משנה יומא ב ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ב · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

תמיד קרב בתשעה, בעשרה, באחד עשר, בשנים עשר, לא פחות ולא יותר.

כיצד?

עצמו בתשעה.

בחג, ביד אחד צלוחית של מים, הרי כאן עשרה.

בין הערבים, באחד עשר, הוא עצמו בתשעה, ושנים בידם שני גזירי עצים.

ובשבת באחד עשר, הוא עצמו בתשעה, ושנים בידם שני בזיכי לבונה יא של לחם הפנים.

ובשבת שבתוך החג, ביד אחד יב צלוחית של מים.

משנה מנוקדת

תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה, בַּעֲשָׂרָה, בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר,

לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.
כֵּיצַד?
עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה.
בֶּחָג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם,
הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה.
בֵּין הָעַרְבָּיִם, בְּאַחַד עָשָׂר;
הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה,
וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים.
וּבְשַׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר;
הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה,
וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים.
וּבְשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הַחַג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם:

נוסח הרמב"ם

תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר לא פחות ולא יתר כיצד עצמו בתשעה בחג ביד אחד צלוחית של מים הרי עשרה בין הערביים באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בידם שני גזרי עצים לרבות את העצים בשבת באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים.

פירוש הרמב"ם

תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר כו': אמר השם יתברך [ויקרא א] וערכו עצים על האש ובאה הקבלה כי זה נאמר בתמיד של בין הערבים כי בשל שחר כבר נאמר בו בפירוש [שם ו] ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תמיד קרב - משעת הולכת אברים ואילך קחשיב:

עצמו - בכל יום תשעה. ששה לאברים ולקרבים, כדאמרינן לעיל, ואחד לסולת. ואחד לחביתין ואחד ליין:

ובחג - שצריך שני נסוכין, אחד של יין ואחד של מים ביד כהן אחד צלוחית של מים:

של בין הערבים - שבכל יום שנים בידם שני גזירי עצים להוסיף על עצי מערכה דכתיב, (ויקרא א) וערכו עצים על האש, אם אינו ענין לתמיד של שחר שכבר נאמר וביער עליה הכהן עצים תנהו ענין לתמיד של בין הערבים שמוסיפים שני גזירי עצים:

פירוש תוספות יום טוב

[בחג ביד אחד צלוחית של מים. עיין לקמן]:

ושנים בידם שני גזירי עצים. וכתב הר"ב דבשחר כתיב ובער דמשמע חד [כהן]. ובגמרא דריש פרקין [כב. ] דמי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסדר המערכה ובשני גזרי עצים. כי היכי דאתו לפייס. [וכתב הכ"מ פ"ד מהלכות תמיד בשם הריטב"א דמי שזכה בבקר אומר בערב לחברו זכה עמי בעץ שני:

ושנים בידם ב' בזיכי לבונה. וכתב הכ"מ פ"ד מהלכות תמידין בשם הריטב"א דהעומד אחר י"ג כהנים הי"ד זוכה בבזך אחד. והט"ו זוכה בבזך השני. ע"כ וכן נ"ל בצלוחית של מים דלעיל ודלקמן]:

ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים. דאין מנסכין בחג אלא בשל שחר כדפי' הר"ב רפ"ד דסוכה. והלכך לא משכחת לה בחול בתמיד של בין הערבים. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) בזיכי לבונה. והעומד אחר שלשה עשר כהנים הארבעה עשר זוכה בבזך האחד והט"ו בשני. ריטב"א. וכן נ"ל בצלוחית של מים דלעיל ודלקמן. תוי"ט:

(יב) (על המשנה) ביד אחד. דאין מנסכין בחג אלא בשל שחר והלכך לא משכחת לה בחול בתמיד של בין הערבים. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תמיד קרב וכו':    פ' שתי מדות (מנחות דף פ"ט) בתוס' וכולה מתני' עד סוף הפרק ביד פ' ששי דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"ז י"ח י"ט. ופי' רש"י ז"ל דסתמא כראב"י דלית ליה חד להעלות מן הכבש למזבח ע"כ וכתבו עליו תוס' ז"ל אבל אין נראה לפרש כן דא"כ ה"ל לתלמודא לאקשויי רישא רבנן וסיפא ראב"י ולישני אין רישא רבנן וסיפא ראב"י ונהי דמרישא דרישא דקתני ושלשה עשר כהנים זוכין בו לא קשיא לן דלרבנן הוו להו י"ד עם המעלה אברים מכבש למזבח וא"כ תיקשי רישא וסיפא ראב"י ומציעתא רבנן דההיא איכא לשנויי דאתיא אפי' כרבנן ולא קחשיב אלא י"ג כהנים הזוכים בפייס השני אבל מעלה אברים מכבש למזבח ההוא פייס רביעי באפי נפשיה מיהו הא קשיא רישא רבנן וסיפא ראב"י כדפי' ונראה דתמיד קרב בתשעה לא הוי סתמא כראב"י אלא משום דבעי למימר לא פחות ולא יותר קאמר ליכא למ"ד שיהא תמיד קרב בפחות מט' אבל עשרה לא הוו דזימנין דבהעלות אברין מכבש למזבח זכה אחד מהנך שזכו להוליך לכבש אבל בציר מט' לא הוו ובחג בציר מעשרה לא הוו וכן כולם אבל אין לפרש דלא קחשיב אלא הולכת אברים לכבש דהא קחשיב נמי צלוחית מים ובזיכין וגיזרין מיהו מצי למימר דלא קחשיב אלא תחלת הולכות בין דאברים בין דצלוחית מים בין דבזיכין אבל גמר הולכת אברים מכבש למזבח לא קחשיב וראשון נראה יותר ע"כ. ונלע"ד דלהכי לא קחשיב כהן אחד המעלה שני גזירי עצים עם תמיד של שחר כמו שחושב שני כהנים המעלים שני גזירין עם תמיד של בין הערבים משום דשני גזירי עצים של תמיד של שחר כהן הזוכה בתרומת הדשן זוכה ג"כ בהן כמו שכתבתי בריש פירקין מן הברייתא וכתבה הרמב"ם ז"ל בר"פ ששי דהלכות תמידין ומוספין:

בין הערבים:    שבכל יום שנים בידן שני גזירי עצים להוסיף וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ולא אמרי' אידי ואידי לתמיד של שחר ואמר רחמנא עביד והדר עביד פירש בתחלה יסדר כהן א' שני גזירין בבקר כדכתיב ובער עליה הכהן ושוב יביאו שני כהנים לעשות עוד שני גזירין בבקר דא"כ נימא קרא ובער ובערו א"נ וערך וערכו ש"מ כדאמרינן דשחרית לא בעי אלא כהן אחד בשני גזירין שכן כתיב ובער בין הערבים הוא דבעינן שני כהנים בשני גזירין דכתיב וערכו:

ושנים בידם שני גזירי עצים:    לרבות את העצים. הכי איתא בירוש' דשקלים פ' י"ג הלכה ו' (ובירושלמי) דנדרים פרק קונם וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכן הוא ג"כ בערוך: ומ"מ ע"ש בירוש': ופי' רש"י ז"ל בריש פירקין שני גזירי עצים שני בקעיות עצים ארוכין כמדת רוחב המערכה ונותן אותן ממעל לעצי המערכה דכתיב ובער עליה הכהן עצים פי' שרי גזירי עצים עליה על המערכה. דהא קרא במערכה משתעי דכתיב ברישיה דקרא והאש על המזבח תוקד בו וגו' וכל מוקדות שבענין לשון מערכת מדורה הן ע"כ: והיחיד דגזירין גיזר אחד וכן תמצאנו בירושלמי פ' קונם הלכה ו':

שנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים:    ביד פ"ד דהלכות תמידין ומוספין סי' י"ד:

ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים:    בגמ' דייקי' ממתני' דאין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר דאי ס"ד בתמיד של בין הערבים מנסכין בחול נמי משכחת לה שנים עשר בין הערבים עצמו בט' ושנים בידם שני גזירין ואחד בידו צלוחית של מים אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא בפ' לולב וערבה שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

תמיד:    הוא כבש. וכל כבש צריך שיהי' תוך שנה ראשונה, ואפי' הוסיף שעה א' פסול. ואיל צריך שיהי' ל"א יום תוך שנה שני', ולא יותר מב' שנים, ועגל ושעיר עיזים דינן ככבש. משא"כ שעיר דינו כאיל. אבל פר לא יהי' פחות מב' שנים ולא יותר מג' שנים [כסף משנה פ"א ממעשה קרבנות הי"ד]:

עצמו:    ר"ל כל השייך לעצמו כלעיל [מ"ג]:

בתשעה:    ה' לאברים, א' לקרבים, ג' לחביתין ולסולת ויין, כלעיל:

בחג:    ר"ל בסוכות:

ביד אחד צלוחית של מים:    [קריגכען] מים שמנסכין בחג על המזבח בבוקר:

הרי כאן עשרה:    רק בעשרה אמר הרי כאן וכו' מדהוא מנין שלם:

ושנים בידם שני גזירי עצים:    להוסיף על המערכה. אבל ב' גזירין שבבוקר הזוכה בתרומת הדשן מעלן:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים