משנה חולין ח ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ח · משנה ו | >>
חומר כ בחלב מבדם, וחומר בדם מבחלב.
- חומר בחלב, שהחלב מועלין בו, וחייבין כא עליו משום פגול ונותר וטמא. מה שאין כן בדם.
- וחומר בדם, שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף, בין טמאים ובין טהורים, וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד.
חֹמֶר בְּחֵלֶב מִבְּדָם, וְחֹמֶר בְּדָם מִבְּחֵלֶב.
- חֹמֶר בְּחֵלֶב,
- שֶׁהַחֵלֶב מוֹעֲלִין בּוֹ,
- וְחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא;
- מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּדָם.
- וְחֹמֶר בְּדָם,
- שֶׁהַדָּם נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף,
- בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים;
- וְחֵלֶב, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד:
חומר בחלב מבדם, ובדם מבחלב.
- שהחלב - מועלין בו,
- וחייבין עליו משום פגול, ונותר, וטמא - מה שאין כן בדם.
- חומר בדם -
- שהדם נוהג בבהמה, ובחיה, ובעופות - בין טמאים, ובין טהורים,
- והחלב אינו נוהג - אלא בבהמה טהורה בלבד.
"כל חלב לה'"(ויקרא ג, טז), אמרו "לרבות אימורי קדשים למעילה", רוצה לומר למי שנהנה בהן בשווה פרוטה מעל, כמו שנתבאר במעילה.
וכן אם היה אותו החלב נותר, חייבים עליו משום נותר. וכן אם אכל אותו אדם טמא, חייבים עליו משום טמא. וכן אם נתפגל הזבח כמו שנתבאר בשני מזבחים, מי שאכל מחלבו חייב.
ודם קדשים נאמר בו "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר"(ויקרא יז, יא), אמרו "לכפרה נתתיו, ולא למעילה". ואי אפשר שיהיה דם קדשים פיגול, לפי שהוא בעצמו מתיר ואין מי שיתירנו, כמו שנתבאר ברביעי מזבחים. ונאמר עוד בדם מיעוט אחר והוא מה שנאמר "ואני נתתיו לכם"(ויקרא יז, יא), ונאמר מיעוט שלישי והוא שנאמר "כי הדם הוא בנפש"(ויקרא יז, יא) וגו', רוצה לומר שהוא עומד כמות שהוא ואין איסור אחר נוסף עליו, ואמרו "חד למעוטי ממעילה, וחד למעוטי מטומאה, וחד למעוטי מנותר", וכבר נתבאר שהאוכל דם קדשים באיזה עניין שיהיה אינו חייב לעולם כרת אחר יותר על כרת של דם. ודע זה:
שהחלב מועלין בו - ואפילו קדשים קלים שהן ממון בעלים ואין בהן מעילה בחייהן, יש מעילה באמוריהן לאחר שנזרק דמן. דכתיב גבי קדשים קלים (ויקרא ג) כל חלב לה', ולהכי כתיב בהו לה' למימר דקדשי ה' קרינן ביה לענין מעילה:
וטמא - אם אכלו בטומאת הגוף חייב שתי חטאות, אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף:
משא"כ בדם - דגבי דם כתיב (שם ז) על המזבח לכפר, לכפרה נתתיו ולא שיהא קרוי שלי למעול בו, שאינו עומד אלא לכפר בשבילכם. ומשום פגול אין בו, דכל שדבר אחר מתיר אותו כגון בשר קדשים שהדם מתירו לכהנים בזריקתו, וכגון עולה שדמה מתירה למזבח דאם לא נזרק דמה אין אבריה נקטרים דכתיב (שם) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' והדר והקטיר החלב לריח ניחוח כב, אלו יש בהן משום פיגול, אבל דם דהוא גופיה מתיר הוא כג אין חייבין עליו משום פגול. ומשום נותר וטמא נמי אין בו דכתיב בדם תרי מיעוטי, הוא ולכם, חד למעוטי מנותר וחד למעוטי מטומאה:
אלא בבהמה טהורה - כדכתיב (שם ז) מן הבהמה אשר יקריב ממנה:
חומר בחלב מבדם וכו'. משום סיפא שהדם נוהג כו' תנא לה הכא.
וחייבין עליו משום פגול וכו'. בענין איסור חל על איסור עיין בפ"ג דכריתות. מ"ד].
מה שאין כן בדם כו'. [*ע'[מ"ש] בפ"ה דמסכת יומא מ"ו] כתב הר"ב. ומשום פיגול אין בו כו'. וכגון עולה כו'. דכתיב וזרק הכהן [את] הדם וגו'. והדר והקטיר החלב. וכ"כ רש"י. ופליאה בעיני דהך קרא בסדר אחרי בפרשת שחוטי חוץ לענין שלמים כתיב וה"ל לכתוב קרא דבפ' עולה בסדר ויקרא וזרקו את הדם וגו' וערכו וגו' את הנתחים וגו' וכ"כ רש"י והר"ב במ"ד פ"ד דזבחים. ומ"ש הר"ב אבל דם דהוא גופיה מתיר הוא. גמ'. ול' רש"י דבר שאין אחר מתירו אלא הוא מתיר עצמו. ע"כ. והיינו דחלב אע"פ שהוא מתיר הבשר לכהנים. כדכתיב בשמואל [א' ב' י"ו] פר' עלי הכהן. קטר יקטירון כיום החלב וקח לך. מ"מ יש להם מתיר דהיינו הדם. ובתוס' פ"ד דזבחים דף מ"ג כתבו דלא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה ע"כ. ומ"ש הר"ב ומשום נותר וטמא נמי אין בו. דכתיב בדם תרי מיעוטי כו' מפורש בס"ד במ"ה פ"ד דזבחים:
שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף בין טמאים בין טהורים. עמ"ש ברפ"ה דכריתות:
(כ) (על המשנה) חומר כו'. משום סיפא שהדם נוהג כו' תנא לה הכא:
(כא) (על המשנה) וחייבין כו'. בענין איסור חל על איסור עיין בפרק ג' דכריתות משנה ד':
(כב) (על הברטנורא) רש"י. ופליאה בעיני, דהך קרא בסדר אחרי בפרשת שחוטי חוץ לענין שלמים כתיב, והוה ליה לכתוב קרא דבפרשת עולה בספר ויקרא וזרקו את הדם וגו' וערכו את הנתחים וגו'. וכן כתבו רש"י והר"ב במשנה ד' פרק ד' דזבחים:
(כג) (על הברטנורא) ולשון רש"י, דבר שאין אחר מתירו אלא הוא מתיר עצמו. והיינו, דחלב אע"פ שהוא מתיר הבשר לכהנים. כדכתיב בשמואל א' ב' קטר יקטירון כיום החלב וקח לך, מ"מ יש להם מתיר דהיינו הדם. והתוס' כתבו דלא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה:
חומר וכו': נלע"ד דמשום דקתני בכל הני פירקין דלעיל אותו ואת בנו נוהג כסוי הדם נוהג גיד הנשה נוהג וקתני נמי כל הבשר דהוי כמו דקתני נוהג וכדכתיבנא בריש פירקין בשם הר"ן ז"ל קתני נמי השתא דחלב נוהג אפי' במוקדשין משא"כ בדם ושדם נוהג אפי' בבהמה חיה ועוף אפי' טמאים מה שא"כ בחלב. בפי' רעז"ל צ"ל ומשום פגול נמי אין בו דכל שדבר אחר וכו'. עוד בפירושו ז"ל צ"ל דכתיב וזרק הכהן את הדם על מזבח ד'. עוד בפירושו ז"ל תרי מיעוטי הוא ולכם ע"כ. אמר המלקט פי' הוא דכתיב כי הדם הוא. ולכם דכתיב ואני נתתיו לכם:
וְחֶלֶב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד: ביד פ' שני דהלכות מ"א סימן ב'. ובטור יו"ד סימן ס"ד. וכתוב בילקוט סדר צו רמז תק"ה בשם תנא דבי אליהו בא אחד וישב כנגדי והיה בו מקרא ולא היה בו משנה אמר לי רבי בהמה שמקריבין ממנה חלבה אסור ושאין מקריבין ממנה חלבה מותר אמרתי לו בני מה ראית אמר לי הכתוב אומר כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אמרתי לו חזר ופירש במקום אחר חוקת עולם מכאן ועד סוף העולם לדורותיכם שינהג הדבר לדורות בכל מושבותיכם בארץ ובח"ל כל חלב וכל דם לא תאכלו להקישם זה לזה שניהם עליך במיתה ובכרת ע"כ:
יכין
חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב: משום סיפא. דבעי למנקט שהדם נוהג וכו'. תנא ליה הכא:
חומר בחלב שהחלב מועלין בו: אף בקדשים קלין שאין בהן מעילה בחייהן. מדהן ממון בעלים. עכ"פ יש מעילה באימוריהן לאחר שנזרק דמן:
וחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא: באכלו בשוגג בטומאת הגוף. חייב ב' חטאות. משום חלב ומשום טומאה. וה"ה באכלן פגול או נותר. חייב ב' חטאות:
מה שאין כן בדם: דממעילה מיעטיה קרא. ופיגול ג"כ אינו חייב רק בשאכל דבר שניתר ע"י עבודה שבדבר אחר. כגון שאוכל חלב מקרבן שנתפגל. הרי הדם כשנזרק מתיר החלב למזבח. משא"כ דם מקרבן שנתפגל. הרי הוא מתיר א"ע לזריקה. ומנותר וטומאה ג"כ מיעטיה קרא בהדיא שלא יתחייב בו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת