משנה חלה ב דפוסים

<< | משנה חלה ב דפוסים | >>

משנה א עריכה

פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ, חייבים בחלה.

יצאו מכאן לשם, רבי אליעזר מחייב, ורבי עקיבא פוטר.

משנה ב עריכה

עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ, חייב במעשרות ובשביעית.

אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שהספינה גוששת.

עיסה שנילושה במי פירות, חייבת בחלה, ונאכלת בידיים מסואבות.

משנה ג עריכה

האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה, מפני שהיא יכולה לכסות עצמה, אבל לא האיש.

מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה, יעשנה קבין, ואל יעשנה בטומאה.

ורבי עקיבא אומר: יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים, שכשם שהוא קורא לטהורה, כך הוא קורא לטמאה, לזו קורא חלה בשם ולזו קורא חלה בשם, אבל קבים אין להם חלק בשם.

משנה ד עריכה

העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה, פטורים מן החלה עד שישוכו.

רבי אליעזר אומר: אף הרודה ונותן לסל, הסל מצרפן לחלה.

משנה ה עריכה

המפריש חלתו קמח, אינה חלה, וגזל ביד כהן.

העיסה עצמה, חייבת בחלה. והקמח, אם יש בו כשיעור, חייבת בחלה, ואסורה לזרים, דברי רבי יהושע.

אמרו לו: מעשה וקפשה זקן זר.

אמר להם: אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים.

משנה ו עריכה

חמשת רבעים קמח, חייבים בחלה.

הם ושאורן וסובן ומורסנן חמשת רבעים, חייבין.

ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן, הרי אלו פטורין.

משנה ז עריכה

שיעור החלה, אחד מעשרים וארבעה.

העושה עיסה לעצמו, והעושה למשתה בנו, אחד מעשרים וארבעה.

נחתום שהוא עושה למכור בשוק, וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק, אחד מארבעים ושמונה.

נטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה, אחד מארבעים ושמונה.

נטמאת מזידה, אחד מעשרים וארבעה, כדי שלא יהא חוטא נשכר.

משנה ח עריכה

רבי אליעזר אומר: ניטלת מן הטהור על הטמא.

כיצד? עיסה טהורה ועיסה טמאה, נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע, כדי שיטול מן המוקף.

וחכמים אוסרין.

<< | משנה חלה ב דפוסים | >>