משנה זבים ג ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק ג · משנה ב | >>

[עריכה]

מגיפין או פותחין. וחכמים אומרים, עד שיהא זה מגיף וזה פותח.

מעלין זה את זה מן הבור.

רבי יהודה אומר, עד שיהא הטהור מעלה את הטמא.

מפשילין בחבלין.

וחכמים אומרים, עד שיהיה זה מושך הילך וזה מושך הילך.

אורגים בין בעומדין בין ביושבין, או טוחנין.

רבי שמעון מטהר בכולן, חוץ מן הטוחנין ברחים של יד.

פורקין מן החמור או טוענין: בזמן שמשאם כבד, טמאין; בזמן שמשאם קל, טהורין.

וכולן טהורין לבני הכנסת, וטמאין לתרומה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מְגִיפִין אוֹ פוֹתְחִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא זֶה מֵגִיף וְזֶה פוֹתֵחַ. מַעֲלִין זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא הַטָּהוֹר מַעֲלֶה אֶת הַטָּמֵא. מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה זֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ. אוֹרְגִים, בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין אוֹ טוֹחֲנִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הַטּוֹחֲנִין בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד. פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין, בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָם כָּבֵד, טְמֵאִין. בִּזְמַן שֶׁמַּשָׂאָם קַל, טְהוֹרִין. וְכֻלָּן טְהוֹרִין לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת וּטְמֵאִין לַתְּרוּמָה.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מגיפין, או פותחין.

וחכמים אומרין: עד שיהא זה מגיף, וזה פותח.

מעלין זה את זה מן הבור.

רבי יהודה אומר: עד שיהא הטהור מעלה את הטמא.

מפשילין בחבלים.

וחכמים אומרין: עד שיהא זה מושך הילך, וזה מושך הילך.

אורגין בין בעומדין, בין ביושבין, או טוחנין.

רבי שמעון - מטהר בכולן,

חוץ מן הטוחנין בריחים של יד.

פורקין מן החמור, או טוענין -

בזמן שמשאן כבד - טמאין,

בזמן שמשאן קל - טהורין.

וכולן -

טהורין - לבית הכנסת,

וטמאין - לתרומה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מגיפין - סוגרים השער יחדיו, או פותחים אותו יחדיו.

מפשילין בחבלים - מותחין החבלים יחדיו.

פורקין - מורידין המשא מעל הבהמה.

וטוענין - מגביהין המשא על הבהמה.

ואלה כולם מינים מן ההיסט.

ואמרו וכולן - רוצה לומר כל מה שזכר מראש הפרק, שהן כולן טמאים והן ראשון לטומאה לעניין תרומה ומה שעליה בקדושה, אמנם לעניין שימנע מבית הכנסת עד שייחדו לו מקום כזבים וכמצורעים לא.

ואין הלכה כרבי יהודה, ולא כרבי שמעון:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

מגיפים. סוגרים את הדלת או פותחים:

וחכמים אומרים. אין בו טומאה עד שיהא זה מושך לסגור וזה מושך לפתוח שאין מניחין זה לזה:

עד שיהא טהור מעלה את הטמא. אבל טמא מעלה את הטהור טהור וטעמא לא איתפרש ושמא לענין בגדיו טמאים מדרס איירי דטהור מעלה את הטמא כובד הטמא על הטהור ונשען עליו ובגדיו טמאין מדרס אבל טמא מעלה את הטהור אין משענת הטמא על הטהור ואין בגדי טהור טמאין מדרס:

מפשילין. גודלין ואפילו שניהם מצד אחד:

זה מושך הילך. שזה עומד למזרח ומושך אליו וזה עומד למערב ומושך אליו:

בין בעומדים. יש דברים נארגים מעומד ויש מיושב והטמא והטהור אורגים ביחד או טוחנין:

פורקין. משאוי טמא דשמא מתוך כובד המשא נשען זב על הטהור ונמצא טהור מסיטו או טהור ניסט עליו דכתיב (ויקרא טו) במרכב הזב והנושא אותם וכל שכן זב עצמו:

וכולן. אפי' משאן כבד:

טהורין לבני הכנסת. אוכלי חוליהן בטהרה שאין זה היסט גמור וכל שכן שספק הוא:

וטמאים לתרומה. מדרבנן ואפילו בספק ויש ספרים דגרסי משאן קל טהורים לבני הכנסת ולא גרסי וכולם והא דקרי הכא בני הכנסת לאוכלי חוליהן בטהרה ובפרק כל פסולי המוקדשין בבכורות (דף לו:) גבי בכור שיש לו מום מובהק דהתרתו על פי שלשה בני הכנסת כלומר הדיוטות שאינם מומחין אין להקפיד על כך דהכא נמי קרו להו בני הכנסת לפי שאינם אוכלי תרומה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מגיפין סוגרים את הדלת או פותחים - אותו יחדיו הזב והטהור ^ט:

עד שיהא זה מגיף - לעולם אין כאן טומאה, עד שיהא זה מושך לפתוח וזה מושך לסגור, שאין מניחים זה לזה:

עד שיהא הטהור מעלה את הטמא - ואז בגדי הטהור טמאים מדרס, שכובד הטמא על הטהור ונשען עליו, ובגדיו של טהור טמאים מדרס. אל טמא מעלה את הטהור, אין משענת הטמא על הטהור, ואין בגדיו של טהור טמאים מדרס. ואין הלכה כר' יהודה:

מפשילין בחבלין - הזב והטהור יחדיו גודלים בחבלים. ואפילו שניהם מצד אחד:

זה מושך הילך וזה מושך הילך - זה עומד למזרח ומושך אליו, וזה עומד למערב ומושך אליו:

בין בעומדים - יש דברים נארגים מעומד, ויש מיושב. והטמא והטהור אורגים ביחד. או טוחנים:

ר' שמעון מטהר בכולן - ואין הלכה כר' שמעון:

בזמן שמשאן כבד טמאים - דשמא מתוך כובד המשא נשען הזב על הטהור ונמצא טהור מסיטו, או טהור ניסט עליו:

וכולן - אפילו משאן כבד:

טהורים לבני הכנסת - כלומר לאוכלים חוליהן בטהרה, שאין זה היסט גמור וכל שכן שספק הוא:

וטמאין לתרומה - מדרבנן ואפילו בספק ^י:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מגיפין או פותחים. פי' בין שהזב והטהור סוגרים הדלת. בין שהם פותחים. טמא. דא"א שלא יהו נתלין זה על זה קצת. מהר"ם:

*[רבי יהודה אומר עד שיהא הטהור כו'. פי' הר"ב ואז בגדי הטהור כו' כדמחלק בפירושו ס"פ וכבר הזכרתיו במשנה דלעיל:

בין בעומדים כו'. פי' הר"ב יש דברים כו' ועיין מ"ש בפ"ב דנגעים משנה ד']:

בזמן שמשאן כבד. כתב הר"ב דשמא מתוך כובד כו' ונמצא טהור מסיטו או טהור ניסט עליו ואין טומאתן שוה כדפרישית לעיל:

וכלן טהורים לבני הכנסת. ול' הר"ב שאין זה היסט גמור וכ"ש שספק הוא וכן ל' הר"ש ול' מהר"ם. ועוד שספק הוא. ע"כ. אבל ראיתי בפרש"י בפ"ק דנדה דף ז' שכתב ג"כ וכ"ש כו' והואיל ואינו אלא ספק לפיכך אין שורפין את התרומה. הראב"ד בפ"ט מה' משכב (הלכה ד'):

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ט) (על הברטנורא) וטמא, דאי אפשר שלא יהיו נתלין זה על זה קצת. מהר"מ:

(י) (על הברטנורא) והואיל ואינו אלא ספק, אין שורפין עליו את התרומה. הר"א:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מגיפין או פותחין: נראה לפרש בין אם מגיפין או פותחין הזב והטהור טמא מטעם היסט הזב ואטמאים דקתני לעיל ברישא קאי וכן מעלין זה את זה מן הבור ומפשילין בחבלים ואורגים. משמע מפי' הרמב"ם ז"ל שכתב מגיפין וכו' ואלה כולם מונים מן ההיסט עכ"ל ז"ל:

עד שיהא זה מגיף וזה פותח: אבל שניהם מגיפין או פותחין במלאכה קלה כזאת אין האחד נתלה על חבירו ודומה למשאן קל דטהורין. הרא"ש ז"ל:

עד שיהא הטהור מעלה את הטמא: (א) אז הטמא נתלה מכח הטהור וה"ל כמו כרע המשכב בכף מאזנים אבל טמא מעלה את הטהור האדם ובגדיו ראשון כדין משא הזב אבל טהורין ממדרס ורבנן סברי גם כשהטמא מעלה הטהור כיון שהטמא מלמעלה חשבינן לי' כנתלה על בגדי הטהור וכן אם היו מפשילין בחבלים פי' גודלין וחכמים חשבי ליה מלאכה קלה אבל אורגין בין בעמידה בין בישיבה או טוחנין מלאכה כבדה היא ורש"א דוקא טחינה ברחיים של יד לאו דוקא נקט של יד דה"ה רחיים של חמור לר"ש דהכי קתני בהדיא בברייתא ומודה ר"ש בשנים שהיו טוחנים ברחיים של חמור או ברחיים של יד או טוחנים ברחיים ר"ש אומר וכו' כך מצאתי מוגה:

פורקין מן החמור: בפ"ק דנדה דף ז' קאמר דתנן זב וטהור שהיו פורקין מן החמור או טוענין בזמן שמשאן כבד טמא משאן קל טהור וכולן טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה ופי' רש"י ז"ל וכולן טהורין לבני הכנסת אפילו משאן כבד וכתבו עליו תוס' ז"ל ואין נראה דוכולן קאי אמשאן כבד דבמשאן כבד נראה דטמא אפילו לחולין דא"א שלא יסיט זה את זה אלא אמשאן קל קאי וכן משמע במס' זבין דקתני התם משאן קל טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה והא דקתני הכא וכולן טהורים לבני הכנסת. אכל עניינא דטהרה דהתם קאי עכ"ל ז"ל משמע שהיה להם ז"ל נוסחא אחרינא בגירסת המשנה וכן כתב ג"כ הר"ש ז"ל דאית דלא גרסי אלא משאם קל טהורים לבני כנסת ול"ג וכולם ע"כ:

בזמן שמשאם וכו': מ"מ שמשואן בוי"ו והכי נמי הגיהו במתני' דבריש פרקין דלקמן:

וכולן טהורין לבני הכנסת: (ב). הא דקרי הכא בני הכנסת לאוכלי חוליהן בטהרה ובפרק כל פסולי המוקדשין גבי בכור דיש לו מום מובהק דהתרתו ע"פ ג' בני כנסת פי' הדיוטות שאינם מומחין. בכל מקום קורא בני כנסת הפחותין מעלה אחת מן השנויים אצלם מלשון קבוץ המון העם. הרא"ש ז"ל. וז"ל תוס' ז"ל פ"ק דנדה וא"ת דהכא קרי בני כנסת לאוכלי חוליהן בטהרה ובפרק פסולי המוקדשין גבי מומי בכור קאמר דהתרתו ע"פ שלשה בני כנסת והתם אפילו שלשה הדיוטות כשרים וי"ל דהכא נמי מזכיר בני הכנסת לגריעותא כלומר שאינם אוכלים תרומה ע"כ וכן פי' הר"ש ז"ל ג"כ. והרמב"ם ז"ל פירש וכולן פי' כל השנויין בזה הפרק הם טמאים וראשון לטומאה לענין תרומה ומה שמלמעלה ממנה בקדושה אבל שלא יבא לבית הכנסת שנייחד לו מקום כזבים ומצורעים לא ע"כ: