משנה כלים כה ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כה · משנה ט | >>
כלי הקודש אין להם אחוריים ותוך, ואין להם בית צביעהי.
ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקודש.
כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואינן עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה, שהמעשה מבטל מיד המעשה ומיד מחשבהיא, ומחשבה אינה מבטלת לא מיד מעשה ולא מיד מחשבהיב.
כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ
- אֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ,
- וְאֵין לָהֶם בֵּית צְבִיעָה;
- וְאֵין מַטְבִּילִים כֵּלִים בְתוֹךְ כֵּלִים לַקֹּדֶשׁ.
- אֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ,
- כָּל הַכֵּלִים יוֹרְדִין לִידֵי טֻמְאָתָן בְּמַחֲשָׁבָה,
- וְאֵינָן עוֹלִים מִידֵי טֻמְאָתָן אֶלָּא בְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה;
- שֶׁהַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּל מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה וּמִיַּד מַחֲשָׁבָה,
- וּמַחֲשָׁבָה אֵינָהּ מְבַטֶּלֶת
- לֹא מִיַּד מַעֲשֶׂה
- וְלֹא מִיַּד מַחֲשָׁבָה:
- וּמַחֲשָׁבָה אֵינָהּ מְבַטֶּלֶת
כלי הקודש -
- אין להן אחוריים ותוך,
- ואין להן בית הצביעה.
- ואין מטבילין כלים בתוך כלים - לקודש.
- וכל הכלים -
- יורדין לידי טומאתן - במחשבה,
- ואינן עולין מטומאתן - אלא בשינוי מעשה.
- מעשה - מבטל מיד המעשה, ומיד המחשבה,
- והמחשבה - אינה מבטלת לא מיד המעשה, ולא מיד המחשבה.
ביאר בזאת ההלכה, שכל מה שנזכר בזה הפרק והוא אמרו "כלי שנטמא אחוריו לא נטמא תוכו, ואם נטמא אחוריו לא נטמא בית צביעתו" אמנם זה לתרומה לבד, אולם לקודש "כלי שנטמא אחוריו נטמא כולו", והוא אמרו כלי הקדש אין להם אחוריים ותוך ואין להם בית הצביעה.
וכן גם כן אינו מותר להטביל כלים בתוך כלים לקדש, כמו שישימו כלים קטנים לתוך גדולים ויכניס הכל במקווה, אבל אמנם יטבילו הכלים אחד אחד, זהו העניין הצריך באלו הכלים בקודשים, ואולם לתרומה מטבילים כלים לתוך כלים, וזהו כולו למעלת הקודש ולגודלו. וכבר נמנו אלו הדברים בכלל מעלות הקודש כמו שהתבאר בשלישי מחגיגה.
ואמר יורדין לידי טומאתן במחשבה - המשל בזה שהנה כבר הקדמתי לך:
- שטבעת אדם מקבלת טומאה, וטבעת בהמה אינה מקבלת טומאה.
- ואם היה אצלו טבעת בהמה וחשב עליה לשומה טבעת אדם, הנה היא מקבלת טומאה בזאת המחשבה, והוא "אמרו יורדים לידי טומאתן במחשבה".
- וכאשר חזר אחר זה וחשב עליה להחזירה לבהמה כמו שהיתה, הנה היא לא תנצל מהטומאה בזאת המחשבה, והוא אמרו והמחשבה אינה מבטלת לא מיד המעשה ולא מיד המחשבה.
- אולם אם היתה טבעת אדם אשר היא מקבלת טומאה, וחשב עליה להחזירה לבהמה, הנה זאת המחשבה בלתי מועילה עד שיעשה מעשה, אם כשישוף אותה או שישנה תמונתה ואז תשוב שלא תקבל טומאה, והוא אמרו אין עולין מידי טומאתן אלא בשנוי מעשה.
וכבר התבאר עניין הכלל בכללות, והוא כלל אמיתי לא יפול בו דבר מן התנאי והספק. ושמור אותו שהוא גדול התועלת:
כלי הקודש אין להם אחורים ותוך ואין להם בית הצביטה. דהנוגע באחד מהם כנוגע בכולן. והא דאמר'. לתרומה ולא לקודש:
כלים בתוך כלים. בששניהם שוין טמאין ובריש חומר בקודש (דף כא.) מפרש רבי אילא טעמא מפני שכובדו של כלי חוצץ חשו לקודש יותר מבתרומה ורבא אמר גזירה שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד:
יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה. כי ההיא דתניא בתוספתא לעיל הבאתיה בפ' כ"ב מצאן חקוקין וחישב עליהן:
בשינוי מעשה. כי ההיא דפ' במה בהמה (דף נב:) הבאין מנויי אדם לנויי בהמה ופריך כיון דריתכן עבד בהן מעשה מיד כי ההיא דתנן לקמן פרק שמנה ועשרים חמת שעשאו שטיח ושטיח שעשאו חמת טהור:
ומיד מחשבה. כל שכן דמעשה מבטל מעשה ולא נקטה אלא משום סיפא דדוקא מעשה מבטל מיד מחשבה ולא מחשבה מיד מחשבה כגון עור שחישב עליו לעשותו שטיח דטמא מדרס ואם חישב עליו לרצועות לא טהר עד שיתן בו את האזמל כדתנן לקמן פכ"ו [מ"ט] ובקדושין בריש האומר (דף נט:) פריך בשלמא מחשבה מיד מעשה לא מפקא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אלא מיד מחשבה מיהא תיפוק. ומשני שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמיא וכדרב פפא דר"פ רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד יותן דומיא דיתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה ומה יתן דקא עביד מעשה אף יותן דקא עביד מעשה ובפ' לא יחפור (דף כב.) דבעא מיניה רב אדא בר אהבה מרב דימי מנהרדעא פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו ולא הוה בידיה. הא דלא פשט ממתני' דהכא כדפשטי' לה במנחות פ' ר' ישמעאל (דף סט.) דילמא בלע הוצין ועבדינהו כפיפה קא בעי מיניה ומה שכעס עליו רב אדא משום דשתק שהיה לו לדקדק ולומר מאי קא בעי אי כפיפה קא בעי לה ממש מתני' היא ואי הוצין ועבדינהו כפיפה קא בעי לה ממש הוה ליה לאתויי ממעשה שבלעו זאבים שני תינוקות דמייתינן במנחות (דף סט:) ולאו דוקא בכלים נוהג דין משנתינו דה"ה (בידות האוכלים) (בידים האוכלים) כדמשמע פרק קמא דסוכה (דף יג:):
תני"א בתוספ' [שם] כלי הקדש אין להם אחורים ותוך ובית הצביעה ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקדש א"ר יוסי מה זה לשון כפול כל שיש לו אחורים ותוך יש לו בית הצביעה וכל שאין לו אחורים ותוך אין לו בית הצביעה אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול לכך כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה רבי יהודה אומר שינוי מעשה לקלקול. פי' מה לשון כפול שאתה שונה ואין להם בית הצביעה דמשמע שאסור לאוחזו בבית צביעתו דלרבי מאיר דאמר לידים טמאות שייך לשון זה שהכלי טהור ובקדש גזרינן בית הצביעה שאין בו משקין שמא יגע באחוריו שיש בו משקין אבל ר' יוסי כי האי גוונא אפילו בתרומה גזר דלקדש כולו טמא אפילו תוכו מה שייך לשנות אין להם אחורים ובית הצביעה שאסור לאוחזו בבית הצביעה כיון דתוכו (צ"ל טמא) (נמי) ואי הוה תני אין להם אחורים ותוך סגי בהכי אע"ג דלא תני בית הצביעה וכך היה ראוי לשנות כל שיש לו אחורים ותוך כגון קדש אין לו בית הצביעה דאין (צ"ל שייך לשנות) לשנות שייך ביה בית הצביעה כלומר דאין בית הצביעה אלא לידים טהורות. ואחד קדשי הגבול. היינו לחולין שנעשו על טהרת הקדש כדמפרש בריש חומר בקדש (דף כב:). שינוי מעשה לקלקול. כדאמרינן בריש במה בהמה (דף נב:) דקסבר רבי יהודה שינוי מעשה לקלקול (צ"ל אבל לתקן) לתקן לאו מעשה הוא:
אין להם אחוריים ותוך - דהנוגע באחד מהן כנוגע בכולו. ויש להן אחוריים ותוך דתנן לעיל, דוקא לתרומה:
ואין מטבילין כלים לתוך כלים - כששניהם טמאים, מפני שכבדו של כלי חוצץ. וחשו לקודש יותר מבתרומה:
יורדים לידי טומאתן במחשבה - כגון טבעת בהמה שאינה מקבלת טומאה, חשב עליה ליתנה באצבע אדם, מקבלת טומאה מכאן ואילך במחשבה זו. אבל טבעת אדם שחשב עליה ליתנה לבהמה, לעולם היא מקבלת טומאה, עד שיעשה בה שינוי מעשה לשנות צורתה:
ומחשבה אינה מבטלת לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה - אם לאחר שחשב על טבעת בהמה לעשותה לאדם שהיא מקבלת טומאה במחשבה זו חזר וחשב עליה להחזירה לבהמה, אין מחשבה זו השניה מעלה מידי טומאה שירדה לה במחשבה הראשונה:
ואין להם בית צביעה. אתאן לר"מ דאמר במ"ז לידים טמאות שייך לשון זה שהכלי טהור ובקדש דגזרי' בית הצביעה שאין בו משקין שמא יגע באחוריו שיש בו משקים. אבל לר"י כה"ג אפילו בתרומה גזר ולקדש כולו טמא אפילו תוכו מה שייך לשנות אין להם אחורים ובית הצביעה. כיון דתוכו נמי [אין לו] ואי הוה תני אין להם אחוריים ותוך. סגי בהכי. אע"ג דלא תני בית הצביעה. כ"כ הר"ש מהתוספתא וזה לפי שטתו דמפרש לרישא דמתני' ז כל הכלים שיש להם אחוריים ותוך ויש להן בית הצביעה. שנשנה ג"כ לשלא יגע הא אטו הא. כמ"ש לעיל בשמו. אבל לשטת הרמב"ם דמפרש שנשנה לענין שאם נטמא הא' לא נטמא חברו אצטריך שפיר למתני דלקדש. אף בית הצביעה אין לו. כלומר אינו מחולק אלא כשנטמא הא' הכל טמא אף בית הצביעה. וכ"פ הר"ב ברפ"ג דחגיגה:
[*במחשבה. ועמ"ש לקמן בד"ה ומחשבה וכו']:
אלא בשינוי מעשה. עיין ס"פ דלקמן ממשנה ז ולהלן:
ומיד מחשבה. כ"ש [הוא. כיון] דמעשה מבטל מעשה. ולא נקטה אלא משום סיפא. דדוקא מעשה מבטל מיד מחשבה. ולא מחשבה מיד מחשבה. הר"ש:
ומחשבה אינה מבטלת לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה. בשלמא מיד מעשה לא מפקא. לא אתי דבור ומבטל מעשה. אלא מיד מחשבה מיהא תיפק. שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי. כדרב פפא. דרב פפא רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן. [*הא כיצד כי יותן] דומיא דיתן. מה יתן דניחא ליה אף יותן נמי דניחא ליה. ואע"ג דנפלו ממילא. אלא דניחא ליה במחשבה. הוי הכשר. וקרי ליה כי יתן. והיינו בידים. גמרא פ"ג דקדושין דף נט. [*ומדאמרי' לא אתי דבור. נ"ל דדוקא דבור. ולא סגי במחשבה. ועיין מ"ש במשנה ד פרק ט דפרה. ומ"ש בסוף פ"ג דב"מ [ד"ה החושב]. גם עיין במשנה ו פרק ח דטהרות. ובמשנה יא פרק ג דעוקצין] [ד"ה משיחרחר] :
(י) (על המשנה) צביעה. אתאן לר"מ דמשנה ז'. אבל לר' יוסי, באין להם אחורים ותוך סגי. הר"ש. והיינו לפירושו התם. אבל לפירוש הר"מ ניחא. ודו"ק. ועתוי"ט:
(יא) (על המשנה) מחשבה. כל שכן הוא כו'. ונקטה משום סיפא, דדוקא מעשה כו' ולא מחשבה מיד מחשבה. הר"ש:
(יב) (על המשנה) מחשבה. בשלמא מיד מעשה לא מפקא, לא אתי דיבור ומבטל מעשה, אלא מיד מחשבה מיהא תיפוק. שאני מחשבה דטומאה, דכי מעשה דמי, דכתיב יתן וקרינן יותן כו', מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה, ואע"ג דנפלו ממילא אלא דניחא ליה, במחשבה הוי הכשר, וקרו ליה כי יתן והיינו בידים. גמרא [קדושין נט]. ומדאמרינן לא אתי דבור, נראה לי דדוקא דבור ולא סגי במחשבה. ועיין פרק ג' דעוקצין משנה י"א:
כלי הקדש אין להם אחוריים ותוך ואין להם בית הצביעה: עיין בפי' הר"ש ז"ל שפירש על התוספתא דקתני כי האי לישנא דלא שייך למיתני האי לישנא לר' יוסי דמתני' דלעיל אלא דוקא לר"מ:
יורדין לידי טומאתם במחשבה: פי' הר"ש והרא"ש ז"ל כגון עור שחשב עליו לעשותו שטיח טמא ואם אח"כ חשב לחותכו לרצועות ולסנדלים לא נטהר עד שיתחיל לחתוך כדתנן בס"פ שאחר זה:
שהמעשה: מחק ה"ר יהוסף ז"ל השי"ן:
מבטל מיד מעשה: כדתנן לקמן פכ"ח חמת שעשאה שטיח ושטיח שעשאו חמת טהור:
יכין
ואין להם בית צביעה: אלא בנטמא א' כולו טמא. משום מעלה:
ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקדש: דבקודש אמרינן דכובד הפנימי על מושבו חוצץ על שניהן:
כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה: כטבעת בהמה שאמק"ט [כרפי"ב] וחישב עליה לאדם מק"ט. ודוקא בלא חסר מעשה שהי' ראוי לאדם. דאל"כ לא מהני מחשבה להוריד לה טומאה [כפכ"ו מ"ז]:
ואינן עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה: כטבעת אדם שחשבה לבהמה עדיין מק"ט [ועפי"ז סמט"ו]:
שהמעשה מבטל מיד המעשה: דבעשאה תחלה לאדם ואח"כ עשה בה מעשה שיהיה ראוי לבהמה. נטהרה ואמק"ט. וכ"ש איפכא דמק"ט:
ומיד מחשבה: בחישב על טבעת בהמה שתהיה לאדם הרי מק"ט. ואח"כ עשה בה שום מעשה שתהיה לבהמה אמק"ט:
לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה: דבחישב על טבעת בהמה שתהיה לאדם. וכ"ש בעשה בה מעשה שתהיה ראויה לאדם. ואח"כ חישב על זו או על זו שתהיה לבהמה מק"ט כבתחילה [ועי' מ"ש בס"ד פ"כ מ"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת