רבינו שמשון על כלים כה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה אעריכה

יש להם אחוריים ותוך. ברייתא שנויה בסוף פ"ק דפסחים (דף יז:) וגרסי' התם שיש להם אחורים ותוך כגון הכרים והכסתות כל שראוי להשתמש בפנים בתוכו ובאחוריהן כדקתני בתוספ' [שם פ"ג] כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו ומסיים בה התם נטמא תוכו לא נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שנטמאו מחמת משקין אבל נטמאו מחמת שרץ נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו. משום דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא והא דאמרינן בבכורות פרק על אלו מומין (דף לח.) גבי כלי שטף שנטמא במשקין נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו שאני כלי שטף שהתוך ראוי להשתמש בו ולא גבו ותוכו חשיב טפי מגבו אבל כרים וכסתות ושקים ומרצופים שראוי להופכן חשיב צד זה כזה ומ"מ אין גירסא דפסחים נכונה אלא גרסינן נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו כמו בההיא דבכורות דאי לא תימא הכי כיון דאחורים ותוך שוין לענין מה קאמר יש להן אחורים ותוך דבמתני' לא גרסינן שיש להן דבכל המשניות כתוב יש להן ואי אפשר כאן לגרוס שיש להן כלל ועוד תנן לקמן נטמאו מאחוריהם מה שבתוך טהור ועוד לענין מה תני בתוספתא נעשה תוכו אחוריו ואחוריו תוכו אם הכל שוה:

מרצופין. שקין גדולין שנותנין בהן סחורות של ספינות וי"א של עור:

תובראות. פי' גאון וכן ערוך לולאות הן כמו שיש למכנסים תפור מן הבגד לאחוריו והוא בית כניסת האבנט ושמו תובראות ואית דאמרי תופרות ויש כן לשקין ולמרצופין וכיון שיש לו תובר זה לא חזי להו להופכו ותוכו חלוק מאחוריו אבל כשאין לו תוברות דחזי להופכו אין תוכו חלוק מאחוריו:

השולחן והדלפקי. קסבר רבי יהודה כיון דפניו משופים וחלקים ועשוין ברהיטני הפנים ההם נידונים תוכו:

תניא בתוספתא [ב"ב פ"ג] כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו קופה שהפכה נעשה אחוריה תוכה ותוכה אחוריה ר"מ אומר כל שיש לו תפראות יש לו אחורים ותוך וכל שאין לו תפראות אין לו אחורים ותוך ר' יהודה אומר כל שיש לו פנים פניו תוכו. מזנין שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר"מ ר' יהודה אומר נפלו על תוכו כולו טמא על אחוריו אינו טמא אלא אחוריו בלבד נפלו על גבי הרחב שלו מנגבו והוא טהור. טרכוס חלק וטבלה חלקה שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר"מ ר' יהודה אומר נפלו על תוכו כולו טמא על אחוריו אינו טמא אלא אחוריו בלבד נפלו על גבי הרחב שלו מנגבו והוא טהור. שולחן שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא נפלו לאחוריו אין טמא אלא אחוריו. נפלו על גבי הרגל שלו מנגבה והיא טהורה א"ר יהודה אני אומר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהיות נותנין רגלו של שולחן על גבי משקים טמאין מפני שהוא רגל מנגבה והיא טהורה. פירוש רחב של מזנין כרגל של שולחן:

משנה בעריכה

מרדע. הוא מקל ארוך עגול ועב כשליש טפח בראשו האחד ברזל רחב הוא וחדוד לחתוך ושמו חרחור ובראשו השני ברזל כעין מרצע ושמו דרבן שבו מלמד פרה לתלמיה ולמעלה פירשתי פי"ג ואם נפלו משקין טמאין על החרחור אין טמא ממנו אלא ז' טפחים ואם על הדרבן נפלו ד' טפחים:

לשירים. כדתנן לקמן פכ"ט [מז"ח] שירי הדרבן שירי החרחור:

תניא בתוספתא [שם] המרדע שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר"מ וחכמים אומרים נפלו על חרחור אינו טמא אלא שבעה ועל הדרבן אינו טמא אלא ארבעה. פי' חכמים היינו רבי יהודה דמתני':

משנה געריכה

זומניסטרא. היינו זומא ליסטרא דתנן לעיל פי"ג [מ"ב] שראשו אחד כף וראשו אחד מזלג בכף מעלין בו מרק ובמזלג מעלין בו בשר מן היורה:

רבי יהודה אומר אין להם. טעמא דר' יהודה משום דכל הני יש מאחוריהם חקק בית מושב כעין שעושים לכלי כסף ופעמים שכופהו על פיו ומשתמש לצד אחר וחשוב אחוריו ולא גרע מתוכו להיות בטל אגביה:

מה שבתוכן טהור. דלא נטמא תוכו:

וצריך להטביל. מטביל כולו משום אחוריו דטמאין:

תניא בתוספתא [ב"ב פ"ג] זומא ליסטרון שנפלו משקין על תוכה טמאה כולה נפלו על אחוריה אינו טמא אלא אחוריה תוכה והמזלג והיד טהורין נפלו ע"ג המזלג חולקים את היד המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור נפלו על גבי היד מנגבה והיא טהורה קופה שנפלו משקין לתוכה כולה טמאה נפלו על אחוריה אחוריה טמאין תוכה והאזן טהורין נפלו על גבי האזן מנגבה והיא טהורה אלא שנהגו הכהנים שלא יהו מקיימים את הגפיים טמאים מפני התקלה. פי' גפיים אזני הכלי כדפרישית לעיל בפ"ח ובפרק י"ז. מפני התקלה. דאזן טמא אע"ג דכלי טהור ולא בעי טבילה:

משנה דעריכה

כלי אחד דומיא דשני כלים כגון חתיכת עץ עבה וארוכה ובו ב' מדות חקוקות זו אצל זו ומפסיק בין שניהם כותל. אחד מחזיק רובע הקב ואחד חצי רובע אי נמי כעין כלי כסף שיש להם חקק בית מושב שמצד אחד רובע וכופהו על פיו וחקוק מאחוריו חצי רובע והיינו דקאמר חצי רובע אחורים לרובע:

כלי שנטמא תוכו. בתמיהה וכי כלי שנטמא תוכו לא נטמאו אחוריו ואמאי תנן לא נטמא חצי רובע:

של כת קודמין. התלמידים היו יושבין לפניו שורות שורות כמה כיתות של תלמידים זו אחר זו והשיב להם שכבר שאלוהו כת הקודמת להם וישאלו מהם ויאמרו להם טעם כדמפרש דהרובע נמי נחשב אחורים לחצי הרובע:

משנה העריכה

הרובע ואחוריו. הרובע היינו תוכו ואחוריו היינו דפנות המקיפות את הרובע מבחוץ אבל דופן המפסיק בין שניהם בכלל תוכו של חצי הרובע ודופן המפסיק צד שכלפי הרובע בכלל תוכו של רובע:

נטמאו אחורי הרובע. היינו דפנות המקיפות מבחוץ:

את הגביים. היינו אחורים וכל האחורים טמאין כשנטמא אחד מן האחורים:

מטביל את כולו. רובע וחצי רובע: דין עובי דופן האמצעי המפסיק אינו מפורש כאן אבל לעיל בספ"ב תנן ר' יוחנן בן נורי אומר חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא והמשמש לטהור טהור:

תניא בתוספתא [פ"ג דב"ב] הרובע וחצי הרובע חקק את הרובע (וחצי הרובע חקק את הרובע) ועתיד לחוק את [חצי] הרובע טהור עד שיחוק את חצי הרובע נטמאו אחורי הרובע במשקין אחורי חצי הרובע טמאין וכשהוא מטביל את הרובע צריך להטביל את חצי רובע. היה עליו דבר חוצץ והטבילו לא עשה כלום:

משנה ועריכה

הוגניהם. כמו אוגניהם:

המקבלים. טומאה שיש להם תוך לכלים לא חשיבי הני להביא טומאת משקה לכלים וסגי בניגוב אבל לכלים שאין להם תוך לא סגי בניגוב ובעו טבילה:

כלי שנטמאו אחוריו במשקין. בבכורות פרק על אלו מומין (דף לח.) מייתי לה ומפרש דטהורין משום דעבדו היכירא כי היכי דלא לישרוף עלייהו תרומה ודוקא לתרומה אבל לקדשים הכל טמא כדתנן בפירקין:

משנה זעריכה

ויש להן בית צביטה דאם אחוריו טמאין ובית הצביטה טהורין או איפכא לא גזרינן האי אטו האי שלא יטלנו בזה פן יגע בזה כמו שאפרש: אית דגרסי בית הצביעה כלומר מקום שאוחזו באצבעו אבל בפ' חומר בקדש (דף כב:) משמע דבית הצביטה דאמרינן מאי בית הצביטה אמר רב יהודה אמר שמואל מקום שצובטין וכן הוא אומר ויצבט לה קלי כלומר ויושט:

לעריבה גדולה. יש לה בית צביטה ולשאר כלים לא שבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביטה לאחורים שיש לה שאם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואין חושש שמא יגע במשקים שבאחוריו ויחזרו ויטמאו את העריבה וכן כוסות לר' עקיבא:

לידים הטהורות וטמאות. יש הפרש בין לטמאות כדפרישית ולטהורות כדמפרש בסיפא כיצד ורבי יוסי סבר דלטמאות חיישינן לטהורות לא חיישינן. תניא בתוספתא [ב"ב פ"ג] אמר רבי עקיבא לא הזכירו בית הצביעה אלא לכוסות שלא יהא שותה וראשון ראשון מטמא. משקין טמאין שהיו נתונין אבית צביעתו של כוס ונגע בהן ככר טהור נטמא הככר. משקין טהורין שהיו נתונין אבית צביעתו של כוס ונגע בהן ככר טמא נטמאו המשקין. משקין טמאים שהיו נתונים על גבי הארץ ונגע בהן כוס שאחוריו טהורין בית צביעתו נטמאו אחורי הכוס. משקין טהורין שהיו נתונין ע"ג הארץ נגע בהן כוס שאחוריו טמאים בית צביעתו נטמאו המשקין ר"מ אומר לידים טמאות כיצד [אי] אפשר לומר בנגוב שאין הידים מטמאות הנגוב אי אפשר לומר במלא משקין שעד שלא יגע בהן נטמאו משקין אמור מעתה היו ידיו טמאות ואחורי הכוס היו טהורים ומשקה טופח עליהן באחורי הכוס אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שבאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס. רבי יוסי אומר בידים טהורות כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאים אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שע"ג ידיו מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את ידיו. ר' טרפון אומר עריבה גדולה של עץ יש לה בית הצביעה זה הכלל נטילתו באחד צביעתו באחד נטילתו בב' צביעתו בשתים מקום אחיזתו שם תהא צביעתו פי' ר' עקיבא פליג אמתני' דבסמוך דהיה שותה בכוס שאחוריו טמאים אינו חושש שמא נטמא משקה שבפיו באחורי הכוס וקסבר רבי עקיבא דחיישינן. ויש ליישב כולה מתני' כלשון התוספתא. ונגע בהן כוס שאחוריו טמאין בית צביעתו כלומר בית צביעתו נגע בהן. נטמאו משקין כאילו נגע בהן אחורי הכוס. במלא משקין. כלומר אחוריו ובית צביעתו מראש ועד סוף. ועד שלא יגע בהן דקאמר לא שלא יגע כלל דאם כן במאי יטמאו משקין אלא שלא יגע בהן שלא יאחז בו כדי להגביהו. נטילתו באחד ראוי לאוחזו אדם אחד לא חשו לאדם האוחזו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה חעריכה

היו ידיו טהורות. ועליהן משקה טופח כדקתני בתוספתא לעיל:

משנה טעריכה

כלי הקודש אין להם אחורים ותוך ואין להם בית הצביטה. דהנוגע באחד מהם כנוגע בכולן. והא דאמר'. לתרומה ולא לקודש:

כלים בתוך כלים. בששניהם שוין טמאין ובריש חומר בקודש (דף כא.) מפרש רבי אילא טעמא מפני שכובדו של כלי חוצץ חשו לקודש יותר מבתרומה ורבא אמר גזירה שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד:

יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה. כי ההיא דתניא בתוספתא לעיל הבאתיה בפ' כ"ב מצאן חקוקין וחישב עליהן:

בשינוי מעשה. כי ההיא דפ' במה בהמה (דף נב:) הבאין מנויי אדם לנויי בהמה ופריך כיון דריתכן עבד בהן מעשה מיד כי ההיא דתנן לקמן פרק שמנה ועשרים חמת שעשאו שטיח ושטיח שעשאו חמת טהור:

ומיד מחשבה. כל שכן דמעשה מבטל מעשה ולא נקטה אלא משום סיפא דדוקא מעשה מבטל מיד מחשבה ולא מחשבה מיד מחשבה כגון עור שחישב עליו לעשותו שטיח דטמא מדרס ואם חישב עליו לרצועות לא טהר עד שיתן בו את האזמל כדתנן לקמן פכ"ו [מ"ט] ובקדושין בריש האומר (דף נט:) פריך בשלמא מחשבה מיד מעשה לא מפקא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אלא מיד מחשבה מיהא תיפוק. ומשני שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמיא וכדרב פפא דר"פ רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד יותן דומיא דיתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה ומה יתן דקא עביד מעשה אף יותן דקא עביד מעשה ובפ' לא יחפור (דף כב.) דבעא מיניה רב אדא בר אהבה מרב דימי מנהרדעא פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו ולא הוה בידיה. הא דלא פשט ממתני' דהכא כדפשטי' לה במנחות פ' ר' ישמעאל (דף סט.) דילמא בלע הוצין ועבדינהו כפיפה קא בעי מיניה ומה שכעס עליו רב אדא משום דשתק שהיה לו לדקדק ולומר מאי קא בעי אי כפיפה קא בעי לה ממש מתני' היא ואי הוצין ועבדינהו כפיפה קא בעי לה ממש הוה ליה לאתויי ממעשה שבלעו זאבים שני תינוקות דמייתינן במנחות (דף סט:) ולאו דוקא בכלים נוהג דין משנתינו דה"ה (בידות האוכלים) (בידים האוכלים) כדמשמע פרק קמא דסוכה (דף יג:):

תני"א בתוספ' [שם] כלי הקדש אין להם אחורים ותוך ובית הצביעה ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקדש א"ר יוסי מה זה לשון כפול כל שיש לו אחורים ותוך יש לו בית הצביעה וכל שאין לו אחורים ותוך אין לו בית הצביעה אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול לכך כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה רבי יהודה אומר שינוי מעשה לקלקול. פי' מה לשון כפול שאתה שונה ואין להם בית הצביעה דמשמע שאסור לאוחזו בבית צביעתו דלרבי מאיר דאמר לידים טמאות שייך לשון זה שהכלי טהור ובקדש גזרינן בית הצביעה שאין בו משקין שמא יגע באחוריו שיש בו משקין אבל ר' יוסי כי האי גוונא אפילו בתרומה גזר דלקדש כולו טמא אפילו תוכו מה שייך לשנות אין להם אחורים ובית הצביעה שאסור לאוחזו בבית הצביעה כיון דתוכו (צ"ל טמא) (נמי) ואי הוה תני אין להם אחורים ותוך סגי בהכי אע"ג דלא תני בית הצביעה וכך היה ראוי לשנות כל שיש לו אחורים ותוך כגון קדש אין לו בית הצביעה דאין (צ"ל שייך לשנות) לשנות שייך ביה בית הצביעה כלומר דאין בית הצביעה אלא לידים טהורות. ואחד קדשי הגבול. היינו לחולין שנעשו על טהרת הקדש כדמפרש בריש חומר בקדש (דף כב:). שינוי מעשה לקלקול. כדאמרינן בריש במה בהמה (דף נב:) דקסבר רבי יהודה שינוי מעשה לקלקול (צ"ל אבל לתקן) לתקן לאו מעשה הוא: