משנה כריתות ג י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ג · משנה י | >>
אמר רבי עקיבא, שאלתי את רבי אליעזר, העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד מה הוא, חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת, אמר לי, חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר, ומה אם הנדה, שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, חייב על כל אחת ואחת. שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת.
אמרתי לו, לא, אם אמרת בנדה, שיש בה [ שתי ] אזהרות, שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת.
אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח, שאין בהם אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת.
אמרתי לו, לא, אם אמרת בבא על הקטנות, שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן, תאמר בשבת, שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן.
אמר לי, הבא על הבהמה כט יוכיח.
אמרתי לו, בהמה כשבת.
משנה מנוקדת
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,
- שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
- הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה
- מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת
- בְּהֶעְלֵם אֶחָד,
- מַה הוּא?
- חַיָּב אַחַת עַל כֻּלָּן,
- אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?
- אָמַר לִי:
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת,
- מִקַּל וָחֹמֶר:
- וּמָה אִם הַנִּדָּה,
- שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה,
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת;
- שַׁבָּת,
- שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה,
- אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?
- שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה,
- אָמַרְתִּי לוֹ: לֹא;
- אִם אָמַרְתָּ בְּנִדָּה,
- שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת,
- שֶׁהוּא מֻזְהָר עַל הַנִּדָּה,
- וְהַנִּדָּה מֻזְהֶרֶת עָלָיו;
- תֹּאמַר בְּשַׁבָּת,
- שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת?
- אָמַר לִי:
- הַבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת יוֹכִיחַ,
- שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת,
- וְחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
- אָמַרְתִּי לוֹ: לֹא;
- אִם אָמַרְתָּ בְּבָא עַל הַקְּטַנּוֹת,
- שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן עַכְשָׁיו,
- יֵשׁ בָּהֶן לְאַחַר זְמָן;
- תֹּאמַר בְּשַׁבָּת,
- שֶׁאֵין בָּהּ לֹא עַכְשָׁיו,
- וְלֹא לְאַחַר זְמָן?
- אָמַר לִי:
- הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה יוֹכִיחַ.
- אָמַרְתִּי לוֹ:
- בְּהֵמָה כְּשַׁבָּת:
נוסח הרמב"ם
אמר רבי עקיבה: שאלתי את רבי אליעזר -
- העושה מלאכות הרבה, בשבתות הרבה, מעין מלאכה אחת בעלם אחד -
- מה הוא חייב - אחת על כולן, או אחת על כל אחת ואחת?
- אמר לי: חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר,
- ומה אם הנידה, שאין בה תוצאות הרבה, וחטאות הרבה - חייב על כל אחת ואחת,
- שבת, שיש בה תוצאות הרבה, וחטאות הרבה - אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת?
- אמרתי לו: לא,
- אם אמרת בנידה שיש בה שתי אזהרות - שהוא מוזהר על הנידה, והנידה מוזהרת עליו,
- תאמר בשבת - שאין בה אלא אזהרה אחת?
- אמר לי: הבא על הקטנות יוכיח,
- שאין בה אלא אזהרה אחת - וחייב על כל אחת ואחת.
- אמרתי לו: לא,
- אם אמרת בבא על הקטנות, שאף על פי שאין בהן עכשיו - יש בהן לאחר זמן,
- תאמר בשבת, שאין בה - לא עכשיו, ולא לאחר זמן?
- אמר לי: הבא על הבהמה יוכיח.
- אמרתי לו: הבהמה - כשבת.
- העושה מלאכות הרבה, בשבתות הרבה, מעין מלאכה אחת בעלם אחד -
פירוש הרמב"ם
צריך אתה לזכור כל מה שבארנו בשביעי משבת, ואחר כך תדע שרבי עקיבא שאל ממנו שתי שאלות.
האחד, במי שעשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבת אחד, כגון שיהיו ארבע וחמש מלאכות כולן תולדות אב אחד ושגג באותן תולדות בשבת אחד. אם הוא כמו שעשה אבות הרבה בהעלם אחד שחייב על כל אב ואב, או אינו חייב אלא אחת הואיל והן מעין מלאכה אחת. השיבו שהוא חייב על כל אחת ואחת, לפי שהתולדות לדעת רבי אליעזר כאבות דמיין, ולא קבל ממנו רבי עקיבא. וכבר בארנו בשביעי משבת כי העושה אב ותולדה דידיה בשגגה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת.
והשאלה השנית, היא בעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה, כגון שיבעיר אש בשבת זו ובשבת שאחריו, כל זמן שהוא מזיד בשבת ושגג במלאכה, כגון שידע בכל יום שבת מהם שהוא שבת אבל אינו יודע שהבערה מן המלאכות, הרי הוא חייב על כל אחת ואחת לדברי הכל. ואין רבי עקיבא שאל על זה, לפי שימי שבת כאישים הרבה וגופים חלוקים, וזה כמי שבא על עריות הרבה בשגגה אחת שהוא חייב על כל אחת ואחת לפי שהם גופים חלוקים כמו שביארנו פעמים רבות, אף על פי שהבעילה מעשה אחד שאין בו שינוי והרי זה דומה לעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה, והוא מאמרו "שבתות כגופין דמיין". אבל שאל רבי עקיבא בשגג בשבת ומזיד במלאכה, כגון שידע שההבערה אסורה בשבת אלא ששגג בכל יום מאלו השבתות ולא ידע שהוא שבת, הואיל ואין שם ידיעה בינתים, ואף על פי שיש בין מלאכה למלאכה ימים, כשבת אחד מונין כל אותן שבתות הואיל והיה שוגג בשבת, ויהיה דומה למי שהבעיר אש כל היום יום שבת שאינו חייב אלא אחת, [או] והוא חייב על כל מלאכה ומלאכה, רוצה לומר על ההבערה שהבעיר שבת זו ועל ההבערה שהבעיר שבת שניה ושלישית ורביעית.
והשיבו רבי אליעזר, ואמר שהוא חייב על כל אחת ואחת ואף על פי שלא נתחדשה לו שום ידיעה, ויהיו כל השבתות כשבת אחת, ודומה לבא על הנדה שאף על פי שהיא גוף אחד חייב על כל בעילה ובעילה, ואפילו אין בין בעילה לבעילה ידיעה לחלק חייב על כל אחת ואחת בנדה, כן יהא בשבת מקל וחומר. וכבר ביארו בתלמוד "דומיא דימים שבינתים בנדה", שיבעל ואחר כך תטהר ותטמא ותבעל שניה, ותהיה דומיא למה שזכרנו משגגת שבת וזדון מלאכות דומיא חזקה מאד.
ואינה הלכה, אלא הואיל ואין שם ידיעה בינתים אינו חייב אלא אחת, רוצה לומר על ההבערה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - תולדות הרבה של אב אחד:
ובשבתות הרבה - אותן שעשה בשבת זו עשה בשבתות אחרות וכולן בהעלם אחד. ובגמרא פריך מאי קמבעיא ליה דנקט שבתות הרבה ותולדות הרבה, ואמאי נקט תולדות ולא אבות. ומשני, דר' עקיבא תרתי בעא מיניה, חדא העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה ויודע שהוא שבת אלא שסבור שמלאכה זו מותרת היא, דהיינו זדון שבת ושגגת מלאכות, והכי קא מבעיא ליה, האי דעבד מלאכה אחת בשתי שבתות מי אמרינן כיון דבשני ימים הם, אע"ג דהעלם אחד הוא, לגבי מלאכה הויין הנך שבתות כגופין מחולקים של מלאכה שאין דומים זה לזה, כגון זרע וקצר בהעלם אחד בזדון שבת ושגגת מלאכות דחייב על כל אחת ואחת, או לאו כגופים מוחלקים דמיין, והוי כאילו עשה בהעלם אחד מלאכה אחת עשר פעמים דאינו חייב אלא אחת, דליכא למימר הכא ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק ; דדוקא לענין שגגת שבת הויין ידיעה לידע ששבת היה, אבל לענין שגגת מלאכות ליכא ידיעה עד שילמוד. ועוד קמבעיא ליה, אם עשה תולדות הרבה מאב אחד חייב אחת, או על כל אחת ואחת, ולהכי נקט תולדות:
אמר לי חייב על כל אחת ואחת - פשט ליה אתרוייהו לחומרא כז, דעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה בזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל שבת ושבת, דהנך שבתות כגופים מחולקים דמיין, ותולדות של מלאכות כמלאכות דמיין וחייב על כל תולדה ותולדה, ואע"פ שהן מאב אחד כאילו עשה אבות הרבה:
ומה נדה - בגמרא אמרינן תני נדות, הבא על חמש נשים נדות חייב על כל אחת ואחת, דגופין מוחלקין נינהו:
תוצאות הרבה - עניינין הרבה, כגון שבת דאיכא אבות מלאכות ותולדותיהן. אבל נדה אין בה חיובא אלא ביאה:
והנדה מוזהרת עליו - דכתיב (ויקרא כ) ונכרתו שניהם מקרב עמם כח:
הבא על הקטנות - הבא על חמש קטנות נדות חייב על כל אחת ואחת, ואע"פ שהקטנה אינה מוזהרת:
הבא על הבהמה יוכיח - שחייב על כל ביאה וביאה:
בהמה כשבת - כלומר כי היכי דמבעיא לי בשבת הכי נמי מבעיא לי בבהמה. ולא קבלה מיניה ר' עקיבא מר' אליעזר לא לענין דאמר עושה מלאכה אחת בשבתות הרבה כגופין חלוקין דמיין, ולא לענין תולדות מלאכות כמלאכות דמיין. ואין הלכה כר' אליעזר:
פירוש תוספות יום טוב
העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה. פי' הר"ב דר"ע תרתי בעי מיניה כו' ולא קבלה מיניה. ועיין ברפ"ז דשבת:
אמר לו חייב על כל אחת ואחת. פי' הר"ב פשט ליה אתרוייהו לחומרא. ואע"ג דמנדה לא מצי למפשט ליה אלא חדא. דהא בנדה ליכא תולדות. רש"י:
[*והנדה מוזהרת עליו. פי' הר"ב. דכתיב ונכרתו שניהם. וכן פירש"י. וקשיא לי דפסוק זה על העונש נאמר ועדיין אזהרה לא שמענו. וכדלקמן בבהמה. אלא ה"ל לפרש כדפירש"י בחומש פרשת אחרי [מות] בפסוק לא תקרבו לגלות ערוה. להזהיר הנקבה כזכר. לכך נאמר לשון רבים]:
אמר לי הבא על הבהמה יוכיח. שאע"פ שהיא נענשת. כדכתיב (ויקרא כ') ואת הבהמה תהרוגו. אינה מוזהרת:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כז) (על הברטנורא) ואע"ג דמנדה לא מצי למפשט ליה אלא חדא. רהא בנרה ליכא תולדות. רש"י:
(כח) (על הברטנורא) וק"ל דפסוק זה על העונש נאמר ועדיין אזהרה לא שמענו וכדלקמן בבהמה ורש"י בחומש פי' בפ' לא תקרבו לגלות ערוה. להזהיר הנקבה כזכר. לכך נאמר ל' רבים:
(כט) (על המשנה) הבהמה כו'. שאע"פ שהיא נענשת כדכתיב ואת הבהמה תהרוגו אינה מוזהרת:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אמר ר' עקיבא שאלתי וכו': תוס' שבת ר"פ כלל גדול וכו' מתניתין שם בירושלמי דף ט'. בפירוש רעז"ל ומשני דר' עקיבא תרתי בעא מיניה וכו' עד דהיינו זדון שבת ושגנת מלאכות. אמר המלקט רעז"ל פירש מתניתין כמו שפירשה רבה דזדון שבת ושגגת מלאכות קא מיבעיא ליה וגרסינן נדות דגופים קמיבעיא ליה ופשיט ליה מנדות דגופים מוחלקים הם ג"כ וכן תני רב נתן בר הושעיא. אבל הרמב"ם ז"ל פירש דשגגת שבת וזדון מלאכות קא מיבעיא ליה כמו שפירשה רב חסדא. דימים שבין שבת לשבת מספקא ליה אי הויין ידיעה לחלק או לא ופשיט ליה דהויין ידיעה לחלק וקבלה מיניה ופשט ליה נמי דולדי מלאכות כמלאכות דמיין ולא קבלה מיניה כסתם מתניתין דשבת ר"פ כלל גדול כמו שכתבתי שם וגרסינן נדה וכן תני שמואל נדה וכן תני רב אדא בר אהבה נדה:
ומה אם הנדה שאין בה תוצאות הרבה.: למאי דקאמר בגמ' דמיבעיא ליה אי שבתות כגופים דמיין ואמר לו ק"ו מנדה צריך להגיה ומה נדות וכו' דגופים מוחלקים הוו ולרב חסדא דאמר דהא מיבעיא ליה בימים שבנתים אי הוו ידיעה לחלק וא"ל ק"ו מנדה בנדה אחת מיירי וימים שבנתיים שייכי בנדה כדמפרש בגמרא כגון שבא עליה וטבלה וראתה וחזר ובא עליה וגובלה וראתה וחזר ובא עליה דטבילות הויין כימים שבנתיים תוס' ז"ל בכתיבת יד:
הבא [על] (עם) הבהמה יוכיח: שחייב על כל ביאה וביאה שאי אפשר לערב הביאות כמו שאפשר לערב המלאכות כגון קוצר שתי גרוגרות בשני פעמים בשבת דאפשר לערב ולקצור השתי גרוגרות בבת אחת. וכתוב שם בספר קרבן אהרן כפי סברת רבה הבא על הבהמות יוכיח דהן גופים מוחלקים וחייב על כל אחת ואחת וכ"ש שבתות אבל לרב חסדא לא גרסינן אלא בהמה ואכתי קשה דבבהמה לא שייך ימים שבינתים כלל דהא ליכא שום חילוק בימים שבינתים אלא דס"ל לר' אליעזר דכיון דבהדי עריות כתיבא וכתיב בסוף כל העריות כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ואמר מר הוקשו כל העריות זו לזו בהמה נמי כנדה דמיא לחלק בין ביאה לביאה ומבהמה ק"ו לשבת ע"כ:
אמרתי לו הבהמה בשבת: פירוש לרב חסדא דאמר קבלה מיניה הכי צריך לפרש דה"ק יפה דנת דודאי הבהמה כשבת דמה בהמה חייב על כל אחת אף שלא הוזהרה אף שבת חייב על כל אחת. ובגמרא מתניתין דלא כר"ש בן אלעזר דאמר לא כך שאלו ר' עקיבא לר' אליעזר אלא כך שאלו הבא על אשתו נדה וכו' עד אמרתי לו הבהמה כנדה דהאי תנא סבר נדה מיבעיא ליה ושבת פשיטא ליה: והביאוה תוס' ז"ל בשבת ר"פ כלל גדול. וביד פ"ז דהלכות שגגות סימן ה' ח' ט':
תפארת ישראל
יכין
מה הוא: שעשה הרבה תולדות שמאב א' בשבת זו, וחזר ועשה אותן התולדות עצמן בכל שבת ושבת שאח"כ, והכל היה בהעלם א', מה דינו. ותרתי שאל ממנו.
- (א) אם כל התולדות שעשה בשבת א' בהעלם א', מחשבו כאילו קצר וקצר בהעלם א', וחייב רק חטאת א', או דלמא דתולדות חלוקים הו"ל כאבות מחולקים וחייב על כל תולדה חטאת א'.
- (ב) עוד שאל, אם ימים שבינתים בין שבת לשבת הוויין כידיעה, וחייב על כל שבת ושבת לבד, או דלמא מדהיה הכל בהעלם א', מחייב על כל השבתות רק חטאת א':
או אחת על כל אחת ואחת: ופליגי בש"ס רבה ורב חסדא, דלרבה. מיירי שהיה ההעלם שגגת מלאכה וזדון שבת, ר"ל שלא ידע שמלאכות אלו אסורות בשבת אבל ידע כל פעם שהוא שבת, ועל זה שאל אם שבתות מחולקין כגופין מחולקין דמי או לא. אבל בשגגת שבת וזדון מלאכות, דהיינו שלא ידע שהוא שבת אבל ידע שמלאכות אלו אסורות, ידע ר"ע שפיר שימים שבינתיים, הויין כידיעה בינתיים, דחייב על כל שבת ושבת. ולרב חסדא, רק בשגגת שבת וזדון מלאכות שאל אם ימים שבינתיים הוה כידיעה בינתיים. אבל בידע שהוא שבת ושגג במלאכות ידע ר"ע שחייב על כל שבת ושבת חטאת לבד:
אמר לי חייב על כל אחת ואחת: פשט ליה אתרווייהו לחומרא, דחייב על כל תולדה ותולדה שעשה חטאת לבד, וכן לכל שבת ושבת.
ומה אם הנדה: בבא אל ה' נשים נדות בהעלם א' שלא ידע שנדה אסורה, דוגמת שלא ידע שמלאכות זו אסורות בשבת, ועשאה וחזר ועשאה [ולרב חסדא הנ"ל תשובת ר"א היה מבא על נדה א' ה' פעמים, וטבלה ונטהרה ופרסה נדה בין כל ביאה וביאה ה' פעמים. דטבילות שבינתיים בנדה הוה כימים בינתיים בשבת. דאי בה' נשים נדות ממש, היכא מצי למפשט מזה, דנימא בשבת ימים מחלקין. דמה ימים שבינתים איכא בה' נדות]:
שאין בה תוצאות הרבה: ר"ל שאין בה ענינים הרבה כשבת שיש בה אבות ותולדות, אבל נדה אין בה רק ביאה:
וחטאות הרבה: נ"ל דר"ל שאין בה הרבה מיני חטאת, דבשבת לא לבד שיש לכל אב תולדה, אלא יש ג"כ הרבה מיני אבות, ויש ג"כ זדון שבת ושגגת מלאכה, או שגגת שבת וזדון מלאכה. משא"כ בנדה, א"א שיתחייב רק על מין פעולה א' דהיינו ביאה ורק בשחישב שביאה זו מותרת לו.
שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה: בש"ס גרסינן ומיתות הרבה:
אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת: מיהו מהך ק"ו לא מפשט רק בעשה מלאכה א' בשבתות הרבה דחייב על כל שבת ושבת, אבל בעשה בשבת א' תולדות הרבה שמאב א' לא מפשט מנדה, דהרי אין בנדה תולדות. רק מסברא קאמר שחייב גם בזה על כל תולדה חטאת לבד. [אב"י ולר"ח קבל מניה ר"מ מר"א דבעשה מלאכה א' בשבתות הרבה, הוה ימים שבינתיים כידיעה, אבל בעשה וולדות הרבה מעין מלאכה א' בשבת א', לא קבל מניה, שיתחייב על כל א' [ש"ס]. והרמב"ם בפירושו תפס לפרש המשנה כשיטת ר"ח, וכ' בסוף, ואין כן הלכה, אלא הואיל ואין שם ידיעה בינתיים אינו חייב רק א', עכ"ל. וצע"ג הרי אמרינן בש"ס דקבלה מניה. אח"ז ראיתי ברמב"ם [פ"ז משגגות ה"ח] שכ' דדוקא בעשה מלאכות הרבה מעין מלאכה א' בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. ותמה הרלח"מ. ע"ש. ול"נ שזה תלוי עם דבריו הקדושים בפירושו כאן, שע"כ היה לרבינו נוסחא אחרת בגמ'. וכבר רמז ע"ר נ"י על הלח"מ זה לעיל פ"ב סי' ל"ד, סי' ד' אות ב', ע"ש]:
והנדה מוזהרת עליו: לפיכך חשיבה כל ביאה להיות כחטא אחר. ואף לרב חסדא לעיל דהכל מיירי באשה א', עכ"פ ב' בני אדם חוטאים בביאה זו, להכי חשיבה כל ביאה שתתחלק לחייב עליה לבד:
אמר לי הבא על הקטנות: ר"ל בבא על ה' נדות קטנות [אב"י ולר"ח מה קטנות. קטנות דעלמא, גמ']:
יוכיח שאין בהם אלא אזהרה אחת: שהרי הקטנה פטורה בבעלה בנדתה:
אמר לי הבא על הבהמה יוכיח: שחייב על כל ביאה וביאה. ואע"ג שגם בהמה נהרגת, כדכתיב ואת הבהמה תהרוגו. עכ"פ אין הריגתה לעונש, דהרי אינה בת עונשין, רק משום כבוד החוטא, שלא יאמרו זו היא שנכשל בה פלוני [כסנהדרין פ"ז מ"ד]. [והא דלא קאמר שוטה וחרשית יוכיח. י"ל דאפשר שתתרפא. גם בעי למנקט בהמה שאין במינה בת חיוב כלל]:
אמרתי לו בהמה כשבת: רצה לומר גם בבהמה אני מסופק בבא עליה הרבה ביאות אם חייב על כל א' וא'. ולעניין פסק הלכה עי' לעיל סי' ס"ח.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת