משנה יומא א ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק א · משנה ה | >>

מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה, והעלוהו לעליית בית אבטינס, והשביעוהו ונפטרו והלכו להם.

ואמרו לו: אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושליח בית דין^ז, משביעין אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך.

הוא פורש ובוכה, והן פורשין ובוכין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵּית דִּין לְזִקְנֵי כְּהֻנָּה,

וְהֶעֱלוּהוּ לַעֲלִיַּת בֵּית אַבְטִינָס,

וְהִשְׁבִּיעוּהוּ,

וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם.

וְאָמְרוּ לוֹ:

אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל,

אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין.

מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה,

שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לְךָ.

הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מסרוהו זקני בית דין - לזקני כהונה,

והוליכוהו - לעלית בית אבטינס,

השביעוהו - ונפטרו, והלכו להם.

ואומרין לו: "אישי כוהן גדול -

אנו שלוחי בית דין,

ואתה שלוחנו - ושלוח בית דין,

משביעין אנו עליך - במי ששיכן את שמו בבית הזה,

שלא תשנה דבר - מכל מה שאמרנו לך".

הוא פורש - ובוכה,

והן פורשין - ובוכין.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

היו מוליכין אותו לעליית בית אבטינס ללמדו חפינת הקטורת, וזה לדעת האומר שהוא מן העבודות הקשות שבמקדש. ועוד נבאר בתחילת מנחות כי אין הדבר כן אלא כמו שאמרו "לשם מלא חפניו, כדחפני אינשי".

וכבר קדם לך בפרק החמישי משקלים "בית אבטינס על מעשה הקטרת".

ומשביעין אותו על דבר שאי אפשר לאדם שיראהו זולתו. וזה כי הצדוקים מאמינים שהוא היה נותן הקטרת על האש בהיכל, ואחר כך מכניס את המחתה לפני קדש הקדשים. וראייתם על זה ממה שאמר הכתוב "כי בענן אראה על הכפרת"(ויקרא טז, ב), כי הוא לא היה נכנס אל הכפורת אלא בענן לדעתן. והקבלה האמתית באה כי אין הדבר כן, אלא כמו שבאר ואמר "ונתן את הקטרת על האש לפני ה'"(ויקרא טז, יג). ובאותה שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה, כמו שנאמר "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש, עד צאתו"(ויקרא טז, יז) ,ומפני זה היו משביעין אותו.

והוא היה בוכה מפני שחשדוהו במינות, והם היו בוכין שחשדוהו, כי אסור בתורתנו לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שעניינו מסופק, אלא לצורך הכרחי כמו שתראה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מסרוהו זקני בית דין - שקראו לפניו בסדר היום:

לזקני כהונה - ללמדו חפינת הקטורת שנאמר (שם טז) ומלא חפניו קטורת סמים. ועבודה קשה היתה:

בית אבטינס - הם העושים את הקטורת וכותשים אותה ומערבין סממניה:

והשביעוהו - שלא יהא צדוקי לתקן הקטורת על המחתה מבחוץ ולהכניס מבפנים שהם דורשין כי בענן אראה על הכפורת (ויקרא טז), כי בענן עשן הקטורת יבא ואז אראה על הכפורת. ואין הדבר כן, שהרי הכתוב אומר (שם) ונתן את הקטורת על האש לפני ה' ^ו:

הוא פורש ובוכה - שחשדוהו לצדוקי:

והן פורשין ובוכין - על שחשדוהו. דאמר מר [שבת צ"ז.] החושד בכשרים לוקה בגופו ^ח:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

והעלוהו לעליית בית אבטינס. פי' הר"ב ללמדו חפינת הקטורת שזו עבודה קשה כו'. עיין במשנה ב' פ"א דמנחות ובהל' עבודת יוה"כ פ"ג. [עוד עיין על לשכה זו בסוף מסכת מדות]:

והשביעוהו פי' הר"ב שלא יהא צדוקי לתקן הקטורת כו'. שבאותה שעה, לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר (ויקרא טז יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו. הרמב"ם:

ואתה שלוחנו ושליח ב"ד. מפרש בגמ' דהכי קאמרי ליה משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת ב"ד. ולא שהוא שלוחם ושליח ב"ד לענין עבודה דקי"ל דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחי דידן כמ"ש במשנה ג' פ"ד דנדרים בס"ד:

והן פורשין ובוכין. פי' הר"ב דאמר מר החושד בכשרים לוקה בגופו. פירש"י דכתיב (שמות ד א) והן לא יאמינו לי וגו'. וכתיב (שם ד ו) והנה ידו מצורעת כשלג. ופירוש כשרים מי שמעשיו סתומין ושמא אין בלבו כלום. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ו) (על הברטנורא) שבאותו שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו. הר'מ:

(ז) (על המשנה) ב"ד. הכי קא"ל, משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת ב"ד. גמרא. ולא שהוא שלוחם ושליח ב"ד לענין עבודה דקיי"ל דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחי ב"ד כמו שכתב במשנה ג' פרק ד' דנדרים:

(ח) (על הברטנורא) פירש"י דכתיב והן לא יאמינו לי וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג. ופירוש כשרים מי שמעשיו סתומים ושמא אין בלבו כלום. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הוליכוהו לעליית בית אבטינס: ללמדו חפינת הקטרת וזה לדעת האומר שהיא מן העבודות הקשות שבמקדש ועוד נבאר בתחלת מנחות כי אין הדבר כן אלא כמו שאמרו לשם מלא חפניו כד חפני אינשי ע"כ. אכן ביד בהלכות עבודת יום הכפורים פ"ד כתב שהיא מן העבודות הקשות שבמקדש:

אנו שלוחי ב"ד וכו': גמרא לימא תהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי אמרת שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד ושלוחי דידן מצו עבדי הכי קאמרי ליה משביעין אנו עליך על דעתנו ועל דעת ב"ד ולאו בעבודה קאמרי ליה אלא לענין קבלת שבועה כלומר לא לפי המחשבה שבלבך אם באת להערים בקבלת השבועה אנו משביעין אותך לפי דעתנו ודעת ב"ד. ועיין במ"ש בנדרים פ"ד סי' ג':

והשביעוהו: פי' הרמב"ם ז"ל לפי שבאותה שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד לכפר בקדש עד צאתו ומפני זה היו משביעין אותו והוא היה בוכה מפני שחשדוהו במינות והם היו בוכין שחשדוהו כי אסור בתורתנו לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שעניינו מסופק אלא לצורך הכרחי כמו שתראה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה: בעיו"כ ומפרש כיצד מסרוהו, העלוהו וכו':

והעלוהו לעליית בית אבטינס: ששם אחר שישביעוהו זקני ב"ד, ילמדוהו זקני כהונה, חפינת הקטורת, דעבודה קשה היתה:

והשביעוהו: שלא יתן הקטורת על הגחלים שבמחתה, חוץ לק"ק, ויכניס כך כצדוקים, והרי כתיב ונתן הקטורת על האש לפני ה':

ונפטרו: לקחו ממנו רשות לילך ואח"כ מסרוהו לזקני כהונה ללמדו חפינה:

והלכו להם: זקני ב"ד, שלא יראו בבשתו כשיבכה שחשדוהו. ומפרש סדר השבועה, אומרים לו וכו':

אנו שלוחי בית דין: ובהכרח נשביע אותך:

ואתה שלוחנו ושליח בית דין: ר"ל על דעת ב"ד נשביעך, ונ"ל דהיה צריך לענות אמן על שבועה זו:

שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך: כל ז' ימים. [ונ"ל דלהכי א"ל מכל וכו' דהרי לדעת הצדוקים נשבע לבטל המצוה. להכי א"ל מכל, דבכולל חייל [כי"ד רל"ט]. עוד נ"ל לתרץ, דלהכי קאמרו לי' ואתה שלוחנו, דאם ישנה אינו כוה"ג שלהן דלהא לא שווינהו שליח, וא"כ גם לפי דעת הצדוקים יהי' עבודתו פסולה מדאינו כוה"ג כלל]:

הוא פורש ובוכה: על שחשדוהו:

והן פורשין ובוכין: דהחושד בכשרים לוקה בגופו [ש"ס הכא]. ואף דמוכרחים היו, אפ"ה בכו לכבודו, שיראה שנדמה להם שחשדוהו בחנם. והוצרכו להשביעו, מדאסרה תורה שלא יהי' אדם במקדש בשעת הקטרה:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי