משנה חלה ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ב · משנה ו | >>
חמשת רבעים קמח, חייבים בחלה.
הם ושאורן וסובן ומורסנן חמשת רבעים, חייבין.
ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן, הרי אלו פטורין.
חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח, חַיָּבִים בַּחַלָּה.
- הֵם וּשְׂאוֹרָן וְסֻבָּן וּמֻרְסָנָן חֲמֵשֶׁת רְבָעִים, חַיָּבִין.
- נִטַּל מֻרְסָנָן מִתּוֹכָן וְחָזַר לְתוֹכָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:
חמשת רבעים, קמח -
- חייבין בחלה.
- הן, ושאורן, ומורסנן -
- חמשת רבעים - חייבין.
- ניטל מורסנן מתוכן,
- וחזר לתוכן -
- הרי אלו - פטורין.
- וחזר לתוכן -
רבע - הוא רובע הקב.
אבל אתה חייב לדעת, כי הרבעים הנזכרים בכאן במסכת חלה, והקבים הנזכרים אינם הקבים שקדם לנו שיעור מידתם, ואין הרובע הנזכר בזו ההלכה בשיעור חלה הוא הרובע קב הנזכר בזו המסכת. ועוד אין הקבים הנזכרים בזו המסכת כולם שווין, וכבר בארנו במסכת עדיות (פרק א) כל זה, רוצה לומר שיעור המידות בעניין שיעור חלה.
וכמו כן כל זה כי חמשת רבעים הנזכרים בכאן יותר מקבים האמורין למעלה, באמרו "יעשנה קבים ולא יעשנה בטומאה", אבל הם הקבים שאמרו "העושה עיסתו קבים", ושאלו החמשה רבעים שיעורם מן הקב הנזכר במשנה בזולת זה המקום, שקדם לנו שיעורם בסוף פאה קב "ושמנה עשיריות הקב". וממה שזכרנו לך בסוף פאה מן המידות, יתבאר לך שמידת הקב הנזכר ארבע אצבעות על ארבע אצבעות ברום עשר אצבעות ושמנה עשיריות האצבע, נמצא לפי זה החשבון שהמידה שהיא חייבת בחלה, צריך שתהיה מידתה עשרה אצבעות על עשרה אצבעות ברום שלשה אצבעות ועשירית אצבע ועשירית עשירית אצבע וחלק מאלפים וחמש מאות מן האצבע וכל זה בדיוק. וכבר בארנו בסוף פאה כי האצבע שמשערין בו המידה הוא הגודל.
אם כן כל המידה שיהיה בחללה זה השיעור הנזכר יתחייב בחלה.
אבל אם באנו לשער מה שתכיל זאת המידה במשקל, ישתנה כפי שינוי דבר המדוד, לפי שאין כובד המשקל השעורים והחטים שווה, ולא מיני הקמח כולם משקלם שווה אף על פי שהם ממין אחד. ולא נתנו לו שיעור חלה במשקל אלא במידה כמו שתראה, והנותן שיעור חלה בשיעור המשקלים טועה, ומקום טעותו גלוי מאד אלא אם נתן זה בקרוב במין רמוז אליו.
ואמרם ושאורן ומורסנן - רוצה [לומר] בו כי המורסן והשאור שבקמח מצטרפין לחמישה רבעים קמח.
וכשמסירין המורסן מן החמישה רבעים קמח, ואחר כך מחזירין אותן לתוך הקמח, פטורה, לפי שהמורסן אינו חייב בחלה, למה שאמר הכתוב "עריסותיכם"(במדבר טו, כ) דרך עיסה:
ה' רבעים קמח. בסוף כלל גדול (דף עו:) גרסינן בכל הספרים ה' רבעים קמח ועוד ופלוגתא דתנאי היא בפ"ק דשבת (דף טו.) ובפ' אלו עוברין (דף מח.):
הם ושאורן. ושאור שלהן:
וסובן ומורסנן. מצטרפין עם הקמח לה' רבעים ובסוף כלל גדול מפרש טעמא שכן עני אוכל פתו מעיסה בלוסה:
וחזר לתוכן הרי אלו פטורין. מפרש בירושל' (שם) אמר ר' יוחנן דרך עיסה שנו כאן מכיון שנטל מורסן מתוכן וחזר לתוכן אין זו דרך עיסה תנן בפ"ק דעדיות (מ"ב) ומייתינן לה בפ"ק דשבת (דף טו.) שמאי אומר מקב חלה והלל אומר מקביים וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבת בחלה משהגדילו המדות אמרו ה' רבעים קמח חייבת בחלה ר' יוסי אומר ה' פטורה ה' ועוד חייבת ואומר ר"ת דשמאי משער למדת בעל הבית ובית הלל למדת נחתום דחלה לא נתנה בו תורה שיעור ותנן בפירקין (מ"ז) דבעל הבית מפריש אחד מכ"ד והקב הוא כ"ד ביצים ונמצאת חלתו כביצה דאיכא בו כדי נתינת כהן והלל אומר מקביים למדת נחתום שנותן אחד ממ"ח דהיינו כביצה מב' קבין אבל פחות מכביצה לא חזי לנתינה וצריך לומר לפי' זה דמדאורייתא השיעור גדול יותר ואחמור רבנן בהנך שיעורין דכל זה אינו אלא סברות בעלמא ויש מפרשים דטעמא דהלל משום דעומר עשירית האיפה עישור [מלבר] ב' קבין מג' סאין שהן י"ח קבין ושמאי סבר דאחציו של עומר משערין לפי שהיה נחלק לשתי סעודות אחת שחרית ואחת בין הערבים להכי קאמר מקב חלה ורבנן דאמרי מקב ומחצה היינו ירושלמית דהוסיפו שתות שהן ז' ועוד מדבריות דקסברי עשירית האיפה מלגיו ועולה העישור של י"ח קבין ז' רבעים וביצה וחומש ביצה וכשבאו לירושלים שהוסיפו שתות נכנסו בקב ומחצה דהיינו ששה לוגין וכשבאו לציפורי חזרו והוסיפו שתות ונעשו ה' לוגין דהיינו ה' רבעים ור"י דבעי חמש ועוד קסבר דראשית עריסותיכם דהיינו עיסת מדבר בעינן שישאר שיעור עיסה מדברית לאחר שהורמה חלתה:
חמשת רבעים - של קב חייבין בחלה, דכתיב (במדבר טו) ראשית עריסותיכם, ועיסת מדבר היתה עומר לגלגולת, והעומר עשירית האיפה הוא, האיפה שלש סאין, והסאה ששה קבין, הרי י"ח קבין באיפה, והקב ד' לוגין, הרי ע"ב לוגין. עשירית ע' ז' לוגין, ועשירית שני לוגין הוא ביצה וחומש ביצה, שהלוג הוא ששה ביצים. כשבאו לירושלים והוסיפו שתות על המדות נמצא ו' לוגין [הם] ה', ולוג הז' [צ"ל ולוג הוא] חמשה ביצים, שכל ששה נעשים חמשה, וביצה וחומש ביצה נעשית ביצה. נמצא העומר שהיה במדבר שבעה לוגים וביצה וחומש ביצה, נעשה בירושלים ששה לוגין. כשבאו לציפורי והוסיפו שתות על המדות של ירושלים, נעשו הו' לוגין חמשה. והיינו חמשת רבעים קמח. ונקראו הלוגין רבעים, לפי שהלוג הוא רובע הקב, שהקב ד' לוגין:
הן ושאורן - השאור שנותנין לתוכן:
וסובן - הוא הדק:
מורסנן - הוא הגס. כולן מצטרפין עם הקמח להשלים השיעור, שכן עני אוכל פתו בעיסה מעורבת עם סובין ומורסנן:
ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורים - שאין דרך עיסה להחזיר מורסן לתוכה לאחר שנטל ממנה:
[חמשה. רבעים. עיין מ"ש בפרק קמא משנה ד]:
וסובן ומורסנן. הר"ב מפרש כאן כפירושו בפרק אחד עשר דתרומות משנה ה ובפרק שביעי דשבת מפרש נמי כפירוש רש"י:
.אין פירוש למשנה זו
חמשת רבעים וכו': כבר כתבנו לעי' בפ"ק סי' ד' דרש"י ז"ל הוא דגריס ככתוב בספרים חמשת רבעים קמח ודלא כר' יוסי דפ"ק דעדויות אבל ר"ת ז"ל גריס חמשת רבעים ועוד וכר' יוסי וכן כתבו ג"כ התוס' פ' כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ג.) ומצאתי כתוב בפי' ה"ר יהונתן הכהן ז"ל שם פ' כיצד משתתפין והאי ועוד דקתני משום דבעינן להו שוחקות ע"כ והתם בגמרא מפ' דהאי ועוד אחד מעשרים בביצה לכל ביצה:
וסובן: כתב ה"ר יהוסף ז"ל בכל הספרים מצאתי דלא גרסי' מלת וסובן:
ומורסנן: מורסן גרוע מסובין כמו שהוכחתי בפ' בתרא דתרומות סימן ה':
ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן וכו': כתב הרשב"א ז"ל מיהו דוקא להצטרף הוא שאין מורסנן וסובן מצטרפין אחר שניטלו מהן אבל אם יש בלא הן חמשת רבעים חייבין ובלבד שיהא ראוי כל שכיוצא בה אוכלין ואפי' הרועים:
יכין
חמשת רבעים קמח: ה' רביעיות קב והוא ה' לוגין דקב ד' לוגין וזה שיעור עיסת מדבר שהיה עשירית האיפה. ושעורו לדידן נתבאר בפ"א סי' כ"ה:
ושאורן: שאור שנתן בה:
וסובן: קלייע דק:
ומורסנן: קלייע הגס. אם הכל ביחד חמשה וכו':
חמשת רבעים חייבין: שכן דרך עני לאכול פתו כך:
הרי אלו פטורין: דאין דרך לשוב להחזיר המורסן לקמח אחר שהפרישו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת