משנה גיטין ז ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ז · משנה ו | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני.

כמה היא מניקתו? שתי שניםטו.

רבי יהודה אומר: שמונה עשר חדש.

מת הבן או שמת האב, הרי זה גט.

הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, על מנת שתניקי את בני שתי שנים, מת הבן או שמת האב, או שאמר האב: אי אפשי שתשמשני, שלא בהקפדה, אינו גט.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, כזה גט.

כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל עכבה שאינה הימנה, הרי זה גט.

משנה מנוקדת

הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא,

עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי,
כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ?
שְׁתֵּי שָׁנִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב,
הֲרֵי זֶה גֵּט.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים,
עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים,
מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב,
אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב: אִי אִפְּשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי, שֶׁלֹּא בְּהַקְפָּדָה,
אֵינוֹ גֵּט.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
כָּזֶה גֵּט.
כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
כָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה, הֲרֵי זֶה גֵּט:

נוסח הרמב"ם

הרי זה גיטיך,

על מנת שתשמשי את אבא,
ועל מנת שתניקי את בני,
כמה היא מניקתו? - שתי שנים.
רבי יהודה אומר: שמונה עשר חודש.
מת הבן, או שמת האב - הרי זה גט.
על מנת שתשמשי את אבא - שתי שנים,
ועל מנת שתניקי את בני - שתי שנים,
מת הבן,
או שאמר האב: אי אפשי שתשמשני - שלא בהקפדה,
אינו גט.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בזה גט.
כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל -
כל עכבה שאינה הימנה - הרי זה גט.

פירוש הרמב"ם

אמרו כמה היא מניקתו שתי שנים - אינו רוצה לומר שהוא מחייב אותה בזה התנאי שתניקהו שתי שנים, לפי שהוא על מנת שתניקהו סתם אמר לה, והעיקר אצלנו כל סתם כמפרש יום אחד דמי, לפיכך אינה חייבת שתניקהו אלא יום אחד בלבד, וכמו כן לא תשמש אביו אלא יום אחד. אמנם זה היום שתניקהו יהיה בזמן היניקה, וכאילו שאל כמה זמן היניקה שתניק בו זה היום שהוא מחייבה.

והשמיענו מחלוקת רבי יהודה ורבנן, וזה זמן היניקה הוא מכריח את האשה להניק את בנה ואפילו היתה מגורשת, והם שתי שנים, אלא אם כן לא היה הולד מכירה כמו שבארנו בפרק שנים עשר מכתובות (הלכה א).

ואינו מותר אצלנו נשואי המעוברת והמניקה בכל אלו השתי שנים, ואפילו שנתנה בנה להניק, ומי שנשא מעוברת או מניקה יוציאה בגט ואפילו היה כהן. ואם מת הולד תנשא, ולא נחוש שמא יהרגנו לפי שזה רחוק מן האפשרות, אלא אם כן היתה האם יורשת כגון שתהיה בת דודו, שאז נחוש ממנה שמא תהרגנו בשביל הירושה, ולא מניחין שתניקהו אלא בעדים. ולשון התלמוד (כתובות קב:)מי שמת והניח בן קטן, אין מניחין אותו אצל מי שראוי ליורשו, מעשה שהיה ושחטוחו ערב הפסח.

ואין הלכה כרבי יהודה, ולא כרבן שמעון בן גמליאל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

על מנת שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני - בגמרא מוכח דכל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו או כמה תניק את בנו, כמפרש יום אחד דמי, ונתקיים התנאי אם תשמש את אביו או תניק את בנו יום אחד בלבד:

כמה היא מניקתו - כלומר כמה הוא זמן היניקה, שאם הניקתו יום אחד בזוז הזמן, נתקיים וזתנאי:

שתי שנים - רבי יהודה אומר י"ח חודש. אבל אם הניקה אותו אחר ששלמו ב' שנים לרבנן וי"ח חדש לר' יהודה, אין זו יניקה, ולא נתקיים התנאי. ואין הלכה כר"י:

מת הבן - ולא הניקתו כלל:

או מת האב - ולא שמשתו:

הרי זה גט - דלאו לצעורה איכוין בתנאו, אלא להרווחה דידיה טז, והא לא אצטריך. ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה:

שלא בהקפדה - אע"פ שהיא לא. הכעיסתו, ואין העכבה ממנה, אינו גט. וכ"ש אם היה בהקפדה:

כזה גט - הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה. ואין הלכה כרשב"ג:

פירוש תוספות יום טוב

כמה היא מניקתו ב' שנים. ולענין לשמש את אביו. כל ימי חייו. רש"י:

מת הבן. פירש הר"ב ולא הניקתו כלל וכפירש"י בגמ' ועיין מ"ש לקמן בס"ד:

הרי זה גט. פירש הר"ב דלאו לצעורה מכוין אלא להרווחה דידיה כו'. וכן ל' רש"י. ולאו דמתני' רשב"ג היא אלא רבנן דאמרי לעיל באצטלית דלצעורה מכוין. והכי מוקים לה בגמרא מדסיפא רשב"ג. רישא לאו רשב"ג. ול"ק רבנן אדרבנן כמ"ש התוספת דהכא לא נתכוין לצעורה בחנם אלא לצורך בנו ואביו. וכי מת הא לא איצטריך. אבל גבי אצטלית לעולם הוא צריך לאצטלית ולא לדמיה ולכך כשאבדה יכול לומר איני חפץ בדמי אצטלית. ע"כ:

או שאמר האב אי אפשי שתשמשני כו'. נראה דמשום רשב"ג נקטיה הכא. דאע"ג דהאב עדיין הוא חי. כל שאין עכבה ממנה הרי זה גט. וה"ה ברישא לכ"ע אלא דהכא דרשב"ג תני עלה כל עכבה כו' נקט לאשמועינן דלא"ק לא:

אינו גט. ובגמ' פרכינן לפום מאן דמוקים מתניתין דסתם כמפרש יום אחד דמי והכי פירשה הר"ב למשנתינו. דמ"ש רישא ומ"ש סיפא. ופירש"י דרישא על כרחך כגון שמת ולא הניקתו כלל [כלומר דאי הניקתו הא קיימה תנאיה] ואמאי הרי זה גט. הרי לא נתקיים כלום מן התנאי. ע"כ. ואסיקנא קשיא. ואפ"ה פירש הר"ב למשנתינו דסתם כמפרש משום דרב אשי אמרה שכ"כ הרי"ף והלכתא כרב אשי דבתראה הוא. ואע"ג דאסיק בקושיא לא אסיק בתיובתא. [דקשיא אינה תיובתא לגמרי כדפירש רשב"ם פרק יש נוחלין דף קכ"ז] ולשטת הרמב"ם קושיא דרב אשי מתרצי. כמ"ש הר"ן. דהרמב"ם אינו מפרש כדפירש"י והר"ב דרישא בלא הניקתו כלל. אלא בהניקתו דאל"ה ודאי דלא הוי גט והכי מקשינן בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא כלומר כיון דברישא לא הוי גט אלא כשנתקיים בסיפא נמי אילו נתקיים הוי גט ואמאי תני ברישא ה"ז גט ובסיפא אינו גט. וכ"כ המגיד בפ"ח מה"ג [הלכה י'] ומסיים הר"ן רב אשי אמר לך אה"נ וכי תנן מת הבן או מת האב הרי זה גט אתא לאשמועינן דסתם כמפרש יום אחד דמי. וה"ק כל שהתחילה להניקו. מת הרי זה גט [והה"נ לא מת אלא דתנא (הכא) [הכי] אגב סיפא ולפי זה צ"ל דמת האב לא אשמועינן מידי דכיון שהתחילה לשמשו ומת] מאי אית לה למעבד טפי וליכא למימר %ב) (דאי מינק טפי מהני) אלא אגב סיפא נקטיה. ואה"נ לא מת. או שמא אתא לאשמועינן דשמוש יום א' שמוש מקרי ואיקיים תנאי דסתם כמפרש יום א' דמי. ע"כ. [וכתב עוד הר"ן דיום לאו דוקא. אלא אפילו שעה אחת].

רשב"ג אומר כו'. כתב הר"ב ואין הלכה [כרשב"ג] וכ"כ הרמב"ם. ועיין מ"ש בפ"ח [מ"ז] דעירובין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) ב' שנים. ולענין לשמש את אביו. כל ימי חייו. רש"י:

(טז) (על הברטנורא) ול"ק דרבנן אדרבנן דהכא לא נתכוין לצעורא בחנם. אלא לצורך בנו ואביו וכי מת. הא לא איצטריך. אבל גבי איצטלית לעולם הוא צריך לאיצטלית ולא לדמיה ולכך כשאבדה יכול לומר איני חפץ בדמי איצטלית. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כמה היא מניקתו שתי שנים:    היא דעת ב"ש בפ' אע"פ דף ס' ור' מאיר ס"ל נמי הכי התם אבל ר' יהודה ס"ל כב"ה דאמרי התם די"ח חדש סגי לתינוק ליינק ופסקינן התם הלכתא כרב ושמואל דאמרי המניקה צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ודלא כב"ה:

על מנת שתשמשי שתניקי:    וכו'. פי' ר"ב ז"ל בתלמודא מוכח דכל סתם כמפרש יום אחד דמי. אמר המלקט באוקמתיה דרב אשי דאוקי ההיא ברייתא דרמיא למתני' דקתני בההיא ברייתא שמשתי יום אחד הניקתו יום אחד ה"ז גט בסתם דכל סתם כמפרש יום אחד דמי וגם הרמב"ם ז"ל פי' כן בפי' המשנה ובגמרא מוקי רב חסדא לברייתא דקתני שמשתו יום אחד הניקתו יום אחד ה"ז גט כרשב"ג דמקל בתנאי דאמר במתני' דלעיל גבי אצטלית תתן לו דמיה וקאמר נמי כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט והכא נמי מקל דביום אחד סגי ורבא מפרש דברייתא במפרש יום אחד ומתני' דקתני שתי שנים בסתם וה"נ רישא דמתני' דקתני מת הבן בתוך שתי שנים ה"ז גט דסתם דלא פירש שתי שנים והרי הניקתו כל צרכו וסיפא דקתני מת הבן וכו' אינו גט דפריש דעל כרחך דוקא קאמר דהא לא איצטריך לפרושי ופירש ולרב אשי מסיק בגמרא דמתני' קשיא ליה. וכתב הרא"ש ז"ל אע"ג דלא אסיק בתיובתא קושיא חזקה היא לרב אשי וכרבא פסקינן לחומרא אע"ג דרב אשי בתרא לגבי רבא ושכן פסק הרמב"ם ז"ל ודלא כרב אלפס ז"ל עכ"ל ז"ל. וז"ל הר"ן ז"ל מת הבן או שמת האב ה"ז גט דכיון דלא פירש מידי לא איכוון אלא להרווחא כל ימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך כך כתב רש"י ז"ל ובגמרא ג"כ בהא דאמרינן בשלמא לרבא רישא דלא פריש וסיפא דפריש כתב דבסיפא דמתני' דפריש שתי שנים כיון דלא איצטריך לפרושי ופריש דוקא קאמר ואין כל זה מחוור אצלי דכיון דרישא דמתני' כרבנן מוקמינן לה כדאיתא בגמרא היכי נימי דלהרווחא קמכוון אדרבא רבנן סברי דלצעורה קמכוין לפיכך נ"ל דטעמא דמתני' משום דאמרינן דלצעורה קמכוין ואין לנו בפירוש תנאי אלא אחד משני דברים או שנאמר שהוא מכוין לצורך הנקה ותצטרך להניקו שתי שנים ואם מת ה"ז גט או שנאמר שאינו מכוין אלא להנקה ולא תצטרך אלא יום אחד ואם מת אינו גט ומשום דמתני' רבנן דס"ל דלצעורה קמכוין אנו תופסין המשמעות שהוא מצער אותה יותר והיינו שתניקהו כל הזמן שיצטרך להנקה ואע"פ שיש בו צד קולא שאם מת ה"ז גט אי אפשר לתפוס מדבריו תרי חומרי דסתרן אהדדי ולפיכך אנו תופסין הצד שהוא יותר חמור אבל בסיפא דפריש שתי שנים משום דמתני' כרבנן דסברי לצעורה קמכוין אמרינן דאם מת אינו גט ולא נצטרך להקל עליה בשביל זה שהזמן כבר הוא קצוב בדבריו ועל כרחך אתה צריך לומר כן שאם אתה מפרש דטעמא דסיפא מפני שלא הוצרך לפרש ופירש כמו שכתב רש"י ז"ל תינח תניקי את בני לרבנן אבל תשמשי את אבא ותניקי את בני לר' יהודה מאי איכא למימר אלא ודאי כדכתיבנא. ומדברי רש"י ז"ל נראה דכי אמרינן מת הבן או מת האב ה"ז גט היינו דוקא בשהתחילה להניק או לשמש אבל בשלא התחילה כלל אינו גט וכן נראה מפירושו בגמרא גבי בשלמא לרבא וכו' אלא לרב אשי וכו' ולרב אשי הוא דהוי גט אע"פ שלא הניקה ושמשה כלל אבל לרבא לא. ובתוס' הקשו עליו דבשלמא גבי בן הוצרך התנא להשמיענו דהוי גט אע"פ שלא הניקתו כ"ד חדש אבל גבי אב אם איתא ששמשתו כלל מאי קמ"ל פשיטא דהוי גט כיון ששמשתו כל ימי חייו דמאי איבעי לה למעבד טפי וליכא למימר דאשמעינן דאע"ג דאיהו מיית ברישא (פי' הבעל מת קודם אביו) הוי גט ואשמועינן דהוי גט דלא בעינן שתשמרנו כל ימי חייה דאם איתא דבעינן הכי לא הוי גט כדאמרינן בפ' בתרא כל ימי חיי וחייכי ואין זה כריתות ובמתני' לא אתא לאשמועינן דהוי כריתות אלא דבשמוש כי האי סגי לפיכך פי' ר"י ז"ל דאפילו לרבא אם מת קודם שהתחילה להניק או לשמש ה"ז גט והכא בגמרא ה"פ בשלמא לרבא סיפא כדפריש דהואיל ופירש שתי שנים ודאי לצעורה קמכוין ואפילו מת אינו גט אלא לרב אשי כיון דרישא במפרש יום אחד הרי נתכוון לצעורה כיון דכמפרש דמי ואפילו מת לא להוי גיטא כדאמרינן בסיפא ונמצא לפי שיטה זו דבין לרבא בין לרב אשי אם מת קודם שהתחילה להניק ה"ז גט אבל דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות גירושין כדברי רש"י ז"ל דמת הבן או האב קודם שתניק או תשמש אינו גט עכ"ל ז"ל והאריך ליישב פי' הסוגיא אליבא דהרמב"ם ז"ל וקצור דבריו ז"ל דלרב אשי כי תנן ברישא דמתני' ומת הבן או שמת האב ה"ז גט אתא לאשמועינן דסתם כמפרש יום אחד דמי וה"ק כל שהתחילה להניקו ומת ה"ז גט והה"נ לא מת אלא דתנא הכי אגב סיפא ולפי זה צ"ל דמת האב לא אשמועינן מידי דכיון שהתחילה לשמשו ומת מאי אית לה למעבד טפי והא ליכא למימר דאיהו איכוון לטפי מהכי אלא מוכרח לומר דאגב סיפא נקטיה או שמא אתא לאשמועינן דשמוש יום אחד שמוש מיקרי ואיקיים תנאי דסתם כמפרש יום אחד דמי ע"כ. וכתב עוד דמ"מ לדברי הכל לאו דוקא יום אחד אלא אפילי שעה אחת וכמו שמוכרח לפ' כן לפי' רש"י ז"ל. וז"ל הרשב"א ז"ל בחידושיו בקיצור ואפי' לא הניקתו כלל א"נ י"ל כשהניקתו שעה אחת דוקא כדי שיתקיים תנאו ומת האיש דנקט משום מת הבן נקט ליה וכדי נקטיה א"נ משים סיפא דקתני או שאומר האב אינו רוצה שתשמשני שלא בהקפדה דאפליגו עלה ת"ק ורשב"ג קתני נמי הכא מת האב ואע"פ שאינו צריך לשנותו שהרי נתקיים כל תנאו ושמשתו כל שעתו ורש"י ז"ל פי' כן בגמ' דלרבא בשהניקתו שעה אחת ונתקיים תנאו ולרב אשי בשלא הניקתו כלל והיינו דאקשינן עליה דרב אשי בגמרא בשלמא לרבא רישא בדלא פריש ואיכא לאוקמה בשהניקתו שעה אחת והלכך בשמת הבן אחר שהניקתו שעה אחת הרי זה גט אלא לרב אשי מ"ש רישא ומ"ש סיפא דברישא נמי הרי לא נתקיים תנאו דהא לדידיה רישא ע"כ בשלא הניקתו כלל ולא נתקיים תנאי ואמאי מגורשת ומסתברא דברישא אם אמר האב איני רוצה שתשמשני שלא בהקפדה מגורשת דמשום הרווחא הוא והא לא איצטריך מדלא התנה עליה זמן ידוע. ויש לבעל הדין לחלוק ובתוספתא שנאה הריני כותבה לקמן וצ"ע ואפי' לרבנן דאמרי גבי איצטלית איצטלית דוקא דלצעורה קמכוון התם הוא דכל שעה צריך לאיצטלית אבל הכא הא מית ליה תינוק ולא צריך להנקה והיינו נמי דלא אתני בהדה זמן ידוע ע"מ שתניקי את בני שתי שנים או שתשמשי את אבא שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה כלומר אפילו שלא בהקפדה שאין עכבה ממנה כלל שאינו רוצה בשמושה אינו גט דמ"מ לא נתקיים התנאי ול"ד לעל מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין ליך דאיבעיא לן אי הויא מגורשת לרבנן דשאני התם דכיון שבעל עצמו שהתנה מחל אפשר לומר שכל כך לא נתכוון לצערה אבל הכא שפי' שתי שנים איכא למימר דמעיקרא מיקפד קא קפיד בקיום התנאי וכיון שלא נתקיים אינו גט ולרשב"ג קאמר דכל שאין עכבה ממנה ה"ז גט א"נ יש לחלק בין תנאי זה לתנאי דע"מ שתתני ר' זוז ואמר לה מחולין ליך דאיכא למימר דהתם כיון שהתנה עליהן מתחילה ובידו לקיים עכשיו כמו בשעת התנאי ודאי בעיא קיום התנאי אבל הכא מעיקרא לא נתכוון אלא שאם יצטרך לכך תניק את הבן ותשמש את האב ועכשיו שמת הבן ואינו רוצה בשמושה הרי זו מגורשת שע"ד כן התנה עליה מתחילה. וא"ת ולרשב"ג דאמר כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט הא דאמרינן לעיל נתינה בעל כרחו לאו שמה נתינה כי לאו הויא נתינה מאי הוי מ"מ תהא מגורשת דכא רוצה לקיים תנאה ואין העכבה ממנה ויכולה היא שתאמר הילך מאתים זוז אם תרצה ליקח קח וכדקתני בברייתא רשב"ג אומר יכולה היא שתאמר תן לי בנך ואניקט תן לי אביך ואשמשנו גם בזו י"ל כמו שתרצנו למעלה דשאני הכא דאין הדבר תלוי בידך [בידו] הלכך י"ל דלא נתכוון אלא אם יצטרך לכך והא לא איצטריך אע"פ שהתנה עליה זמן ידוע אין כוונתו אלא אם יצטרך לכך אבל בע"מ שתתני לי ר' זוז מתחלה הי' דעתו לקבלם ועדיין יכול הוא לקבלן וכיון שכן לא נתקיים התנאי ואינה מגורשת ולרבנן דהכא דאמרי אינה מגורשת ס"ל דהכא נמי מיקפד קפיד בתנאי כיון שפירש לה זמן קצוב ולרבנן לא תיקשי לן אידך לישנא דאמרינן התם דנהינה בע"כ שמה נתינה דהתם כיון דהויא נתינה והיא נתנה הרי קיימה תנאה אבל הכא הרי לא נתקיים התנאי כך תרצו בתוס' ע"כ. ואח"כ הביא תוספתא שנחלקו ת"ק ורשב"ג אפילו במתנה עליה סתם דלת"ק אם אמר האב אי אפשי שתשמשני הואיל ולא נתקיים התנאי אינו גט ולרשב"ג אם ברצון אמר ה"ז גט אם בהקפדה אמר אינו גט וכתב עוד אם שמשה את האב יום אחד או שהניקה את הבן יום אחד ואפילו שעה אחת ועדיין הן קיימין לרבא דאוקי מתני' בסתם אינה מגורשת דסתם כמפרש כל זמן שצריך לו הוא עד שיפרש לה זמן ידוע ולרב אשי סתם כמפרש יום אחד הוא עד שיפרש לה זמן ידוע אלא שצריכה להניק את הבן תוך שתי שנים ללדתו שהוא זמן הנקתו של בן ע"כ בקיצור [ומ"ש] התוי"ט [בד"ה או שאמר ובד"ה אינו גט] דומה שלא ראה דברי הרשב"א ז"ל:

על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ע"מ שתניקי:    וכו' אי לא כפליה לתנאיה אע"פ שלא נתקיים התנאי ה"ז גט לר"מ כדמוכח בברייתא בגמ' וה"ה לכל ההנאים שבעולם דלר"מ צריכין כפל כמו ששניני בהדיא בפ' האומר דקדושין:

מת הבן או שמת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה:    כך הלשון ברב אלפס ובהרא"ש ז"ל וכן משמע ג"כ דגריס הר"ן ז"ל גם בסיפא מת הבן או שמת האב מתוך מש"כ לעיל בסמוך ביארו דסוגיא וישובה לדעת הרמב"ם ז"ל והדין ודאי אמת ומוכרח מעצמו וגם שכן הוא ג"כ שם ביד ביב"ח דהל' גירושין:

רשב"ג אומר:    כזה גט. תימא מלת כזה למעוטי מאי כמו שדקדקו בגמ' מלת כזה דקאמר ר' יוסי בסוף פרקין למעוטי מאי כדכתיבנא וגם הכלל דקאמר רשב"ג צריך לדקדק לאתויי מאי ובפ' המגרש דפ"ד תניא ע"מ שתעלי לרקיע וכו' אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט כלל אר"י בן תימא וכו' ומפרש התם בגמ' כזה למעוטי מאי וכלל לאתויי מאי ותימא שלא דקדקו כאן:

תפארת ישראל

יכין

שתי שנים:    ה"ק זה זמן הנקה, שבתוך זמן זה צריכה לקיים תנאו. אבל בשימוש אבא, כל עת שתרצה תשמשתו. אבל שיעור הנקה ושימוש לא פירש מתניתין. י"א דסגי ביום א', וי"א בשעה א' סגי. אבל י"א דשיעור הנקה כל כ"ד חודש, ושיעור שימוש לא איצטריך מתני' לפרש, מדהוא כל ימי חייו:

מת הבן או שמת האב:    קודם שנתקיים התנאי:

הרי זה גט:    דלאו לצעורה התכוון, רק להרווחתו, והא לא צריך, ולדידן ספיקה הוה ואזלינן לחומרא [שם]:

מת הבן או שמת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה:    ר"ל אפילו לא הכעיסתו, שאין העכבה ממנה. וכ"ש במת האב, רק נקט במיאן האב, לרבותא דרשב"ג דאע"ג דהאב עדיין חי, אפ"ה מדאין העכבה ממנה הר"ז גט:

הרי זה גטי:    ולדידן ספיקא הוה ואזלינן לחומרא [שם]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים