משנה כריתות ד א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ד · משנה א | >>

ספק אכל חלב ספק לא אכל, ואפילו אכל, ספק יש בו כשיעור, ספק שאין בו^ב, חלב ושומן לפניו, אכל את אחד מהן ואין ידוע איזו מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג, שבת ויום חול ועשה מלאכה באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן עשה, מביא אשם תלוי.

משנה מנוקדת

[עריכה]

סָפֵק אָכַל חֵלֶב סָפֵק לֹא אָכַל,

וַאֲפִלּוּ אָכַל,

סָפֵק יֵשׁ בּוֹ כַּשִּׁיעוּר, סָפֵק שֶׁאֵין בּוֹ,

חֵלֶב וְשֻׁמָּן לְפָנָיו,

אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן,

וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל,

אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת,

שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן,

וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג,

שַׁבָּת וְיוֹם חֹל,

וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאַחַת מֵהֶן,

וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן עָשָׂה,

מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ספק אכל חלב, ספק לא אכל,

ואפילו אכל -

ספק יש בו כשעור, וספק שאין בו,

ואפילו יש בו -

חלב ושומן לפניו - אכל את אחד מהן, ואין ידוע איזה מהן אכל,

אשתו ואחותו עימו בבית - שגג באחת מהן, ואין ידוע באיזו מהן שגג,

שבת ויום חול - ועשה מלאכה באחד מהן, ואין ידוע באיזה מהן עשה,

מביא אשם תלוי.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

הביא דומיות מן המאכלים והמעשים והבעילות, ובאר לך איך הוא ״לא הודע״ שחייב עליו אשם תלוי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ספק אכל חלב ספק לא אכל - והיכי דמי, כגון חלב ושומן לפניו ואכל את אחד מהן, כדתני בסיפא. ופרושי קמפרש, ספק אכל חלב ספק לא אכל כיצד, כגון שהיה חלב ושומן לפניו ויש כאן איסור קבוע אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת, ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה, פטור, דלא איקבע איסורא ^א:

ואפילו אכל - ודאי חלב, ספק יש בו כזית. וכגון שבשעה שאכלו סבור שומן הוא ואח"כ נודע לו שהוא חלב, וספק יש בו כזית ספק אין בו:

אכל את אחד מהן - וכסבור שומן הוא, ואחר כך נודע שהאחד היה חלב, וזה אינו יודע איזו אכל, מביא אשם תלוי. אבל אם בשעת אכילה היתה לו ספק והזיד ואכלה מספק, הוי מזיד ופטור:

שגג באחת מהן - כסבור זו אשתו, ואחר כך נתספק איזו מהן היתה, מביא אשם תלוי:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ספק אכל ספק לא אכל. כתב הר"ב וה"ד כגון חלב ושומן לפניו וכו'. דיש כאן איסור קבוע. מסברא בעלמא אמר הכי רב נחמן. אע"ג דרבא דריש ליה מקרא. דמצות כתיב ומצוות קרינן ויש אם למקרא. וכבר הניח זה הכ"מ בפ"ח מהל' שגגות בצ"ע על הרמב"ם. דתפס ג"כ לטעמא דר"נ והא רבא בתרא הוא. ולי נראה דמשום הא לא איריא דכיון דגמ' קבע לרב נחמן אחר רבא ודאי דהיינו טעמא דמשום דס"ל לגמרא. דהלכתא כרב נחמן [*וסברא אלימתא היא. שכן ראיתי שכתב הרא"ש כיוצא בה בפ"ק דב"ק סי' ה'. גבי אמר רב הונא או כסף או מיטב] אבל הא קשיא לי דקודם רבא קאמרה סתמא דגמרא טעמא דיש אם למקרא. וא"כ תקשה סתמא דגמ' אהדדי. אלא ודאי סתמא דגמרא סבירא ליה דטעמא דיש אם למקרא כדאמר סתמא דגמרא בהדיא. והיינו נמי טעמא דקבע לדרבא קודם רב נחמן. משום דאיהו קאמר נמי כסתמא דגמ'. וזהו מה שצ"ע כיון דנראה דהכי סברה סתמא דגמרא. ומ"מ נ"ל ליישב דעת הרמב"ם והר"ב משום דקא חזינן בפרק דלקמן דר"ע ור' יוסי סברי על כרחין טעמא דאקבע איסורא. דהא מחייבי לשני שאכל השנייה אע"ג דבעידנא דאכל ליכא מצוות. וכמ"ש שם מ"ד. מש"ה פסקי לדרב נחמן. ודתנן בר"פ דלעיל עד אומר אכל [כו']. מביא אשם תלוי. פי' הראב"ד בפ"ח מה' שגגות. בכגון שיאמר העד חתיכה של חלב שהיתה עם השומן אכלת ואחד אמר לא אכל אלא השומן ע"כ. והכ"מ כתב דשפיר מיירי אקבע איסורא ע"פ עד אחד. אע"פ שאין שם אלא חתיכה [אחת]. ע"כ. והא דכתב הר"ב בספ"ב דיבמות בע"א שהעיד לאשה שמת בעלה וכנסה דלא יוציא. וכתבתי שם דמיירי שהיא אומרת ג"כ ברי לי שמת דאל"ה הויא באשם תלוי. התם נמי אקבע איסורא שהיא בחזקת אשת איש. א"נ התם לאו אשם תלוי ממש קאמר. אלא כלומר באיסור אשם תלוי. תוס' פ"ב דכתובות דף כ"ב. ומ"ש הר"ב אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת כו' פטור דלא אקבע איסורא. מקשה בגמ' דתנן במ"ב פ"ד דיבמות ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון יוציא כו' וחייבים באשם תלוי. ומשני דהא מני ר"א היא. דאמר כוי חייבים עליו אשם תלוי. דלא בעי קביעותא לאיסורא. ואשתמיטתיה להכ"מ בפ"ח מהלכות שגגות. דמשני לה מדנפשיה דצ"ל דאתיא כמ"ד א"צ איסור קבוע. והרי תלמוד ערוך הוא. ותו בגמ' דהא דתנן במ"ב פ"ב דנדה. נמצא על שלה לאחר זמן פטורין מקרבן. דהיינו מחטאת. אבל חייבים באשם תלוי. כדפירש שם הר"ב. דההיא נמי ר"א היא דלא בעי קביעותא לאיסורא. ולפי מ"ש לעיל דנראה דסתמא דגמרא סברה דטעמא משום דיש אם למקרא מתרצים בגמרא להנהו מתני' נמי דכר"א ודס"ל יש אם למסורת מצות כתיב. חדא משמע. וקשיא לי דהכא אמרינן דר"א ס"ל יש אם למסורת. ובמ"ח פ"ח דתרומות. דתנן דר"א ס"ל תרומה תלויה בעי שימור. ופירש הר"ב דס"ל יש אם למקרא. ואע"ג דהתם רבי יהושע פליג עמיה. והתוס' דף י"ח בד"ה באנו למחלוקת ר"א וחכמים. כתבו דהך ר"א. לאו היינו ר"א בר פלוגתיה דר' יהושע. לרש"י ליתא. גם מסקנת דבריהם אינם מובנים לי. ומצאתי בפ"ה דבכורות דף ל"ד דהכי א"ר יהודה אמר שמואל וכן אמר ר"ל וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה. דזהו טעמא של ר"א. ורמינן עליה מפלוגתא דר"א ור"ע בפסוק בבגדו בה דגבי אמה העבריה דמוכח מינה דס"ל לר"א דיש אם למסורת ומשני אלא טעמא דר"א דתרומה תלויה נמי ראויה היא שמא יבא אליהו ויטהרנה. אך ראיתי ג"כ לרש"י דנסיב ליה לטעמא דיש אם למקרא דמש"ה מחייב ר"א שימור בתרומה תלויה. בפ"ק דפסחים דף ט"ו והראה מקום אמסכת בכורות [פרק כל פסולי המוקדשים] [דף ל"ד] דהתם מפרש לה הכין. ולכן נראה בעיני דמשום דאמוראי קמאי טובא קאמרי האי טעמא נסבינן ליה. אע"ג דבגמ' אדחי ממאי דשמעינן לר"א גבי בבגדו בה. דשמא יש להנהו אמוראי תרוצא אחרינא. א"נ דהוו יודעין דההיא ברייתא דבבגדו בה משבשתא היא. והרי כתב רש"י שם בבכורות שיש שמשבשין השמועה במס' קדושין בההיא דבגדו בה וגורסים ר"א סבר יש אם למקרא כו' וטעות היא בידם. דא"כ מאי מקשה הכא בבכורות ע"כ. ויכולני לומר דהנהו דמשבשין הספרים לאו בשבוש הוא. אלא היה בידם שיטה מוחלפת. ומטעם הנהו אמוראי קמאי. ואף רש"י במסכת פסחים דנסיב לדרשא דאמוראי. הכי ס"ל. והדר ביה ממאי דכתב בבכורות שהוא טעות. ומעתה גם הר"ב במסכת תרומות נתכוין כהלכה על שפירש כן. וא"ת ואכתי תקשה לכולהו אמוראי מדהכא דשמעינן ליה לר"א דס"ל יש אם למסורת. י"ל כמ"ש בשם התוס' בפ"ק דמסכת סוכה משנה ב' דהיכא דמקרא ומסורת לא מכחשי אהדדי. ס"ל נמי יש אם למסורת. דלא לחנם נכתב המסורת וה"נ אפשר לקיים שניהם שבא המקרא דמצוות קרינן. לחייב בשני מצוות דהיינו שתי חתיכות. והמסורת בא לחייב על כל מצוה אחת. ואע"ג דהתוס' שם בפ"ק דסוכה דף ו' כתבו דליכא למימר הכי בהך דמצוות. בפ"ק דסנהדרין דף ד' סתמו וכתבו כן. ונ"ל ראיה מדלא מקשה הגמ' דבכורות מהך דהכא. כמו דמקשה מההוא דבבגדו בה. אלא דהכא איכא למדחי משום דלא מכחשי אהדדי. ואע"ג דהתם נמי ר"ש דריש לתרווייהו. הא אשכחן לר"ע דלא דריש אלא חד וכבר הוקשה זה להתוס' דסוכה ודסנהדרין בההוא דר"ע ור"ש ואין להאריך בזה. אך עלה בידי דל"ק על פי' הר"ב דמסכת תרומות:

ואפילו אכל ספק יש בו כשיעור ספק אין בו. צ"ל דמיירי שיש שתי חתיכות לפניו ובשתיהן כשיעור [ואכל מאחת מהן כזית ומסופק אי הוי כזית שלם או פחות מעט] ואשמעינן דאפילו בספק ספיקא מייתי אשם תלוי. שהרי אמרינן לקמן בגמ' וכו'. (וגם) [וגבי] שבת ויום חול נמי מצינו למשכח שתי חתיכות. כגון שעשה מלאכה בין השמשות דספק יום או לילה וגם איקבע איסורא פירש שעשה מלאכה בבין השמשות קרוב למוצאי שבת דאקבע איסורא כל היום. כ"כ התוס'. אבל מפשט דברי הרמב"ם פ"ח מה' שגגות. אין נראה שסובר כן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) ולפ"ז ה"ה אם בא א' אח"כ ואכל את השניה חייב אע"ג דלפניו לא היה אלא חתיכה אחת ודר"פ דלעיל ע"א אומר אכל [כו'] כ' הר"א דמיירי ג"כ בדאיקבע איסורא. והכ"מ כ' כיון דהעד אומר דודאי חלב אכל שפיר מיקרי איקבע איסורא אפי' בחתיכה אחת. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) ספק כו: צ"ל דמיירי שיש שתי חתיכות לפניו ובשתיהן כשיעור ואכל מא' מהן כזית ומסופק אי הוי כזית שלם או פחות מעט ואשמעינן דאפי' בספק ספיקא מייתי אשם תלוי. וגבי שבת ויום חול נמי מצינו למשכח שתי חתיכות. כגון שעשה מלאכה בין השמשות דספק יום או לילה. וגם איקבע איסורא פירוש שעשה מלאכה בין השמשות קרוב למוצאי שבת דאיקבע אסורא כל היום. תוס'. אבל מהר"מ לא משמע כן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ספק אכל חלב וכו': ומיירי בשעה שאכל היה סבור שהוא שומן דאי יודע שהוא חלב היכי מייתי קרבן הא לא שב מידיעתו הוא ובעינן שאם היה יודע בשעת אכילתו שהיה איסור לא היה אוכלו תוס' ז"ל:

ואפילו יש בו: צריך למחוק שלשה מלות הללו. ורב אסי מפ' בגמרא דספק אכל חלב דקתני ברישא דמתניתין היינו חתיכה אחת ונסתפק לו אחר שאכלה אם היתה חלב או שומן וכ"ש אם היו שתי חתיכות לפניו אחת של חלב ואחת של שומן ונסתפק לו אחר שאכל אם אכל את של חלב או את של שומן דמביא אשם תלוי כדקתני סיפא וזו ואין צריך לומר זו קתני. אבל רעז"ל פי' מתניתין כחייא בר רב דמפרש דרישא נמי בשתי חתיכות שהיו לפניו א' של חלב וא' של שומן וסיפא פרושי קא מפרש. ועוד פירש דטעמא משום איסור קבוע ולא כהנהו טעמי שכתבתי בארך בפ' שני דנדה סימן ב' ע"ש. ורבי נמי ס"ל בברייתא דלא בעינן חתיכה משתי חתיכות. וביד פ"ח דהלכות שגגות סימן ב':

שבת ויום חול: אית דגרסי שבת ויו"ט ולא מצאתי רמז לגירסא זו כלל ועיקר דאפילו שם ביד כתוב חול. וגם בת"כ פרשת ויקרא דבורא דחטאות פרשה י"ב:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ספק לא אכל: מיירי דאיקבע איסורא. דהיינו שנודע לו השתא שבשעת אכילה היה שם איסורא וודאי, רק שלא ידע אם אכלו. כגון חלב ושומן לפניו, ומסופק אם אכל האיסור, וכדמסיק. חלב ושומן לפניו ותני והדר מפרש:

ספק שאין בו: ר"ל או שהיה חתיכת חלב לפניו יותר מכזית. וסבר שהוא שומן, ומסופק השתא אם אכל ממנו כזית [רמב"ם פ"ח משגגות] [ולתוס' מיירי בב' חתיכות אחד כזית ואחד חציו, וקמ"ל דאף בס"ס חייב].

שגג באחת מהן: נקט שגג, אגב משנה ב':

ואין ידוע באיזו מהם עשה: כגון שעשה מלאכה בע"ש בין השמשות, דמדהיה בשעת כניסת שבת, הו"ל כאיקבע איסורא, מדיודע בוודאי שעבר עליו שבת, ומסופק אם עשה בו מלאכה, דמי שפיר לב' חתיכות לפניו:

מביא אשם תלוי: ונקרא תלוי שכפרתו תלוייה עד שיוודע לו שחטא ויביא חטאת. ולולא מסתאפינא נ"ל דתלוי לשון ספק. כמו ועמי תלואים למשובתי, ר"ל מסופקים. וכן בלשון חז"ל פ"ק דפסחים מ"ה. תולין לא אוכלין ולא שורפין ר"ל מסתפקין, וכן שם מ"ז שורפין תלוייה עם הטמאה, ר"ל שטומאתה בספק. ה"נ ר"ל אשם שבא על ספק]. מיהו בהיה מסופק בשעת אכילתו אם הוא חלב או שומן. ואפ"ה אכלו, הו"ל מזיד ופטור מאשם:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי