משנה ברכות ו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ו · משנה ד | >>
היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר, אם יש ביניהם ממין שבעה, מברך עליו.
וחכמים אומרים, מברך על איזה מהן שירצה.
הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה -
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה - מְבָרֵךְ עָלָיו
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים - מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה:
היו לפניו מינים הרבה,
- רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה - עליו הוא מברך.
- וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה.
ממין שבעה - אחד משבעה מינין הספורין בתורה, והם "חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון זית שמן ודבש", והוא התמר.
והלכה כחכמים:
מין שבעה - חטה ושעורה וגפן ותאינה ורמון זית ותמרים, דהני עדיפי הואיל ונשתבחה בהן א"י:
מברך על איזה מהם שירצה - דחביב עדיף. והלכה כחכמים:
.אין פירוש למשנה זו
היו לפניו מינים כו': כתב בבית יוסף טור אורח חיים סימן רי"א וז"ל וכתב הרא"ש ז"ל ואם תאמר היכי קאמרי רבנן דחביב עדיף, הא אמרינן לקמן המוקדם בפסוק מוקדם בברכה וכל שכן שיש להקדים האמור בפסוק למין שאינו נזכר כלל בשבח הארץ. וצריך לומר דכל המוקדם דלקמן אתיא כר"י.
וכל הנך אמוראי דסברי לקמן כל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה כר"י סבירא ליה, וכן פסק בעל הלכות גדולות כר"י, וכן כתב ה"ר יונה ז"ל. והמרדכי כתב דלרב האי ורש"י הלכה כרבנן, וגם הרשב"א ז"ל כתב שדעת רב האי דהלכה כרבנן. ומגיד משנה כתב שהתוספות והראב"ד ז"ל פסקו כר"י, ולזה הסכים הוא ז"ל, וגם המרדכי כתב שהר"מ פסק כר"י, ונראה מתוך לשונו שגם הוא סובר כן, וכן פסק סמ"ג.
ועוד כתב הרא"ש ז"ל ואם תאמר מאי שנא דלר"י כשברכתם שוה שצריך להקדים שבעת המינים, וכשאין ברכתן שוה אין צריך להקדים. ויש לומר דודאי כשברכתם שוה דברכת האחד פוטרת את חבירו אז מסתבר לברך על שבעת המינים ולפטור את השני. אבל כשצריך לברך על כל אחד ואחד, לא שייכי זה לזה כלל כיון שצריך לברך על השני אחר אכילת הראשון הלכך על איזו מהם שירצה יברך תחלה, הלכך אם הביאו לפניו שני מינים ואין בהם משבעת המינים כגון אתרוג ותפוח יברך על החביב תחלה לכולי עלמא כיון שברכותיהן שוות, ואם יש ביניהם ממין שבעה קיימא לן כר"י דאמר מין שבעה עדיף ויברך עליו אף על פי שהאחר חביב לו עכ"ל ז"ל.
ואף על פי שאחר כך כתב, ולי נראה מדלא קאמר מברך על זה וחוזר ומברך על זה וחביב עדיף אלמא אפילו אחד מהם חביב יכול לברך על השני וכו', זהו דוקא כשאין ברכותיהן שוות וכדמפרש טעמא דכיון שצריך לברך על השני אחר אכילת הראשון אין עדיפות בחביב משום דלא שייכי זה לזה כלל, אבל כשברכותיהן שוות ודאי דלכולי עלמא חביב עדיף כשאין ביניהם ממין שבעה. ואף על פי שכתב מה שתלוי לר"י עדיפות במין שבעה ולרבנן בחביב היינו דוקא כששניהם נפטרים בברכה אחת דמשמע דלר"י אינו תלוי בחביב כלל, היינו דוקא כשיש ביניהם ממין שבעה, אבל אם אין ביניהם ממין שבעה לא משוינן פלוגתא בינייהו ולכולי עלמא חביב קודם כנ"ל, עכ"ל ז"ל. ועיין עוד שם שנתן טעם לשבח להרמב"ם ז"ל שפסק כחכמים. והמרדכי יש לו פירוש אחר הפך כל דברי המפרשים ז"ל. וכמו כן מפרש גם כן בספר לבוש תכלת.
ובירושלמי מוקי ריב"ל פלוגתא דר"י ורבנן כשהיה בדעתו לאכול פת אחר הפירות, דכיון דקא בעי לברך על הפת לאחרונה הוא ליה פת עיקר ופירות טפלין, ומשום הכי סבירא ליה לרבנן דמין שבעה לא חשיב לאקדומי, ואף על גב דהאי גברא אתחיל לאכול פירות מקמי פת מכל מקום הוו להו פרפרת בעלמא ולאו אכילה חשיבה, אבל אם אין בדעתו לאכול כולי עלמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה עליו הוא מברך.
א"ר אבא צריך לברך בסוף על הפירות ומפרש התם ר' יוסי אי ריב"ל ור' אבא פליגי ע"ש. ומצאתי שפירש הר"ש שירילי"ו ז"ל דאשמעינן ר' אבא דלר' יהודה כיון דחביב אצלו המין האחר מחייבינן ליה בברכתו אחרונה אף על גב שהיא בורא נפשות רבות ולא תפטור אותו ברכת מעין שלוש אף על גב שאותה היא מה"ת, וחייב לברוכי על שניהם לבסוף לכולי עלמא דשניהם חשובין לענין ברכה אחרונה, אחד מפני שהוא מה"ת ואחד מפני שהוא חביב לו. וכיון דהכי מתפרשת מימרא דר' אבא אלמא סבירא ליה באין דעתו לאכול פת פליגי ע"כ בקצור מופלג.
ובגמרא גרסינן אמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות דר"י סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי חביב עדיף, פירוש אם אחד המינים חביב תדיר עליו אפילו רוצה עתה לאכול מין אחר תחלה מברך על החביב תחלה ויאכל ממנו קצת ואחר כך יאכל מין אחר, דחביב דלרבנן כמו מין שבעה דלר"י, אבל כשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה. פירש רש"י ז"ל ואין הצנון פוטר את הזית, ומתוך פירושו משמע דעל איזה מהן שירצה יברך תחלה, דאי צריך לברך על זית תחלה למה הוצרך לפרש שאין הצנון פוטר את הזית והלא לעולם יברך על הצנון לבסוף. וכן פירש ה"ר שמעיה בשם רב האי גאון ז"ל כיון דלא פירש על איזה יברך תחלה. ויש לומר דמסתמא יחיד מודה לרבים ויברך על איזה שירצה תחלה ולא שרבים יודו, ע"כ עם פירוש הרא"ש ז"ל.
והקשה רש"י ז"ל וליברך על הצנון וליפטר את הזית דהא תנן בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, ותירץ דשאני התם שאין שם אלא חד מינא וטעה ובירך בורא פרי האדמה, אבל הכא כשברך בורא פרי האדמה על הצנון לא פטר את חבירו שהיה בורא פרי העץ אפילו בדיעבד ע"כ. ותו איכא בגמרא מאן דמוקי פלוגתייהו דר"י וחכמים אף בשאין ברכותיהן שוין ובלהקדים פליגי, דר"י סבר כיון דאפילו שבעת המינין יש בהן דין קדימה זה לזה כל שכן דיש לו להקדים מין שבעה לשאר מינים ורבנן סברי במקום חביב אין דין קדימה:
יכין
ר' יהודה אומר אם יש ביניהם ממין שבעה: חטה. שעורה. גפן תאנה ורמון זית ותמרים. שנשתבחה בהן א"י:
וחכמים אומרים מברך על איזה מהם שירצה: ר"ל החביב עליו. ואנן קיי"ל כרא"ש דפסק כר"י. ודלא כרמב"ם. אמנם סדר הקדימה במין ז' גופייהו. כך הוא לפי מסקנת אחרונים. המוציא. במ"מ דחיטין. בפה"ג. זית. במ"מ דשעורים. בפה"ע דתמרים. וענבים. ותאנה. ורמון. כפי סדר זה הן קודמין זל"ז. וכולן קודמין לכל המינין. וקדימת מין ז' לשאר מינין. דוקא כשנגמר פרין. ובפה"ע ובפה"א. המין הרגיל להיות חביב עליו יקדים לחבירו שחביב עליו עתה. ושבח ה' מיני דגן אינו בכוסס הגרעין שברכתו בפה"א. וכולן קודמין לשהכל. והמוקדם בברכה ראשונה מוקדם נמי באחרונה [כ"ז סי' רי"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת