משנה כלים יא ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יא · משנה ו | >>
פיקה של מתכת, רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין.
ומצופה, טהורה.
הכוש, והאימהיד, והמקל, וסימפוניה, וחליל, של מתכת, טמאין.
ומצופין, טהורים.
סימפוניה, אם יש בה קיבול כנפים, בין כך ובין כך טמאה.
פִּיקָה שֶׁל מַתֶּכֶת,
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא,
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
- וּמְצֻפָּה, טְהוֹרָה.
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא,
- הַכּוּשׁ, וְהָאִימָה, וְהַמַּקֵּל,
- וְסִמְפּוֹנְיָה, וְחָלִיל,
- שֶׁל מַתֶּכֶת, טְמֵאִין;
- וּמְצֻפִּין, טְהוֹרִים.
- סִמְפּוֹנְיָה,
- אִם יֵשׁ בָּהּ קִבּוּל כְּנָפַיִם,
- בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה:
- אִם יֵשׁ בָּהּ קִבּוּל כְּנָפַיִם,
פיקה של מתכת -
- רבי עקיבה - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- ומצופה - טהורה.
- הכוש, והעימה,
- והמקל, וסימפוניה,
- וחליל של מתכת - טמאין.
- ומצופין - טהורים.
- סימפוניה -
- אם יש בה בית קיבול כנפיים - בין כך ובין כך טמאה.
פיקה - דמיון חצי כדור נקוב יעשה בראש הכוש, יכבד אצל הטוייה ויארך החוט בו, ושמו במצרים "הכובד".
וחכמים אומרים שאין לה שם בפני עצמה, ואפילו אמר האדם "הפיקה" לא ידע לאיזה דבר כיון, שזה השם נופל על כל פלכה עגולה או קרובת העגול, עד שיאמר "פיקה של כוש", הנה להיות לה שם לווי לא תטמא. אולם אם היתה של עץ מחופה הנה היא טהורה לדברי הכל, לשורש אשר זכרנו.
וכוש - הוא מטווה.
ועימה - הכלי אשר יתחבר עליו הפשתן או ה"קוטון" אצל הטוייה, ושמו המפורסם אצלנו "פילושא" בלע"ז.
וסימפונין, וחליל - שתי תמונות מתמונות כלי הזמר.
ובית קבול כנפים - מקום ירכב בו כלים בדמיון כנף להשמיע הניגון. ואם היה באלו כלי הזמר של עץ מקומות עשויות לרכוב בהן אלו הקצוות, הנה הוא בית קבול ולזה תטמא, ואפילו היה מצופה מפני זה הבית קבול אשר הוא בלתי מצופה, לפי שאלו המקומות אי אפשר שיחופו, ואמנם החיפוי מחוץ הכלי.
והלכה כחכמים:
פיקה. פי' גאון חטם של גמל דהיינו זממא דפרזלא. והיינו פיקה דברייתא דלעיל ותרי תנאי ואליבא דר' עקיבא. ונראה דהוא בלטוייל בלע"ז שהנשים משימות בכוש שטוות בו כי ההיא דלקמן פ' כ"א [מ"א] בפיקה עד שלא פירעה. מצופה כעין שפירשתי לעיל מצופה דקלוסטרא:
כוש. פלך. ובלשון מקרא כישור כדכתיב (משלי לא) ידיה שלחה בכישור:
מקל. בפ' במה בהמה (דף נב:) אמרינן דמקל של בהמה של מתכת טמא הואיל ואדם רודה בהן:
סמפוניה וחליל. כלי זמר הן כדכתיב (דניאל ג) פסנתירים וסומפוניא:
מצופין. כדפירשתי מצופה דקלוסטרא. בין כך ובין כך בין מצופה בין שאינו מצופה.
תני"א בתוספת"א סמפוניא מצופה טהורה עשה בה בית קיבול כנפים טמאה ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. חליל המצופה טהור. עשה בו בית קיבול כוסות טמא ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. הכוסות שלו טמאים ואינם חיבור לו:
פיקה - כמין כדור קטן נקוב באמצע שמשימות הנשים בראש הפלך שטוות בו כדי שיכבד:
ר' עקיבא מטמא - דכלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו הוא, וטמא, כדתנן בריש פרקין:
וחכמים מטהרין - דאין לו שם בפני עצמו אלא שם לווי יג, פיקא של כוש, או פיקה של אותו דבר שהיא משמשת לו. והלכה כחכמים:
ומצופה - אם היא של עץ ומצופה במתכת טמא:
טהורה - דבתר עיקרא אזלינן, ולא בתר הציפוי שהוא של מתכת טמא:
כוש - פלך שהנשים טוות בו:
והמקל - של מתכת טמא. הואיל ואדם רודה בו את הבהמה, ככלי עשוי לתשמיש אדם הוא חשוב:
סמפוניא - מין כלי זמר הוא, כדכתיב בדניאל ג' פסנתרין וסמפוניא:
וחליל - אף הוא מין של כלי זמר, וחלול הוא וקולו נשמע עד למרחוק:
ומצופין טהורים - אם [הוא] של עץ ומצופה נחושת טמא, טהור הוא. דבתר עיקר הכלי אזלינן שהוא של עץ. ולא חשיב יש לו בית קיבול אע"פ שהוא חלול. כיון שאינו עשוי לבית קיבול:
אם יש לה בית קיבול כנפים - כלים דקים קטנים כדמות כנפים נותנים בתוך הסמפוניא. שמסייעים להשמעת קול הניגון. ואם עשו בתוכה מקום לבית קיבול של כנפים הללו, חשיב בית קיבול:
ובין כך ובין כך - בין שהיא מצופה ובין שאינה מצופה, טמאה:
פיקה וכו' וחכמים מטהרים. פי' הר"ב דאין לו שם בפני עצמו. ואפילו יאמר האדם הפיקה. לא ידע לאיזה דבר. כיון שזה השם נופל על כל פילכה עגולה או קרובת העגול. עד שיאמר פיקה של כוש כו'. הרמב"ם. ולכך בחבורו ריש פ"ט כ' כל שיש שם לווי אינו מתטמא. מפני שהוא כמקצת כלי. וכ"כ בפי' מ"ב פרק י"ב. והר"ש לעיל במ"ב כתב בברייתא דספרי זוטא. דדריש ליה מקרא למעט כלי מתכות שאין לו שם בפני עצמו. עיין שם. והא דחכמים ורבי עקיבא פליגי. קשה לכאורה. דנלך ברחובות קריה. ונשאלה את פיהן של יושבי העיר היאך הם קורים. ולכן יראה לי דמר כי אתריה ומר כי אתריה ולא פליגי. אלא שאם אתה אומר כן. לא הו"ל להר"ב והרמב"ם. לפסוק הלכה כמאן. וכיוצא בזה במ"ז בפלוגתא דרבי טרפון וחכמים. וצריך עיון:
ומצופה. לשון הר"ב אם של עץ ומצופה במתכת טמא טהורה. דבתר עקרא אזלינן וכו'. וכן פירש עוד לקמן גבי מצופין דחליל. ולא פירש כן לעיל מ"ד במצופה דקלוסטרא. ושם הראיתיך לדעת שהם שני פירושים מורכבים דלפי מה שמפרש שהוא של עץ ומחופה במתכות. לא הו"ל לפרש טעמא דבתר עקרא כו'. אלא משום דכל החפויין טהורים. כדברי הרמב"ם לעיל ולמאי דמסיק דבתר עיקרא אזלינן כו' *)אבל היא גופא של מתכות טהור. נמי טהורה. וכדפי' לעיל והוא שיטת הר"ש ז"ל. ועיין עוד בסמוך. וגם עיין מ"ש ברפ"ב:
והאימה. מפורש בפי' הר"ב ריש פ' כ"א. ועיין מ"ש שם [ד"ה והאימום]. ומהר"ם כתב בכאן האימה. צינורא כלי תשמיש למשי:
ומצופין טהורין. פי' הר"ב אם של עץ כו'. דבתר עיקר כו'. כבר כתבתי לעיל בזה. ומ"ש עוד הר"ב ולא חשיב יש לו בית קבול. אפרש בסמוך:
אם יש לה בית קבול כנפים. פי' הר"ב דחשיב בית קבול. כבר כתבתי שהר"ב הרכיב ב' פירושים בפי' מצופה. ולפי' לא דק ג"כ הר"ב בזה שמפרש אם יש לו בית קבול שמשום שחשוב בית קבול מתטמא. שאין זה לשטת פירושו שהיא של עץ וכו' שהיא שיטת הרמב"ם. שהרי כבר כתבתי לעיל במ"ד. דהרמב"ם שסובר שסבת הטהרה הוא החפוי סובר הוא שאפילו יש לו בית קבול החפוי מטהרו. אבל הרמב"ם מפרש אם היתה בית קבול כנפים תטמא. ואפי' היה מצופה. מפני זה הבית קבול אשר הוא בלתי מצופה. לפי שאלו המקומות א"א שיחופו. ואמנם החפוי מחוץ הכלי ע"כ:
כנפים. פי' הר"ב כלים דקים כו' מסיים מהר"ם כזה* ? באמצע:
(יג) (על הברטנורא) ואפילו יאמר אדם הפיקה, לא ידע לאיזה דבר כיון, שזה השם נופל על כל פילכה עגולה או קרובת העיגול, עד שיאמר פיקה של כוש כו'. ועתוי"ט:
(יד) (על המשנה) והאימה. מפורש בפירוש הר"ב פרק כ"א. ומהר"ם כתב בכאן, האימה, צינורא כלי תשמיש למשי:
פיקה של מתכת: כמין חצי כדור. אבל הר"ש ז"ל פי' בשם הערוך דגאון אחד פי' חטם של גמל דהיינו זממא דפרזלא. והיינו פיקא דקתני עלה בתוספתא ר' עקיבא מטהר ותרי תנאי אליבא דר' עקיבא ע"כ:
עימה: פי' הרמב"ם ז"ל הוא הכלי שכורכין עליו הפשתן או הצמר גפן בעת הטוייה. ובערוך אימה יש ששונים עימה פי' בלשון מקרא כישור ובלשון ישמעאל לקטא ע"כ והתימה על הר"ש והרא"ש ז"ל ור"ע ז"ל שלא פירשו בו דבר כאן. ומ"מ כבר פירשוהו לקמן רפכ"א:
סימפוניא וכו': כלומר חוץ מסמפוניא שאם יש בה בית קבול כנפים אע"פ שמצופה טמאה:
יכין
פיקה של מתכת: הוא כדור קטן של מתכות שהאשה תוחבתו בראש הפלך כשטווה בו. כדי להכביד ראש הפלך יפה למטה. שעי"ז יתמתח החוט הנטווה יפה:
וחכמים מטהרין: מדאין להכדור שם בפ"ע. דיש כדור שנקרא פיקה. ומשתמש לדבר אחר [ועי' פי"ז מי"ב] וכל כה"ג אמק"ט מדהו"ל רק מקצת כלי. ור"ע מטמא מדעכ"פ אצל הטווין מורגל לומר פיקה סתם. ואפ"ה כל אדם יודע שהוא של פלך מדעסקן בו כל היום בטווייתן. [וא"ת עכ"פ הרי הו"ל מתכות המשמש לפשוטי כלי עץ שאמק"ט [כפי"ג מ"ו]. י"ל זהו רק בשניהן עשויין לתכלית א'. כפותחת ופין ששניהן עשויין להסגיר. אלא שהפין הוא העיקר והפותחת משמשו. משא"כ הכא הפלך עשוי לכרוך עליו החוט הנטווה והפיקה עשוי לתכלית אחר. להכביד הפלך שעי"ז יהיה החוט שזור. לפיכך לא הו"ל כמשמשו]:
הכוש: הוא פלך וצורתו כעין מקל קטן שכורכין עליו חוט הנטווה:
והאימה: הוא צנורא דקה כעין מחט עקום בעוקצו. וצריכין לו באריגת משי. וי"א שהוא המקל הארוך שכרוך עליו הצמר או הפשתן שממנו טווין החוט על הפלך:
והמקל: של מתכות וכדמסיק. אבל מקל של עץ טהור מכלום [כשבת ס"ו א']:
וסימפוניה: כלי זמר:
של מתכת: אכולהו קאי:
ומצופין טהורים: ואע"ג דכל הצפויין טהורין [כלעיל מ'] ומ"ש דנקט הנך. נ"ל דה"ט מדסד"א דדוקא בא"צ הצפוי לתשמיש הכלי. אבל הנך כולם הרי הצפוי מהני לתשמישו. דבפיקא כוש ואימה נוח טפי לטוות כשהכלים הללו ממתכות וכבדים. וכ"כ מקל דלעיל צפוי מתכות שבו לחזקו כדי לתמוך עליו יפה. או כדי להכות בו בכח [עי' פי"ד מ"ב] וכ"כ בכלי זמר מועיל הצפוי לצלצל טפי הקול [עי' ערכין ד"י ע"ב] והו"א דבכל כה"ג לא הו"ל כמי שאינו קמ"ל:
אם יש בה בית קבול כנפים: שמניחין בב"ק שבו כלים דקים ככנפים. כדי להנעים הזמר ע"י נענוען בהרעדת הקול:
טמאה: ר"ל אפי' הסמפוניא מצופה. עכ"פ הב"ק של עץ שבו שאינו מצופה. והוא מחובר בו מק"ט. ועי"ז גם הסמפוניא שהוא עמו כלי א' מק"ט עמו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת