. ומשהניחן במעטן והפכן ואינו דורכן מהר, מתעפשים ונפסדים:

ואירעו אבל:    לזה שהיפך זיתיו, ולא יכול לדרכם קודם יו"ט, מדאירעו אבל שאסור במלאכה. ואח"כ בא חוה"מ:

או אונס:    ר"ל או שנאנס באופן אחר מלדרכן קודם יו"ט. כגון ששכח או שהיה סבור שלא יפסדו אם ישהה אותם עד אחר הרגל:

או שהטעוהו פועלים:    שלא באו למלאכתו קודם יו"ט, והגיע חוה"מ:

טוען קורה ראשונה:    על הזיתים בכלי שהם שם:

ומניחה לאחר המועד:    דאז תו לא פסדי, אבל בימי אבלו גם זה אסור ע"י עצמו, דרק ע"י אחרים שרי דבר האבד [י"ד ש"פ]:

זולף:    שופך הזיתים בחוה"מ על הבד:

וגומר:    שסוחטן שם לגמרי כדרכן:

וגף:    שסותם אח"כ החביות במגופות:

כדרכו:    וקיי"ל כר' יוסי [א"ח תקל"ח]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים


בבלי יא ב  רמב"ם הלכות שביתת יום טוב ז ג  שולחן ערוך אורח חיים תקלח א