מהרש"א על הש"ס/הוריות/פרק א

ב. – חידושי הלכות

גמרא משום ר"ש הרי הוא אומר אשר לא תעשינה ואשם או הודע כו' כצ"ל וב' תיבות אינו צריך שלפנינו כאן אינם לקמן בפ"ג גם בפ' כלל גדול ובילקוט וכן נראה דהא ע"כ ר"ש פליג אדרשא דמעם הארץ כדאמרינן בפ"ג דאכל חלב והביא קרבן על הדם כו' וק"ל:

בפרש"י בד"ה והלכה וקלקלה בזנות כו' עכ"ל לא דקדק לפרש ע"פ ההלכה דפרק האשה רבה דאר"א קלקלה זנתה ר"י אמר אלמנה לכ"ג כו' אבל זנתה לא מ"ט אתון שויתון פנויה ות"כ דר"י כו' ע"ש:

בד"ה חייבת בקרבן כו' מדקתני הורו לה ב"ד להנשא כו' עכ"ל משמע ליה דלכך קאמר שאמרו לה הב"ד תינשא לפי שאינה מותרת עד שיאמרו לה לעשות דהיינו נמי הכא תינשא אבל לא ניחא ליה למימר דלכך קאמרו לה תינשא לחייבה אקלקולה דלמה חשו בה שתקלקל ועוד דאי נמי לא אמרו לה תינשא מסתמא לא התירוה אלא להינשא ולא לקלקל ודו"ק:

בד"ה שאינו משלים כו' ע"פ ב"ד הס"ד:

בד"ה בשלמא כו' עשו ב"ד ועשה אפילו כצ"ל:

ב: - חידושי הלכות

גמ' הכי קאמר מעוט קהל שחטאו בשגגה חייבין שאין ב"ד מביאין כו' אלא לאו מדלא מהדר על מיעוט כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה הא ל"ק דסיפא זו כו' דהכי משמע לא מבעיא כו' עכ"ל ר"ל דהכי משמע לא מבעיא זו אמלתא דסיפא וק"ל:

בד"ה תולה בב"ד כו' שהביאו כפרתן כו' והלך היחיד כו' ובד"ה הא הן חייבין כו' בהוראת ב"ד חייב וכי כו' כצ"ל:

ג. – חידושי הלכות

גמרא זאת תורת העולה היא הרי אלו שלשה מיעוטין כו' ומתניתא מני רבי שמעון בן אלעזר כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה וב"ד משלים כו' ר"מ פוטר צבור דהא קא מייתי ב"ד כו' עכ"ל צ"ע לפירושו דאם כן בלאו משלים לרוב צבור הוה מצי לאשכוחי פלוגתייהו בפשיטות כדבעי למימר מעיקרא בהורו ב"ד ועשו רוב קהל וטעמא דר"מ דפוטר צבור משום דב"ד קא מייתי וחכמים מחייבין צבור דאין ב"ד מייתי אלא דע"כ לא ניחא ליה לאוקמא הכי דא"כ בהיפך נמי ר"מ מחייב ב"ד וחכמים פוטרין ב"ד וראיתי מי שהגיה והשלימו לרוב צבור הס"ד ואחר כן מ"ה צבור מייתי כו' ור"מ פוטר צבור כו' וקאי אשנויא דלקמן דחכמים מחייבים היינו ר"ש דמחייב צבור ומחייב ב"ד ור"מ דפוטר היינו צבור משום דקא מייתי כו' וק"ל:

בד"ה רשב"א אומר כו' דהא מתניתא מפרש לקמן כו' עכ"ל משום דכינוי משמו אינו מפורש הכא רק לקמן דקאי אדר"מ דאיכא תרי תנאי אליבא דר"מ קאמר דמתניתא דהכא מפורש לקמן דע"כ איכא תרי תנאי אליבא דר"מ ודו"ק:

בד"ה כי השתא כו' בהוראת ב"ד הס"ד ואח"כ מ"ה או דלמא כו' דחלב סתם איקרי הס"ד ואח"כ מ"ה כיון דתרי איסורי נינהו דחלב אינו שוה כו' כצ"ל ועוד נראה מתוך פרש"י להגיה בגמרא דכן היה גרסתו הכא ודאי דתרי איסורי נינהו כיון דאין איסורן שוה לא מצטרף או דלמא כיון דקרבנן כו' ואת"ל כיון דקרבנן כו' ודו"ק:

בד"ה א"ד כיון דאילו צבור אכלו כו' שלא בהוראה בשגגת מעשה מייתי כל חד כו' עכ"ל וה"ה דהמ"ל דבהוראה גופה הוה קרבנן שוה דבין אכלו רוב צבור חלב ובין אכלו דם בהוראה מייתו פר משא"כ בעבודת כוכבים דמייתו פר ושעיר אלא דניחא ליה לאתויי משגגת מעשה דהוי דומה טפי לדהכא דברוב צבור מצטרף דקרבנם שוה וק"ל:

ג: - חידושי הלכות

גמ' עד שישגו כולן עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל כ"ה בילקוט וכן נראה מפרש"י ע"ש:

שם אפילו הן מאה תנן הורו ב"ד וידע כו' כצ"ל:

שם ואלא מאי כל עדת דקאמר כו' נ"ל לפרש דהתם גבי העובד כוכבים כולו איצטריך למכתב רובו ורובו ככולו אבל הכא לא איצטריך למכתב כלל כל עדת לאשמועינן רובו ככולו דלענין הוראה ודאי רובו ככולו דכבר כתיב אחרי רבים להטות ולהכי קאמר מאי כל עדת וגו' דאי נמי רובו ככולו לא איצטריך ליה וקאמר אי איכא כולו כו' ודו"ק:

בפרש"י בד"ה או לא בעינן ההוא ב"ד כו' כלומר לא בעינן דתיהוי להו ידיעה כו' עכ"ל נראה מפירושו דכן היה גרסתו בגמרא או לא בעינן ההוא ב"ד כו' וק"ל:

בד"ה לפי שלא נתנה כו' ב"ד פטור פ"א לא נתנה כו' התולה בה אלא להכיר כו' עכ"ל כצ"ל:

חידושי אגדות

סמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל ועל דברי ר"א בן צדוק שהיו אומרים וכו' ואמר רב אדא בר אהבה מאי קרא וכו' ע"ש בב"ב פרק חזקת הבתים:

ד. – חידושי הלכות

בד"ה ספק משחשיכה כו' דבהש"מ לית ביה צד חיוב כו' שהרי בהש"מ כהרף עין ואין כו' עכ"ל יש לדקדק דמ"מ כיון דבהש"מ אינו רק כהרף עין למה תולין מההיא טעמא כפרתו ביום טפי מבלילה גמורה וי"ל דבין יממא ולילא לא טעו אינשי אלא אי יממא אי בהש"מ וכיון דאינו אלא כהרף עין ליכא למתלי ביה וק"ל:

בד"ה דאמרי כדרכה אסירה גמר ביאה ושלא כו' עכ"ל לפום סברא דהשתא ודאי בכדרכה אפילו העראה אסירא אלא משום שלא כדרכה דשריא אפילו גמר ביאה למאי דס"ד השתא נקט הכי ודו"ק:

ד: - חידושי הלכות

בד"ה בעי רב יוסף כו' הכא לא מבעיא ליה לרב יוסף בדבר שאין הצדוקין כו' עכ"ל ר"ל דלפי אבעייתו הכא לא בעי רב יוסף דלחייב דוקא בדבר שאין הצדוקין מודין בו דהא חרישה בשבת ודאי הצדוקין מודים בו מיהו לענין דינא ודאי דבעינן נמי דבר שאין הצדוקין מודים בו דמסתמא לא פליג אברייתא דר' ישמעאל וכ"כ בתוס' דלא פליג אדשמואל דלעיל ודו"ק:

בד"ה ואמר להן טועים כו' דבעינן עד שיורו כולן כדאמרינן כו' עכ"ל לכאורה דר"י דאמר לעיל הכי דבעינן עד שיורו כולן הא אתותב גם רש"י בעצמו פי' לקמן דילפינן מאם כל עדת דאם איתא לכולהו כו' והיינו דדריש הכי לעיל למאי דאתותב ר"י וצ"ל דלאו דוקא פרש"י דבעינן עד שיורו כולן כן בפירוש אלא בשתיקה סגי ולא אתי אלא לאפוקי אם אמר בפי' טועים אתם כדקתני הכא ודו"ק:

בד"ה או שלא היה מופלא כו' לכך נתמנה אחר בסנהדרין עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אמר רב חסדא כו' בת"כ עדת ישראל עדה המיוחדת כו' עכ"ל ק"ק דנקט הך דרשא דת"כ ושביק דרשא דתנן במתניתין לקמן אין חייבין אלא על הוריית ב"ד הגדול שנאמר עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו שבט ויש ליישב ודו"ק:

ה. – חידושי הלכות

גמרא שלשה מביאין שלשה או אינו אומר אלא כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה ידעו " שהורו וטעו מה שהורו כלומר הורו כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה חטאו שני כו' והא קמ"ל דשני שבטים לא סגי להו בפר אחד עכ"ל ק"ק דהיאך ס"ד למימר בב' שבטים דסגי בפר אחד הא מסיק לקמן לר' יהודה דאפילו בשבט אחד שחטא מייתו נמי שאר שבטים כ"א פר ע"י גרירא ויש ליישב דלענין שבט שחטאו בהוראת בית דינו פי' כן ודו"ק:

בד"ה ארבע הקהל כו' והקריבו הקהל דלימא קרא כו' והרי ארבעה חטאת הקהל לא כו' כצ"ל:

ה: - חידושי הלכות

גמרא ובמאי אילימא בהוראת בית דינו ר"ש כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה ור"ש ור"מ דדרשי תרי קהל לג"ש ולא אייתרי כו' עכ"ל כצ"ל ובתוס' הוה גרסי נמי בדר"ש תרי קהל כתיבי ע"ש והקשו בתוס' אשמעתין אליבא דר"ש נימא נמי ד' קהל כתיבי ואייתר ליה חד קהל למעשה תלוי בקהל ולא הוי צריך לאהדורי מקרא אחרינא מיהו ליכא למיפרך לדרוש ג' קהל כר"ש כו' ע"ש וכן יש להקשות בהיפך נמי לר"י נימא ג' קהל כתיבי כר"ש והוראה תלויה בב"ד ומעשה בקהל יליף ליה נמי מנעשתה בשגגה ומלכל העם בשגגה ולההיא גירסא ניחא הכא ודו"ק:

בד"ה אלא לאו ר"י היא כו' שאר שבטים בהדי עכ"ל כצ"ל:

בד"ה איבעיא להו מביאין פר לכל שבט ושבט כו' עכ"ל פי' לכל שבט ושבט שחטאו אבל אותן שלא חטאו אין מביאין לר"ש דלית ליה גרירא וק"ל:

גמ' יכול נאכלת חטאת ללוים ת"ל כו' כל חטאת נמי אינו נאכל ללוים אלא לזכרי כהונה ואפשר דנקט לוים דהיינו כהנים שנקראו בכ"ד מקומות לוים א"נ הלוים היו מביאין חטאת זה כשנתקדשו ואפשר שהיו אז ראויים לאוכלו ודו"ק:

בפרש"י בד"ה י"א שבטים כו' דב' שבטים אקרו קהל יהודה ובנימין אלא כו' עכ"ל אין זה מוכרח דהא ר' מאיר אית ליה ב' שבטים לא איקרו קהל ובפשיטות הו"ל לפרושי אחד עשר שבטים ודאי איקרו קהל לכולי עלמא אפילו לרבי מאיר ומשום דרובו ככולו ודו"ק:

ו. – חידושי הלכות

גמרא כיוצא בו אמר ר' יוסי כו' בפ"ב דתמורה פרש"י כיוצא בו לא אתפרש " היכא קאי עכ"ל ואולי נעלם ממנו סוגיא דהכא דקאי אחטאת לוים דקאמר ר"ש דאינה נאכלת גם התוס' שם שכתבו אהא דאמר על עבודת כוכבים שעשו בימי צדקיהו ואתיא כמ"ד צבור בעבודת כוכבים כל שבט ושבט מייתו פר ושעיר ואמטו להכי הביאו שעירי חטאת י"ב כו' עכ"ל הוא סותר סוגיא דהכא דמוקי לה אפילו כר"מ דב"ד מביאין פר א' ושעיר א' וכגון דחטאו והדר חטאו כו' ודו"ק:

שם ואמר רב יהודה אמר שמואל על עבודת כוכבים כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה והנך ישראל דפיישו היכי כו' כצ"ל:

בד"ה שמעי' לר"ש כו' דחטאת השותפין אינה מתה כו' הלכך לא מיתוקמא כר"ש עכ"ל הס"ד וכצ"ל ואחר כך מ"ה ר"י אומר כולן ימותו דהכי ס"ל דאפילו חטאת צבור מתה עכ"ל לא ידענא מי הכריחו לזה דאימא דר"י ודאי מודה בחטאת הצבור דאינה מתה ולא פליג אלא בחטאת השותפין מיהו לרב יוסף דאמר כהנים איקרו קהל ניחא דע"כ לר"י אפילו חטאת צבור מתה וק"ל:

ו: - חידושי הלכות

בד"ה ונתתיך לקהל *גוים ונתתי גו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה והכתיב על שם גו' וכהנים איקרו קהל ושותפין נינהו ומתוקמי כו' עכ"ל כ"ה בנוסחות הישנות אבל קשה להולמו דהא כיון דאקרו קהל לאו שותפין נינהו וכן ראיתי מי שהגיה כן בפרש"י אבל קשה דתהדר קשיא לדוכתא אלא מעתה ניתו פר בהוראה וטפי להו שבטים ונראה להגיה כמו שנמצא בדפוסים החדשים בבאזילא וכצ"ל וכהנים לא אקרו קהל ושותפין נינהו ולא מתוקמא כו' ואין להקשות כיון דרבא נמי כאביי ס"ל דלא איקרו קהל ושותפין נינהו מאי קאמר מאי הוה עלה כו' דמ"מ קאמר מאי הוה עלה מי איכא למימר כרב יוסף ולשנויי הא דפריך נייתו פר בהוראה כו' או לא וכאביי ודו"ק: