פתיחת התפריט הראשי

משנה כתובות ט ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ט · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

הוציאה גט ואין לד עמו כתובה, גובה כתובתה.

כתובה ואין עמה גט, היא אומרת: אבד גיטי, והוא אומר: אבד לו שוברי, וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול, הרי אלו לא לז יפרעו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מן הסכנה ואילך, אשה גובה כתובתה שלא בגט, ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול.

שני גיטין לח ושתי כתובות, גובה שתי כתובות.

שתי כתובות לט וגט אחד, או כתובה מ ושני גיטין, או כתובה וגט ומיתהמא, אינה גובה אלא כתובה אחת, שהמגרש את אשתו והחזירה, על מנת כתובה הראשונה מחזירה.

קטן שהשיאו אביו, כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה.

גר שנתגייר ואשתו עמו, כתובתה קיימתמב, שעל מנת כן קיימה.

נוסח הרמב"ם

הוציאה גט ואין עימו כתובה גובה כתובתה כתובה ואין עימה גט היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב אם אין עימו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו רבן שמעון בן גמליאל אומר מן הסכנה ואילך האישה גובה שלא בגט ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול.

שני גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות שתי כתובות וגט או כתובה ושני גיטין או כתובה וגט ומיתה אינה גובה אלא כתובה אחת שהמגרש את האישה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה גר שנתגייר ואשתו עימו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה.

פירוש הרמב"ם

הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה כתובה ואין עמה גט כו': אמרו גובה כתובתה במקום שנוהגין שלא יכתבו שטר כתובה אלא מעידין עליו על זה וסומכין על תנאי ב"ד וזה מותר אבל במקום שנהגו לכתוב שטר כתובה עכ"פ יש לה להוציא שטר כתובה עם הגט ואז תגבה כתובתה. ושובר הוא שמשמעותו שזה החוב כבר פרעו או נתנו לו. וכבר בארנו הפרוזבול ודינו בפרק האחרון ממסכת שביעית (הלכה ג ד ה ו) ומבואר הוא שזה החוב כבר עבר עליו שמיטה ומה שחייב שיהיה נאמן בעל חוב כשהוא אומר אבד פרוזבולי כיון דתקינו רבנן פרוזבול לא שביק היתירא ואכל איסורא וחל עליו איסור מטעם השמיטה והבעל כמו כן מגו דיכול למימר לא גרשתיה נאמן לומר אבד שוברי אבל ישבע שבועת היסת שפרעה ודע שזה שאמרנו שהאשה גובה שלא בגט א] עיקר כתובה בלבד אבל תוספת עד שתביא עידי גירושין ואז תגבה התוספת בין במקום שכותבין כתובה בין במקום שאין כותבין כתובה ומה שאמרנו במה שקדם כשהוציאה גט במקום שאין כותבין כתובה גובה כתובתה אמנם זה עיקר כתובה בלבד אבל התוספת אינו נגבה בלא כתובה או עדים יעידו עליה והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

שני גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות שתי כתובות וגט אחד כו': קטן שהשיאו אביו כו': כתובתה קיימת ר"ל עיקר כתובה מנה ומאתים אבל תוספת אינו חייב אלא א"כ העידו עליו בזה אחר שנעשה גדול ועל זה ראוי להעיד עליו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הוציאה גט ואין עמו כתובה - במקום שאין כותבים כתובה וסומכים על תנאי בית דין לה:

גובה כתובתה - דתנאי כתובה מעשה בית דין הוא, וכל מעשה בית דין כמאן דנקיט שטרא דמי. ודוקא מנה מאתים הוא דגביא, אבל תוספת אין לה עד שתוציא שטר כתובה:

פרוזבול - הלל תיקן פרוזבול כדי שלא תשמט שביעית. שמוסר שטרותיו לבית דין שיגבה מן הלוה חובו כל זמן שיתבענו דהשתא לא קרינא ביה לא יגוש. שאינו תובעו כלום אלא בית דין תובעין:

הרי אלו לא יפרעו - חיישינן שמא כבר גבתה כתובתה, וזה השמיטתו שביעית:

מן הסכנה - שגזרו גוים על המצות והיו יראים לשמור גיטיהן ומשקיבלתו שורפתו. וכן פרוזבוליהן:

פירוש תוספות יום טוב

הוציאה גט ואין עמה כתובתה גובה כתובתה. ובגמרא מפרש דקרעינן לגיטא וכותבין אגביה גיטא דנן דקרענוהו לאו משום דגיטא פסולא הוא אלא דלא מיהדר ותגבה ביה זימנא אחריני והלכך הואיל ומוציאה הגט בלא נקרע גובה כתובתה. ופירש הר"ב במקום שאין כותבין כתובה דאילו במקום שכותבין כתובה אינה גובה אע"ג דקיימא לן כותבין שובר [כמ"ש הר"ב] במ"ו פ"ט דב"ב [וכן כתבתי בריש פ"ב לעיל] משום דריעא טענתה שהדבר מוכיח שפרעה והחזירה לו הכתובה הר"ן. וכך כתב הרא"ש סוף פרק קמא דב"מ:

והוא אומר אבד שוברי. ולא מיבעיא למ"ד כותבין שובר שהוצרך לפרוע ע"י שובר. אלא אפילו למ"ד אין כותבין אתיא מתניתין משום דכיון דבמקום שאין כותבין כתובה איירינן הלכך כשהוציאה גט אע"ג דטען דאיהו כתב לה כתובה אינו נאמן אלא אם כן הביא עדים שכתב וכיון דלא אייתי סהדי אמרינן ליה זיל פרע. וכיון שפרע ביקש לכתוב לו שובר:

פרוזבול. כתב הר"ב הלל תקן כו' שמוסר שטרותיו כו' עיין במ"ד פ"י דשביעית:

הרי אלו לא יפרעו. פרכינן בגמרא תינח עיקר כתובה שיש לו טענה שובר היה לי כשפרעתיה על ידי הגט בלא כתובה אבל תוספת שאין לו לפרוע ע"י הגט אלא ע"י הכתובה עצמה כמ"ש הר"ב למה יהא נאמן בטענתו כיון שמוציאה הכתובה ומשנינן הב"ע כשאין שם עדי גירושין מגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול למימר גרשתיה ונתתי לה כתובתה. וחסורי מחסרא וה"ק הרי אלו לא יפרעו בד"א כשאין שם עידי גירושין אבל יש שם עידי גירושין גביא תוספות. ועיקר אי מפקא גיטא גביא. ואי לא מפקא גיטא לא גביא. ומן הסכנה ואילך אף ע"ג דלא מפקא גיטא גביא שרשב"ג אומר וכו' וכתבו התוספות וא"ת ומאי מגו הוא זה דאם יאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות. ועכשיו דאמר פרעתי פוטר עצמו וי"ל דכשאמר לא גרשתיך נמי פטור גם משאר וכסות דדמי לטענו חטין והודה לו בשעורים דפטור [כדתנן במשנה ג' פרק ו' דשבועות] ע"כ:

שני גיטין ושתי כתובות. פירש רש"י זמן [כתובה] ראשונה קדמה לזמן גט ראשון וזמן כתובה שנייה קודם לגט שני גובה שתי כתובות שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שנייה אבל קדמו שתי הכתובות לגט ראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ותנן בסיפא שתי כתובות [וגט] אינו גובה אלא אחת שעל מנת כתובה ראשונה החזירה. שתי כתובות וגט. שקדמו שתיהן לגט ובגמרא מפרש כגון דאוסיף לה דיקלא בשניה ולא כתב בה צביתי ואוסיפת לה הך אקמייתא ה"ק אם תתרצי למחול שעבוד קמייתא גבי כתובה זו המרובה ואם לאו גבי הראשונה המועטת הלכך הי מינייהו דבעיא גביא אבל תרווייהו לא. כתובה ושני גיטין. כתובה בנישואין הראשונה וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזר וגירשה. ומיתה. ועידי מיתה. ובאה לגבות שתי כתובות אחת בתורת גירושין ואחת בתורת אלמנות. רש"י:

כתובתה קיימת. שע"מ כן קיימה. ולא לכולי מילתא קיימי דאי אפשר שתטרוף מן הלקוחות דשטר מוקדם הוא דקטן אינו יכול לשעבד וכיון דמוקדם פסול לטרוף ביה מהלקוחות כמפורש במ"ה פרק בתרא דשביעית. וכ"כ התוספות. ובגמרא נמי דלא שנו אלא מנה ומאתים. אבל תוספת אין לה. וכתבו התוספות א"כ מאי קא משמע לן מתניתין שע"מ כן קיימה אפילו לא כתב לה מעולם יש לה כתובה [כדתנן במ"ז פ"ד] וי"ל דאשמועינן היכא דנשאה בתולה אע"ג דכשגדל או שנתגייר כבר היא בעולה. אפ"ה יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימה שיהא עכשיו כתחלת נשואיה. ע"כ. ויש לתמוה דכיון שהגיורת היתירה מבת ג' ויום אחד בחזקת בעולה היא כדתנן במ"ד פ"ק למה תהא לה מאתים כלל דודאי דליכא לאוקמי מתניתין דמיירי בכשנשאה פחותה מבת ג' ויום א'. והרמב"ם בפרק י"א מה"א כתב וכן גר וכו' כתובתה מנה ויהיב המגיד האי טעמא אלא דהשתא הדרא קושיא לדוכתא מאי קמ"ל ואין לומר דקמ"ל אפילו לא בא עליה דהמגיד כתב בשם הרשב"א דדוקא אם בא עליה משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכן מפורש בירושלמי ע"כ. ונ"ל דנ"מ לענין שינוי המטבע כדתנן בסוף מכילתין נשא אשה בא"י וכו' וקמ"ל מתניתין דכתובתה הראשונה קיימת כלומר שהוא חייב לה באותן מעות היוצאים במקום נישואיהן הראשונים ויש בדבר להקל ולהחמיר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לד) (על המשנה) גט ואין כו'. בגמרא מפרש דקרעינן לגיטא וכותבין אגביה, גיטא דנן דקרענוהו לאו משום דגיטא פסולא הוא אלא דלא תהדר ותגבי ביה זמנא אחרינא, הלכך הואיל והוציאה הגט ולא נקרע גובה כתובתה:

(לה) (על הברטנורא) [דאילו במקום שכותבין כתובה אינה גובה], ואע"ג דקיימא לן כותבין שובר, משום דריעא טענתה, שהדבר מוכיח שפרעה והחזירה לו הכתובה. הר"נ:

(לו) (על המשנה) אבד שוברי. ולא מבעיא למאן דאמר כותבין שובר שהוצרך לפרוע על ידי שובר, אלא אפילו למאן דאמר אין כותבין אתיא מתניתין, דכיון דבמקום שאין כותבין [כתובה] איירינן הלכך כשהוציאה גט אע"ג דטען דאיהו כתב לה כתובה אינו נאמן אלא אם כן הביא עדים שכתב וכיון דלא אייתי סהדי אמרינן ליה זיל פרע וכיון שפרע ביקש לכתוב לו שובר. תוי"ט:

(לז) (על המשנה) לא יפרעו. ולענין תוספת [שלא פרעה על ידי הגט בלא כתובה], מסקינן בגמרא, הכא במאי עסקינן, כשאין שם עידי גירושין, מיגו דיכול לומר לא גירשתיה יכול לומר גירשתיה ונתתי לה כתובה. [וחסורי מחסרא והכי קתני, הרי אלו לא יפרעו. במה דברים אמורים, כשאין שם עידי גירושין, אבל יש שם עידי גירושין נביא תוספת כו']. ועיין תוי"ט:

(לח) (על המשנה) שני גיטין וכו'. פירש רש"י, זמן כתובה ראשונה קדמה לזמן גט ראשון וזמן כתובה שניה קודם לגט שני, גובה שתי כתובות, שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שניה. אבל קדמו שתי הכתובות לגט ראשון לא, שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ותנן בסיפא שתי כתובות [וגט] אינה גובה אלא אחת כו':

(לט) (על המשנה) שתי כתובות וגט. שקדמו שתיהן לגט. ועיין בגמרא:

(מ) (על המשנה) כתובה ושני גיטין. כתובה בנישואין הראשונה וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזר וגירשה:

(מא) (על המשנה) ומיתה. ועידי מיתה. ובאה לגבות שתי כתובות, אחת בתורת גירושין ואחת בתורת אלמנות. רש"י:

(מב) (על המשנה) קיימת. ולא לכולי מלתא קיימת, דאי אפשר שתטרוף מן הלקוחות, דשטר מוקדם הוא, דקטן אינו יכול לשעבד, ופסול לטרוף בו מהלקוחות. ובגמרא נמי, דלא שנו אלא מנה ומאתים, אבל תוספת אין לה. ועיין תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הוציאה גט וכו':    פ"ק דב"מ דף י"ז:

ואין עמה כתובה:    נ"א ואין עמו כתובה משום דקאי אגט שהוא לשון זכר אבל בסיפא שפיר גרסינן כתובה ואין עמה גט. ועיין בקולין שרש ע"ב דף ס"ו. ונלע"ד דאיידי דקתני לעיל דין הפוגמת כתובתה דאיירי בגרושה דאילו באלמנה בלאו הכי היא נשבעת כדכתיבנא לעיל תנא השתא האי מתני' דמיירי בגרושה:

גובה כתובתה:    דתנאי כתובה מעשה ב"ד הוא. ותוס' ז"ל האריכו כאן וגם שם בפ"ק דב"מ ליישב מתני' אליבא דר' יוחנן דאית ליה כותבין שובר דמתני' מיירי אפילו במקום שכותבין כתובה ולא נקיטא כתובה אינו נאמן לומר פרעתי ופירשו דהוציאה גט ואין עמה כתובה לאו דוקא גט אלא אפילי עדי הגט גובה כתובתה כתובה ואין עמה גט פי' עדי הגט היא אומרת אבד גיטי פי' שהלכו להם העדים והוא אומר שכבר פרע והיה לו שובר שלא תגבה פעם אחרת ונאבד ה"ז נאמן מגו דאי בעי אמר לא גירשתיך וכן ב"ח שטוען פרוזבול היה לי ואבד וזה מודה שכך הוא אלא שפרעו נאמן במגו דאי בעי אמר לא היה לך פרוזבול והשמיטה שביעית רשב"ג אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה שלא בגט פירוש שלא בעדי הגט הואיל ואפשר לה להביא עדי גירושין. ולשמואל דאית ליה אין כותבין שובר ומוקי מתני' בגמ' במקום שאין כותבין כתובה או במקום שכותבין והביאה ראיה שלא כתב לה ה"פ דמתני' הוציאה גט הייינו גט ממש אבל בעדי הגט גרידא לא גביא אע"ג שאין נאמן לומר פרעתי לכ"ע במקום שאין כותבין כתובה מ"מ לא יפרע עד שתחזיר לו הגט ויקרע כיון שיכול לבא לידי הפסד אם ישאר הגט שלם בידה דלמחר תגבה פעם שנית ולא יוכל לומר לא גירשתיך וגם לא יוכל לומר פרעתי דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אם לא יביא ראיה ברורה. כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גיטי ולא נקרע והוא אומר אבד שוברי שכבר גבתה כתובתה בגט והיה לי שובר שלא תחזור ותגבה בעידי מיתה כשתתאלמן. ומן הסכנה ואילך אשה גובה שלא בגט רק שיש עדי גרושין דליכא מגו דלא גירשתיך ע"כ בקיצור מופלג. ובגמרא ש"מ מדקתני גובה כתובתה בהוצאת גט ולא חיישינן לאיערומי מערמא ש"מ דכותבין שובר דאי לא ליחוש דילמא הדרא ומפקא לה לכתובתה בבי דינא אחרינא ותגבה לאחר מיתתו בתורת אלמנה לומר לא נתגרשתי ולא נתפרעתי דהא ודאי בתורת גרושה לא הדרא גביא דהא קרעינן לגיטא וכי הדרא מפקא לכתובה בלא גט תנן במתני' הרי אלו לא יפרעו. ומיהו הוה לן למיחש שמא תמתין עד שימות ותגבה בתורת אלמנה ומדלא חייש ש"מ כותבין שובר. ופירשו תוס' ז"ל ותיקשי לאמוראים דאמרי אין כותבין מסתם מתני' דהכא ומסיפא דקתני וזה אומר אבד שוברי לא ה"מ למידק כ"כ דדילמא לא הזקיקוהו לפרוע ע"י שובר אלא שהיא אומר שלפנים משורת הדין עבד לה א"נ כל כמה דמצי למידק מרישא מדקדק ע"כ. ואוקמא רב במקום שאין כותבין כתובה מיירי דליכא למיחש דילמא מפקא לכתובתה בבי דינא אחרינא ושמואל אוקמה בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין דבמקום שאין כותבין ואמר הבעל אני שניתי מנהג המדינה וכתבתי לה כתובה עליו להביא ראיה ואי לא מייתי ראיה עלה קתני מתני' דגובה ולאו כל כמיניה לומר שניתי מנהג המדינה ואי מקום שכותבין הוא והיא טענה ואמרה ששינה ולא כתב לה עלי' להביא ראיה וכי קתני מתני' גובה כתובתה היינו כשהביאה ראיה שלא כתב לה וכן כתב הרי"ף ז"ל דשמואל אוקמה במקום שאין כותבין כתובה וכתוב שם בהר"ן ז"ל או אם הוא נמוקי יוסף שהקשו עליו ז"ל כיון דמטעם שובר אתינן עלה ואנן קיימא לן דכותבין שובר שפיר קיימא מתני' אפילו במקום שכותבין ועוד דבסוף פ"ק דב"מ א"ר יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ומוכח נמי ממתני' דהכא ופשטא דסוגיא דהתם ריהטא דלר' יוחנן אפילו במקום שכותבין הוציאה גט ואין עמה כתובתה [הגה"ה דה"ג התם אמר לפניו ר' חייא ב"ר אבא ולאו משנתינו היא זו הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה אלמא דטעמא משום דכיון דכתובה תנאי ב"ד היא כמאן דנקטא שטר כתובה בידה דמי ואינו נאמן לומר פרעתי א"ל אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותה כלומר לפי שהייתי יכול לומר דטעמא דמתני' משום דגט שהוציאה היינו במקום כתובה מדלא קרעוה לגיטא וכתב עילויה גיטא דנן דקרענוהי לאו משום דגיטא פסולה אלא כי היכי דלא תיהדר ותיגבי ביה זימנא אחרינא קמ"ל דהא ליתא דאטו כל דמגבי בי דינא מגבי ויכול לומר במקום שפרעתי לה לא היה ב"ד שיכתבו לה כך אלא ודאי על כרחך הא דגביא משום דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום עד כאן]. ולפיכך כתבו תוס' ז"ל דמתני' אפילו במקום שכותבין היא ואפשר לקיים דברי הר"יף ז"ל דנהי דקיימא לן דכותבין שובר וקיימא לן נמי דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ושמואל ס"ל כותיה בהא אפ"ה במקום שכותבין אינה גובה כתובתה בגט משום דריע טענתה שהדבר מוכיח שפרעה והחזירה לו כתובתה והורע כח מעשה ב"ד ואותה סוגיא שבפ"ק דב"מ כבר יישב אותה הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות על דרך הרי"ף ז"ל הלכך נקטי' דהוציאה גט ואין עמה כתובה במקום שאין כותבין גובה כתובתה דהיינו מנה מאתים דתנאי ב"ד והוא שהוציאה גט ממש אבל בעדי הגט לא גביא דאיתרע ליה מעשה ב"ד דחיישינן דילמא ב"ד הגבוה על פי הגט וקרעוה לגיטא ובמקום שכותבין אינה גובה כתובתה אלא בשיש כתובה עמה אבל אם אין עמה כתובה לא דאיתרע ליה מעשה ב"ד והדבר מוכיח שפרעה והחזירה לו כתובתה. ולענין תוספת אם נאמן לומר פרעתי לפי שיטת הרי"ף ז"ל פשיטא דנאמן דאפילו בכתובה במקום שכותבין נאמן ובתוספת כל מקום הוא כמקום שכותבין ואפילו לדברי מי שאומר דר' יוחנן אפילו במקום שכותבין אמר ה"מ בעיקר כתובה שהוא תנאי ב"ד אבל לתוספת לא ע"כ. וע"ש עוד ובהרא"ש ז"ל בספ"ק דב"מ דף קל"א ע"א. וסיפא דמתני' דקתני כתובה ואין עמה גט דמשמע דמיירי במקום שכותבין כתיבה פרישנא לה בגמ' לדעת שמואל דס"ל דבין עיקר בין תוספת נפרעין על פי הגט דלעולם במקום שאין כותבין כתובה וכגון שטוען הבעל אני שניתי ממנהג המדינה וכתבתי לה כתובה וכבר טענתי טענה זו ג"כ בפני ב"ד אחר ואמרתי שאיני רוצה לשלם לה כתובתה עד שתחזיר לי כתובתי כי ירא אנכי שמא תחזור ותתבעני ואמרו לי ב"ד הבא ראיה ולא מצאתי ראיה ואמרו לי א"כ פרע לה ובקשתי מהן שיכתבו לי שובר הואיל ועל כרחו אני זקוק לפרוע טוב שיהיה לי שובר וכתבוהי לי ואבד ממני הרי אלו לא יפרעו. ואמרינן ואף רב הדר ביה דאמר רב בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין הוציאה גט גובה עיקר בלבד ולא תוספת היציאה כתובה גובה תוספת ולא עיקר דחיישינן שמא כבר גבאתו על פי הגט ופרכינן עליה דרב מסיפא דמתני' דקתני כתובה ואין עמה גט הרי אלו לא יפרעו דמשמע כלל כלל לא ואפילו תוספת ומשנינן אמר רב יוסף הכא ב"ע בשאין שם עדי גירושין דמגו דיכול לומר לא גירשתיה יכול לומר ג"כ גירשתיה ונתתי לה כתובתה ופרכינן והא מדקתני סיפא רשבג"א מן הסכנה ואילך האשה גובה כתובתה שלא בגט וב"ח שלא בפרוזבול ובדאיכא עדי גירושין ודאי עסיקינן דאי ליכא עדי גירושין במאי גביא ומשני כולה רשב"ג היא וחסירי מחסרא וה"ק הרי אלו לא יפרעו בד"א בשאין שם עדי גירושין אבל אם יש שם עדי גירושין גביא תוספת אבל עיקר אי מפקא גיטא גביא ואי לא לא גביא דחיישינן שמא כבר גבתה על פי הגט ומן הסכנה ואילך אע"ג דלא מפקא גביא שרשב"ג אומר מן הסכנה ואילך האשה גובה וכו'. והקשו תוס' ז"ל וא"ת ומאי מגו הוא זה דאם יאמר לא גירשתיך יתחייב בשאר וכסות ועכשיו דאמר פרעתי פוטר עצמו וי"ל דכשאמר לא גירשתיך נמי פטור גם משאר וכסות דדמי לטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור ע"כ. עוד גרסי' בגמ' א"ל רב נחמן לרב הונא לרב דאמר בגט גובה העיקר בלבד וכן לשמואל דאמר דבמקום שאין כותבין כתובה גובה הכל על פי הגט ליחוש דילמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והדרא מפקא בבי דינא אחרינא וגביא וכי תימא דקרעינן ליה אמרה בעינא ליה לראיה לאינסובי ביה שלא יאמרו אשת איש אני ומשני ליה דקרעינן ליה לגיטא וכתבינן אגביה גיטא דנא קרענוהי ולאו משום דגיטא פסול הוא אלא דלא תיהדר ותיגבי ביה אחרינא. ומסקי' בגמ' דבמקום דלא אפשר לכ"ע כתבינן שובר כגון אלמנה מן האירוסין דגביא בעדי מיתה ולא חיישי' דילמא גירשה ומפקא גיטא וגביא זימנא אחרינא אלא ודאי כתבינן ליה שובר ויפרע לה כתובתה וליכא תו למיתש דילמא הדרא ומפקא לגיטא וגביא ביה שהיורשים יוציאו השובר דאי לת"ה דבמקום דלא אפשר כתבינן שובר עדי מיתה גופייהו ניחוש דילמא מפקא עדי מיתה בהאי בי דינא וגביא והדרא מפקא בבי דינא אחרינא וגביא אלא ודאי במקום דלא אפשר כתבינן שובר:

היא אומרת אבדה גיטי:    שלא הוצאתיו בב"ד עליך לגבות כתובתי על ידו כדתנן גובה כתובתה ולא קרעוהו ב"ד אלא אבד ממני והוא אומר אבד שוברי כבר הוצאתי בב"ד וגבו ב"ד הכתובה על פי הגט וקרעוהו ולי נכתב שובר על הכתובה שאם תבא לגבות מכח אלמנות לומר לא נתגרשתי ולא נתפרעתי יהיה לי השובר לעד ואבד ממני:

וכן ב"ח שהוציא שטר חוב:    אחר שביעית ואין עמו פרוזבול זה אומר שמטתו שביעית וזה אומר פרוזבול היה לי שלא תשמטנו שביעית ואבד:

הרי אלו לא יפרעו:    וחכמים פליגי בברייתא גבי פרוזבול דנאמן אדם לומר פרוזבול היה ליה ואבד. ואיתה להאי בבא פ' השולח (גיטין דף ל"ז:)

הרי אלו לא יפרעו:    חיישינן שמא כבר גבתה בגט וזה שמטתו שביעית:

מן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה:    עיקר כתובתה לבד דהיינו מנה מאתים. וביד פי"ו דהלכות אישות סי' כ"ב כ"ח ובסי' כ"ו כ"ז דין דומה להיא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי. ובפ"ט דהלכות שמטה ויובל סי' כ"ד:

שני גיטין ושתי כתובות:    ביד פ' ט"ז דהלכות אישות סי' כ"ט ל'. ובתשובות הרשב"א ז"ל סי תתקס"ב. וז"ל רש"י ז"ל בביאור מתני' ועם סוגיית התלמוד שני גיטין ושתי כתובות ר"ל שכתובה אחת נכתבה קודם זמן הגט הראשון והכתובה השניה אחר זמן הגט הראשון שנמצא שזמן הכתובה השניה קודם זמן הגט השני א"כ מוכח שלא החזירה ע"מ כתובתה הראשונה ולכן גובה שתי כתובות אבל קדמו שתי הכתובות לגט לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ותנן בסיפא שתי כתובות וגט אחד אינה גובה אלא כתובה אחת שע"מ כתובתה הראשונה החזירה:

שתי כתובות וגט:    שקדמו שתיהן לגט אינה גובה אלא כתובה אחת ואפי' אי ניחא לה למטרף לקוחות מזמן כתובה הראשונה טרפא דמיירי שכתב לה כתובה השנייה מפני התוספת שהוסיף לה בו הלכך הי מינייהו דבעיא גביא דה"ק אם תתרצי למחול שעבודה של ראשונה גבי כתובה זו השניה המרובה ואם תרצי לגבות מזמן שעבוד הראשונה גבי הראשונה המועטת שאין בה כ"כ תוספת:

כתובה ושני גיטין:    כתובה בנישואין הראשונים וגרשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזר וגרשה ע"כ:

או כתובה וגט ומיתה:    פי' רש"י ז"ל ועדי מיתה ע"כ. כלומר שחזר והחזירה ומת ויש גורסין ומת. ופי רש"י ז"ל והיא באה לגבות שתי כתובות אחת בתורת גירושין ואחת בתורת אלמנות ע"כ:

אינה גובה אלא כתובה אחת:    ובברייתא בגמרא הוציאה גט וכתובה ומיתה פי' אחר מיתת הבעל אם הגט קודם לכתובה רואין אם אין דרך לכתוב כתובה גובה בגט עיקר הכתובה ובכתובה כל מה שכתוב בה שהרי זכתה בה במיתת הבעל ואם כתובה קודמת לגט אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את אשתו והחזירה על דעת כתובתה הראשונה החזירה ע"כ עם ביאור אבן העזר בסי' ס"ז. ונראה דמשום דהאי בבא דסיפא דמתני' מיירי כשהכתובה קדמה לגט מש"ה קתני כתובה ברישא אבל בברייתא קתני גט ברישא משום דקתני ג"כ שני צדדין בהאי בבא אם הגט קודם וכו':

קטן שהשיאו אביו:    אפילו הקטן מבן ט' שנים ולמעלה וכן הוא בטור שם:

כתוכתה קיימת:    שכתב לה כשהוא קטן ולגבי גר כתובה שכתב לה בגיותו רש"י ז"ל. ואיתה בתשובות הרשב"א ז"ל סי' תת"ג ואלף וקפ"א. וכתוב בנמוקי יוסף או אם הוא הר"ן ז"ל והוא שבעל לאחר שהגדיל או נתגייר וכן מפורש בירושלמי ע"כ. ובגמרא אמר רב הונא לא שנו אלא מנה מאתים שהן תנאי ב"ד דאילו בשטר לא גביא דחספא בעלמא הוא ולפיכך תוספת אין לה ותניא כותיה דרב הונא אבל אם הוסיף לה הקטן כשהגדיל או הגר משנתגייר נוטלת מה שחידש לה. וכתוב בתוי"ט שעל מנת כן קימה ע"ש כל הדבורי ונלע"ד דלפי דעת הרמב"ם ז"ל ניחא טפי דפלגינהו תנא לתרי באבי ושמא נוכל לומר לדעת תוס' ושאר הפוסקים ז"ל דהא דלא ערבינהו תנא משנה יתירה אתא לאשמועינן מאי דקאמר בירושלמי דכתיבנא דבעינן שבעל אחר שהגדיל או אחר שנתגייר דאם לא כן אפילו מנה מאתים אין להם. ועוד אשמועינן משנה יתירה דאפילו העיקר אינה גובה מכח השטר אלא מכח תנאי ב"ד לפיכך אינה גובה אלא מבני חרי ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו או בגיותו כך נלע"ד וכן הדין ברור בפוסקים. ובטור ג"כ בא"ה סי' ק':


פירושים נוספים