משנה גיטין ז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ז · משנה ה | >>
הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, הרי זו מגורשת ותתן.
על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום, אם נתנה לו בתוך שלשים יום, מגורשת.
ואם לאו, אינה מגורשתיד.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו: הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אצטליתי, ואבדה אצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה.
משנה מנוקדת
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז,
- הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, וְתִתֵּן.
- עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- אִם נָתְנָה לוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְגֹרֶשֶׁת;
- וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
- אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
- מַעֲשֶׂה בְּצַיְּדָן,
- בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי,
- וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ,
- וְאָמְרוּ חֲכָמִים: תִּתֶּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ:
נוסח הרמב"ם
הרי זה גיטיך,
- על מנת שתיתני לי - מאתים זוז,
- הרי זו מגורשת - ותיתן.
- על מנת שתיתני לי - מכאן ועד שלשים יום,
- נתנה לו בתוך שלשים יום - מגורשת,
- ואם לאו - אינה מגורשת.
- על מנת שתיתני לי - מאתים זוז,
- אמר רבן שמעון בן גמליאל:
- מעשה בצידון, באחד שאמר לאשתו:
- הרי זה גיטיך - על מנת שתיתני לי אצטליתי,
- ואבדה אצטליתו,
- ואמרו חכמים: תיתן לו את דמיה.
פירוש הרמב"ם
ותתן - רוצה לומר שנתגרשה מעכשיו, אבל מחוייבת שתתן מה שהתנה עליה, לפיכך אם נקרע הגט או נאבד קודם שיתקיים תנאה ואחר כך קיימתו, אינה צריכה גט אחר.
מה שאמר מכאן עד שלשים יום - אינו רוצה לומר שהיא תתן לו כשישלמו שלשים יום על כל פנים, אמנם הכוונה שתשלים בזה הזמן.
ואין עושין היקש על זה הדין כשאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי בגד פלוני או חפץ פלוני, שנאמר תתן דמיו או אחר במקומו ששווה יותר ממנו, אלא היא מחוייבת לתת אותו הדבר בעצמו.
ורבן שמעון בן גמליאל חולק על זה הדין כמו שזכר.
ואין הלכה כמותו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הרי זו מגורשת ותתן - מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט, וחייבת ליתן מה שהתנה עמה. ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן, אינה צריכה גט אחר, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו:
אמר רשב"ג מעשה בצידן - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, אם אמר לה על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו, דוקא קאמר לה. רשב"ג אומר תתן לו את דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחה דידיה, ומעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו וכו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ואין הלכה כרשב"ג:
פירוש תוספות יום טוב
אם נתנה לו בתוך ל' יום מגורשת. פשיטא מ"ד קפידיה לאו קפידא ולזרזה קאתי קמ"ל. גמ':
אמר רשב"ג וכו'. כתב הר"ב ואין הלכה כרשב"ג: גמ':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על המשנה) מגורשת. פשיטא, מהו דתימא קפידיה לאו קפידא ולזרזה קאתי, קמ"ל. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הרי זה גיטיך ע"מ: וכו'. פ' האומר דקדושין דף ס' וירושלמי שם ראש הפרק. ביד כולה מתני' עד סוף סי' ו' פ"ח דהלכות גירושין מסי' י"ט עד סוף סי' כ"ג. ובטור א"ה כי' קמ"ג:
אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בצידן: בגמרא פרכינן מאי תנא דקתני מעשה כלומר שאין דרך התנא לשנות מעשה אלא לראיה ומפרקינן דחסורי מחסרא וכו' כדפי' ר"ב ז"ל וכתבו תוס' והר"ן ז"ל וכי תימא ולמה הוצרך לחסר דפליגי רבנן עליה דרשב"ג תירץ ר"ח י"ל קבלה היתה בידם דפליגי ושהלכה כמותם כדאמרינן בגמרא. עוד י"ל דאי לא הוו פליגי רבנן עליה דרשב"ג לא הוה שייך למיתני אמר רשב"ג מעשה בצידן אלא הכי הוה תני תתן את דמיה דברי רשב"ג ומעשה בצידן וכו' ומדתנן במתני' אמר רשב"ג משמע להו דפליג אדרבנן ע"כ וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו חסורי מחסרא והכי קתני וכו' קשיא לן ומאי דוחקיה דמחסר לה למתני' ומוקי לה בפלוגתא לימא חסורי מחסרא וכולה רשב"ג היא וי"ל משום דלא מסתבר טעמא דרשב"ג כדאמרינן בסמוך כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה ולא בעי לאוקמה לכולה מתני' בטעמיה עכ"ל ז"ל. ובפ' זה בורר (סנהדרין ד' ל"א) פסיק רבה בר רב הונא הלכה כרשב"ג בכל מקום במשנתנו אפילו בערב וצידן חוץ מראיה אחרונה ודלא כר' יוחנן:
הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי איצטליתי: תוס' פ' בתרא דערכין דף ל"ב וי"ס ע"מ שתתני איצטליתיך ואבדה איצטליתה וכן נלע"ד עיקר. והכריח הר"ן ז"ל בראש דף תקצ"א דרבנן לאו באיצטלית דוקא שהוא דבר חשוב פליגי אלא ה"ה בדבר שאינו חשוב בנייר וכיוצא בו הלכך אמר לה ה"ז גיטיך ע"מ שתחזירי לי את הנייר ונשרף או נאבד לדידן דקיימא לן כרבנן אינה מגורשת וזה שלא כדברי הרב בעל העיטור ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
הרי זו מגורשת: מעכשיו, ואפילו אבד הגט קודם קיום התנאי. עכ"פ כל על מנת כמעכשיו דמי:
ואם לאו אינה מגורשת: ולא אמרינן דרק לזרזה אמר ל' יום:
על מנת שתתני לי אצטליתי: [מאנטעל] בלשון לאטיין סטאלא:
ואבדה אצטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה: ואילה"ק למה צריכה ליתן מעות נהוי כמת הבן לקמן מ"ו, דא"צ להניק ואפ"ה הוה גט. י"ל שאני הכא דאפשר שיקנה במעות אצטלה אחרת. ורבנן פליגי עליה. וקיי"ל כרבנן. מיהו בנתרצה במעות י"א דמהני [קמ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת