משנה הוריות א ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק א · משנה ה | >>

הורו בית דין, ועשו כל הקהל או רובן על פיהם, מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים, ובעבודה זרה מביאין שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים.

רבי שמעון אומר, שלשה עשר פרים, ובעבודה זרה שלשה עשר פרים ושלשה עשר שעירים; פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לבית דין.

הורו בית דין, ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהם, מביאים פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר^טז.

רבי יהודה אומר, שבעה שבטים שחטאו מביאים שבעה פרים. ושאר שבטים שלא חטאו, מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו, מביאין על ידי החוטאים.

רבי שמעון אומר, שמונה פרים. ובעבודה זרה^יז, שמונה פרים ושמונה שעירים; פר ושעיר לכל שבט ושבט, ופר ושעיר לבית דין.

הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם -- אותו השבט הוא חייב, ושאר כל השבטים פטורים, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים, אין חייבים אלא על הורית בית דין הגדול בלבד, שנאמר (ויקרא, ד) "ואם כל עדת ישראל ישגו", ולא עדת אותו השבט.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הוֹרוּ בֵּית דִּין, וְעָשׂוּ כָּל הַקָּהָל אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶם,

מְבִיאִין פַּר,

וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים,

וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים,

וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׂעִירִים;

פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט,

פַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.

הוֹרוּ בֵּית דִּין,

וְעָשׂוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶם,

מְבִיאִים פַּר,

וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ,

מְבִיאִים שִׁבְעָה פָּרִים;

וּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ, מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר,

שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ, מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

שְׁמוֹנָה פָּרִים,

וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, שְׁמוֹנָה פָּרִים וּשְׁמוֹנָה שְׂעִירִים;

פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט,

וּפַר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.

הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים,

וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶם,

אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט הוּא חַיָּב,

וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִים,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אֵין חַיָּבִים אֶלָּא עַל הוֹרָיַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּלְבַד,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד, יג): "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ",

וְלֹא עֲדַת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הורו בית דין, ועשו כל הקהל או רובן על פיהן -

מביאין פר, ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

שנים עשר שבטים - מביאין שנים עשר פרים,

ובעבודה זרה - מביאין שנים עשר פרים, ושנים עשר שעירים.

רבי שמעון אומר: שלשה עשר פרים,

ובעבודה זרה - שלשה עשר פרים, ושלשה עשר שעירים,

פר ושעיר לכל שבט, ופר ושעיר לבית דין.

הורו בית דין, ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן -

מביאין פר, ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

שבעה שבטים שחטאו - מביאין שבעה פרים,

ושאר שבטים שלא חטאו - מביאין על ידיהן פר, פר,

שאף אלו שלא חטאו - מביאין על ידי החוטאים.

רבי שמעון אומר: שמונה פרים,

ובעבודה זרה - שמונה פרים, ושמונה שעירים,

פר ושעיר לכל שבט, ופר ושעיר לבית דין.

הורו בית דין של אחד מן השבטים -

ועשה אותו השבט על פיהן -

אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורין - דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרין: אין חייבין - אלא על הוריות בית דין הגדול בלבד,

שנאמר "עדת ישראל ישגו" (ויקרא ד יג) - ולא עדת אותו השבט.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

[אמרו כל הקהל - וכן רובו, כלומר רוב יושבי ארץ ישראל לפי שהם נקראים קהל כפי שביארנו.

והחלק הראשון, שיטעו בית דין במקצת מצווה מן המצוות שהזכרנו ויתירו האסור בשגגה, ויעשה רוב הקהל בהוראתם והוא אמרו ועשו כל הקהל שוגגין, רוצה לומר שוגגין על פיהם כמו שקדם, הרי בית דין לבדם חייבים בקרבן וכל העם פטורים, לפי שהם תלו בבית דין.
והחלק השני, הוא שידעו בית דין שאותו הדבר אסור והתירוהו בזדון, אך על פי שזה רחוק אלא שדיבר במה שמביאה החלוקה, ועשו כל הקהל שוגגין על פיהם, הרי כל אחד מאותם שעשו חייב קרבן יחיד, ובית דין פטורים מן הקרבן לפי שהם מזידין.
והחלק השלישי, שיורו בית דין בשגגה, והורו לעשות ועשו כל הקהל על פיהם, והקהל יודעים שבית דין טעו ושהם שוגים ושאין חובה לשמוע להם בכך, אלא שעשו בזדון, הרי הכל פטורים מן הקרבן. בית דין פטורים מן הקרבן לפי שלא שגגו על פיהם ולא תלו בהם, והקהל פטורים מן הקרבן לפי שאין המזיד חייב קרבן.
[ולא הזכיר החלק הרביעי, והוא שהורו מזידין ועשו מזידין, לפי שזה פשוט מאד.]

משנה ו [נוסח הרמבם]

כבר בארתי בהקדמת מסכת זו, שעל שגגת עבודה זרה קהל מביא פר לעולה ושעיר לחטאת, ויחיד מביא שעירה. ובשגגת שאר האחד ושלושים מצווה, בית דין מביאים פר ויחיד כשבה או שעירה.

וזה שנאמר "והקריבו הקהל"(ויקרא ד, יד), נחלקו בו רבי יהודה ורבי מאיר. רבי יהודה סבר כל קהל וקהל. ורבי מאיר סבר הקהל שהורה בלבד והוא בית דין הגדול, לפי שאמר קהל ישראל כולו.

ורבי שמעון אומר, כל קהל וקהל, בית דין הגדול גם כן מצטרף למניין השבטים שחטאו, לפי שכל שבט יקרא קהל, כמו שנאמר "ויעמוד יהושפט בקהל יהודה"(דברי הימים ב כ, ה). ושבעה שבטים הם רוב המניין של שבטים, כמו שבארנו בהקדמה.

ואמרו או רובן - רוצה לומר רוב מנין אנשי ישראל, ואף על פי שזה הרוב ממיעוט מניין השבטים לא מרובן.

וכבר ידעת דעת רבי יהודה, שאומר כל קהל וקהל ולא יחייב לבית דין הגדול כלום, לפי שיש קרבנות הרבה יביאו אותן שלא חטאו על ידי חוטאים. וכמו כן לדעת רבי יהודה, שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול, שאר שבטים מביאין על ידו כשהיה רוב קהל, ולפיכך אומר בכאן ושאר שבטים פטורין, לפי שהיה אותו השבט עושה בהוראת עצמו.

ורבי שמעון אומר, כמו שכשעשו כל הקהל יקריבו בית דין הגדול על ידיהם, כמו כן כשעשו רוב הקהל יקריבו בית דין עמהן על כל פנים הקרבן הראוי לבית דין, לפי שהם אותם שהורו, ואין דעתו שיביא מי שלא חטא בשום פנים.

ויראה, שאף על פי שלא בא בזה מקרא, שכשיהיה השבט ההוא רוב הקהל שעשו בהוראת בית דין הגדול, שבית דין הגדול לבדם מביאין פר בלבד, ובעבודה זרה פר ושעיר.

והלכה כרבי יהודה במה שאמר כל קהל וקהל מביא. ואותן הקרבנות נקראין פר העלם ושעירי עבודה זרה.

והלכה כחכמים.

ואמנם הדמים שלוקחים בהם אלה הפרים והשעירים, אמרו פר העלם דבר ושעירי עבודה זרה, מתחילה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה. ואלה הפרים והשעירים כולם הם נשרפים, כמו שנבאר בחמישי מזבחים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מביאין פר - האמור בויקרא והקריבו הקהל פר:

ובעבודה זרה מביאים פר ושעיר - ואם הורו להתיר באיסור עבודה זרה, מביאין פר ושעיר האמור בפרשת שלח לך, וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצות, הוי אומר זו עבודה זרה, וכתיב התם (שם טו) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת. ור' מאיר מבר, האי והקריבו הקהל פר האמור בויקרא בשגגת שאו. עבירות, וכן ועשו בל העדה פר ושעיר האמור בשלח לך בשגגת עבודה זרה, הקהל שהורה בלבד הן המביאים אותם, והן בית דין הגדול:

שנים עשר שבטים מביאין - דסבר ר' יהודה כל שבט ושבט אקרי קהל, שנאמר (דברי הימים ב כ) ויעמוד יהושפט בקהל יהודה ^טו:

שלשה עשר פרים - דסבר ר' שמעון שאין בית דין ששגגו בהוראה מתכפרים בפרים ושעירים של השבטים, אלא חייבים להביא פר ושעיר לעצמם:

שבעה שבטים - שהם רוב מנין של שבטים, אע"פ שהן מיעוט ישראל. או רוב מנין ישראל ואע"פ שיהיו ממיעוט מנין השבטים, ואפילו עשה שבט אחד והוא רוב ישראל. מביאין כל שאר השבטים שלא חטאו על ידי אלו החוטאים:

שמונה פרים - דסבר ר' שמעון שאין אותן שלא חטאו מביאים על ידי החוטאימ. והלכה כר' יהודה:

ועשה אותו שבט - לעצמו, ואין כאן רוב מנין ישראל ולא רוב השבטים ^יח:

וחכמים אומרים אין חייבים וכו' - והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שנים עשר שבטים מביאין. כתב הר"ב דסבר ר' יהודה כל שבט ושבט אקרי קהל שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה. ובגמרא [דף ה' ע"ב] מתקיף דלמא שאני התם דהוי [נמי] בנימין אלא מדכתיב (בראשית מ"ח) ויאמר אלי וגו' ונתתיך לקהל עמים ומאן איתיליד ליה בנימין. וליכא למימר דהכי קאמר דלכי מתיליד בנימין הוי שנים עשר שבטים קהל. דא"כ ביהושפט אע"ג דהוי תרי אמאי אקרו קהל. וא"ת י"ג שבטים הוה ליה למימר דהא איכא מנשה ואפרים. לא קשיא דמסקינן בגמרא [דף ו' ע"ב] דלא נאמר על שם אחיהם יקראו בנחלתם אלא לנחלה. ובדגלים ונשיאים לחלוק כבוד לדגלים ונשיאים:

רש"א י"ג פרים. פי' הר"ב שאין ב"ד מתכפרים וכו' דבוהקריבו הקהל דריש ה' דהקהל:

שאף אלו שלא חטאו מביאין ע"י החוטאין. דדריש קהל הקהל [*לגרירה שאותן שלא חטאו יהיו נגררים אחר החוטאים] ור"מ לא דריש. ובמ"ג פ"ב דסוטה דריש ליה ר"מ אלות האלות. ותו דר"י הכא דריש ה' לרבויא והתם דריש למעוטי. כבר תמהו זה בתוס' דהתם דף י"ז. ומ"ש הר"ב ואפילו עשה שבט אחד והוא רוב ישראל וכו' הכי תניא בגמרא [דף ה' ע"ב] ודייקינן נמי מדתנן לקמן ושאר כל השבטים פטורים. דלא צריכא. דממילא שמעינן מדתנן אותו שבט חייב. אלא הא קמ"ל דבהוראת ב"ד הגדול. שאר שבטים חייבים ועיין לקמן:

רש"א ח' פרים. דס"ל מעיני הקהל. כדאמרי אינשי מעיני דפלניא. וה"נ ה"י לשמוש אתא. מעיני של קהל:

ובעבודה זרה. אע"ג דרבי יהודה לא תני בעבודה זרה משום דממילא אתיא איצטריך ליה לר"ש למתני בהדיא. דלא תימא כיון דמיקל מדרבי יהודה ה"מ בשאר מצות. אבל בעבודה זרה דחמירא להביא פר ושעיר. אימא דמודה. הלכך צריכא. ועמ"ש בפ"ב מ"ב:

הורו ב"ד של א' מן השבטים וכו'. אותו השבט חייב. דר' יהודה ה"י דהקהל דמעיני הקהל. נמי דריש.

ועשה אותו השבט. פי' הר"ב ואין כאן רוב מנין וכו' ודברי תימה הן דמשמע דאי הוו רוב מנין אפי' שאר שבטים חייבים והא ליתא. דלא אמרן לעיל בסמוך דשבט א' מחייב שאר שבטים אלא בהוראת ב"ד הגדול. כמ"ש שם. וז"ל הרמב"ם לדעת ר' יהודה שבט א' שעשה בהוראת ב"ד הגדול שאר השבטים מביאין על ידו כשהיה רוב הקהל ולפיכך אומר בכאן ושאר שבטים פטורים. לפי שהיה אותו השבט עושה בהוראת עצמו. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טו) (על הברטנורא) ובגמרא מתקיף, דילמא שאני התם דהוה [נמי] בנימין. אלא, מדכתיב ונתתיך לקהל עמים, ומאן אתייליד ליה, בנימין. וליכא למימר דהכי קאמר דלכי מתיילד בנימין הוי שנים עשר שבטים קהל, דאם כן ביהושפט אע"ג דהוה תרי אמאי אקרו קהל. ואם תאמר, שלשה עשר שבטים הוה ליה למימר, דהא איכא מנשה ואפרים. מסקינן בגמרא, דלא נאמר על שם אחיהם יקראו אלא לנחלה ולדגלים ונשיאים:

(טז) (על המשנה) ר' שמעון כו' דברי ר' מאיר. בכולה מתניתין פליגי בגמרא בדרשי דקראי. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) ובעבודה זרה. אע"ג דר' יהודה לא תני עבודה זרה משום דממילא אתיא, אצטריך ליה לרבי שמעון למתני בהדיא, דלא תימא כיון דמיקל מדר' יהודה הני מילי בשאר מצות, אבל בעבודה זרה דחמירא לחביא פר ושעיר אימא דמודה, הלכך צריכא:

(יח) (על הברטנורא) דברי תימה הן. דמשמע דאי הוו רוב מנין אפילו שאר שבטים מיחייבי, והא ליתא דלא מיחייבי שאר שבטים אלא בהוראת בית דין הגדול. וזה לשון הר"מ, לדעת ר' יהודה שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול, שאר שבמים מביאין על ידו כשהיה רוב הקהל, ולפיכך אומר בכאן ושאר שבטים פטורין, לפי שהיה אותו השבט עושה בהוראת עצמו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מביאין פר ובע"ז מביאין פר ושעיר דברי ר"מ: דסבר ר"מ ב"ד מביאין ולא צבור ובברייתא ר"ש בן אלעזר אומר משמו של ר"מ חטאו ששה שבטים והן רובו של קהל או שבעה שבטים אע"פ שאינם רובו של קהל מביאין פר:

שלשה עשר: פרים דסבר ר"ש שאין ב"ד וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט וסבר נמי כר' יהודה דשבט א' איקרי קהל וילפינן לה בגמרא במסקנא מקרא דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך וההיא שעתא בנימין לחוד הוה עתיד להולד ש"מ שבט אחד איקרי קהל. ועוד בפירושו ז"ל ואפילו עשה שבט א' והוא רוב ישראל ס"ל לר' יהודה דמביאין כל וכו' כך צ"ל:

ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר שאף וכו': כך צ"ל וכן הגי' הר"ר יהוסף ז"ל:

ר' שמעון אומר שמנה פרים וכו': בגמרא מפרש דכי אמר ר"ש שבעה שבטים מביאין פרים שחטאו ז' שבטים והן רובן של קהל דכי הוו רובא בגברי ורובא בשבטים הוא דמביא פר לכל שבט ופר לבד אבל היכא דחטאו ששה שבטים והן רובא או שבעה ואינם רובא כיון דלא רובא בגברי ורובא בשבטים כחד שבט דמו ומביאין פר א' ופר לב"ד. עוד מפרש בגמרא דלרבי שמעון כיון דסבירא לי' דשבט אחד איקרי קהל ל"ש שבט א' ול"ש שבעה מביאין פר לכל שבט ופר מב"ד:

הורו ב"ד: של א' מן השבטים. מכאן משמע שכל שבט ושבט חייב למנות ב"ד של כ"ג והוא ישפוט את כל בני שבטו ותחתיהם בחכמה חייבים ג"כ למנות בכל עיר ועיר מאותו השבט כ"ג דיינים. עיין בפירוש הרמב"ן ז"ל על התורה ראש פרשת שופטים:

אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורין דברי ר' יהודה: בגמרא דייק רב אשי כיוו דתנא אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורים למה לי הא ממילא מדיוקא דרישא שמעינן ששאר שבטים פטורים אלא הא קמ"ל ר' יהודה דבהוראת בית דינו הוא דשאר שבטים פטורין אבל בהוראת ב"ד הגדול אפילו שאר שבטים חייבין והכי קאמר ר' יהודה בהדיא בברייתא:

וחכמים אומרים: אין חייבין פר אלא על הוראת ב"ד הגדול. אבל שבט א' בהוראת בית דינו כשגגת מעשה לחודיה דמי ומביאין כל א' כשבה או שעירה. ומפרש בגמרא דחכמים היינו ר"ש דמחייב לשבט אחד מיהא בהוראת ב"ד הגדול דאילו ר"מ רובא בעי דשבט א' ס"ל דלא איקרי קהל שנאמר עדת ישראל ישגו כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וביד שם פי"ב: