עיקר תוי"ט על ברכות ו

(א)

(א) (על המשנה) כיצד מברכין. דסברא שמברכין כדי שלא יהנה מעוה"ז בלא ברכה. תוספ'. והר"י כתב דקאי אדתנן בפ"ק לחתום ושלא לחתום. אלא שקודם לזה הוצרך לגמור ולפרש כל דיני ק"ש כו':

(ב) (על המשנה) בורא פרי העץ. והניח תחלת כל ברכה מפני שהוא דבר משתתף. ר"ל ברוך אתה ה' אמ"ה. הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) דכתיב ויין ישמח לבב אנוש ועוד אי שתי פורתא סעיד נמי ובפת דכתיב ולחם לבב אנוש יסעד. גמרא:

(ב)

(ד) (על המשנה) יצא. בגמרא אמרינן ס"ל דעיקר אילן ארעא היא כלומר הכל הוא מהארץ. בירושלמי מבואר דד"ה דפירות האילן בכלל פרי האדמה ואין פרי האדמה בכלל פרי העץ. תוי"ט:

(ה) (על המשנה) לא יצא. ודסד"א הואיל ואמרינן חטה מין אילן הוא לברך עליה בפה"ע קמ"ל. גמ':

(ג)

(ו) (על הברטנורא) ואפילו גובאי שלא נפסד טעמו כיון שמזיק לעולם ואוכל התבואה אין מברכין עליו. וי"מ דלא קאי אלא אחומץ ונובלות לבד שהיו טובים מתחלה ונפסדו אבל גובאי כיון שעומד טעמו בו לא הוי מין קללה. הר"י:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(ז) (על הברטנורא) והוא אומר על המוגמר – פירש הר"ב: המברך ברכת המזון הוא מברך על המוגמר, וכן פירש הרמב"ם. ולישנא דוהוא לא דייק לדידהו, דהא משמע כפירוש רש"י דאדסליק מיניה קאי, שהוא המברך על היין שלאחר המזון. ועיין תוספות יום טוב.

(ח) (על הברטנורא) המוגמר – בביצה פרק ב משנה ז כתב הר"ב, לבונה על גבי גחלים, וזה עיקר. שהרי על האש אין הבל תימרתן עולה יפה, לפי שמתאכלין מיד, אלא על גבי גחלים מיתמרין ועולין. ולכך נקרא מוגמר, שתרגום "גחלים" – "גומרין". תוספות יום טוב.

(ז)

(ט) (על המשנה) מליח בתחילה. נ"ל לדקדק ממלת בתחלה לאפוקי אם אוכל הטפל בתחלה שאינו רשאי שיסמוך על הברכה שיברך על המליח שיאכל אח"כ שא"כ נמצא שנהנה מן הטפל כשלא בירך עדיין. תוי"ט וע"ש:

(י) (על המשנה) טפלה לו. ואע"ג דשמעינן דפת פוטר את הפרפרת. איצטריך לאשמעינן דפעמים דפת טפל. תוספ':

(יא) (על הברטנורא) דוקא בכי הא ולא בענין אחר וכ"כ הר"מ. וכתבו התוספ' וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולברך על הפירות ולפטור כולהו. וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד. א"נ בשעה שאכל הפירות לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלוש לבו מחמת מתיקות:

(ח)

(יב) (על המשנה) ברכה אחת. דס"ל ארץ אשר לא במסכנות הפסיק הענין. גמרא:

(יג) (על הברטנורא) ולא פירש החתימה בברכת היין. משום דס"ל כמ"ש התוספ' דבכולן חותמין על הארץ ועל הפירות. תוי"ט: