משנה ברכות ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ד | >>
בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה.
ועל המזון מברך ח לאחריו, ואינו מברך לפניו.
משנה מנוקדת
בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן, מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם:
נוסח הרמב"ם
בעל קרי - מהרהר בלבו, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה;
- ועל המזון - מברך לאחריו, ואינו מברך לפניו.
- רבי יהודה אומר: מברך לפניהם, ולאחריהם.
פירוש הרמב"ם
בעל קרי - הוא הפולט שכבת זרע ברצונו או שלא ברצונו.
ופירוש מהרהר - מחשב ברעיוניו. רוצה לומר, יקרא קרית שמע בליבו ולא יניע שפתיו. ואולם נתחייב בברכה אחר המזון מפני שהיא מן התורה כמו קרית שמע, והוא מה שאמר הכתוב: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך"(דברים ח, י).
ונפסקה ההלכה שדברי תורה אינן מקבלים טומאה, ומותר לו לקרוא קרית שמע, ולברך לפניה ולאחריה, וכן ברכת המזון, ואף על פי שהוא בעל קרי. אמנם בתפילה כבר נהגו שלא יתפלל בעל קרי עד ירחץ במים. אלא אם כן יהיה חולה ונכאב, אז לא יתחייב טהרה בשום פנים, ואפילו על הזמן הראשון, רוצה לומר שנתחייב בעל קרי אחרי הקרי טבילה ואז יתפלל, כמו שיתבאר בתלמוד. וכן נאמר בו, חולה לאונסו פטור מכלום:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בעל קרי - עזרא תקן שלא יקרא בעל קרי בתורה בין שראה קרי לאונסו בין לרצונו עד שיטבול. ולא מפני טומאה וטהרה שאין דברי תורה מקבלין טומאה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים:
מהרהר - ק"ש בלבו כשהגיע זמן המקרא:
ואינו מברך לפניה ולאחריה - ואפילו בהרהור, כיון דברכות לאו דאורייתא לא אצרכוהו רבנן:
ועל המזון מברך לאחריו - דחיובא דאורייתא הוא:
ואינו מברך לפניו - דלאו חיובא דאורייתא היא. וכבר נפסקה ההלכה דבטלוה לטבילותא, ובעלי קריין קורין ק"ש כדרכן ועוסקין בתורה ומתפללין ומברכין כל הברכות ואין מערער בדבר:
פירוש תוספות יום טוב
מברך לאחריו. כלומר מהרהר לאחריו הר"י. ופירש הר"ב דחיובא דאורייתא הוא דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ועיין מ"ח פ"ו ומ"ש הר"ב דבטלוה לטבילותא עי' בסוף פרקין:
מברך לפניהם ולאחריהם. פירש רבינו יונה דר"ל בפה ופליג בתרתי. ועיין סוף פירקין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על המשנה) מברך. כלומר מהרהר לאחריו. הר"י:
(ט) (על המשנה) רוצה לומר בפה, ופליג בתרתי. הר"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בעל קרי כו': בין שהוא מרגיל וממשיך את הקרי ע"ע דהיינו שמשמש את מטתו (בירושלמי פ' בתרא דיומא ודספ"ק דתעניות אריב"ל אין קרי אלא מתשמיש המטה. רב הונא אמר אפי' ראה עצמו ניאות בחלום ואפילו מדבר אחר פי' שלא מאשה ע"כ) בין שראה קרי לאונסו הכל נקרא בעל קרי. ומשמע דס"ל לתנא דמתני' דצריך טבילה לד"ת וכן כמה תנאי ואמוראי איכא בגמ' דס"ל דצריך טבילה לד"ת ודלא כר"י בן בתירא דאמר אין ד"ת מקבלין טומאה והכי נהוג עלמא. (בס' לבוש החור ססי' תרי"ג כתב קיי"ל דאין טבילה בזה"ז לבעל קרי אפילו לתפלה כיון שאינו יכול לטהר עצמו מכל וכל כגון מטומאת מת ע"כ). וקודם ביטול התקנה אסיק רבא בגמ' (עי' בתשובת הרשב"א ז"ל סי' רי"ט) דהכי הויא הלכתא דבריא המרגיל מ' סאה וחולה המרגיל ובריא לאונסו ט' קבין וחולה לאונסו פטור מכלום. ופי' רש"י ז"ל דרנב"י דאמר דהשתא נהגינן כריב"ב אחר רבא הוה וכותיה קי"ל:
מהרהר בלבו: ק"ש כשיגיע זמן כו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט כך פי' רש"י ז"ל והכריחו לפי' זה מן הבבלי. אבל בירושלמי מפרש דבק"ש ובהמ"ז שהם מה"ת כ"ע לא פליגי דמוציא בשפתיו ולא נחלקו אלא בברכות דרבנן. וה"פ בעל קרי מהרהר בלבו ברכות ק"ש אבל אינו מברך בפה לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו בפה ואינו מברך לפניו אלא בהרהור. רי"א מברך בפה בין לפניהם בין לאחריהם ע"כ. אבל הר"י ז"ל פי' ועל המזון מברך לאחריו כלומר מהרהר לאחריו. והתם בירוש' בברייתא מזכיר ר"י בשם חכמים ות"ק בשם ר"מ. וכתב ה"ר יונה ז"ל על דרך הבבלי דר"י בתרתי פליג בהדי רבנן חדא בברכות דת"ק אומר שאין ק"ש והברכות שוות ומהרהר על ק"ש ולא על הברכות ור"י אומר דדינם שוה ופליג עליה באידך דת"ק היה אומר מהרהר והוא היה אומר דאפי' הברכות מוציא בפה כ"ש ק"ש עצמה ע"כ. ועוד האריך עד שנראה שגם הוא אינו מסכים לפי' הירושלמי. ובגמ' מסיק דר"י עשאה לבהמ"ז כה' ד"א וגבי ה' ד"א שמעינן ליה לר"י דאמר דבעל קרי שונה בה' ד"א פי' שמתוך שהן הלכות פשוטות מענין ד"א א"צ להעמיק בהן אבל בשאר ד"ת א"ל להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהן. ומ"מ ר"י על עצמו היה מחמיר מלשנות אפי' ד"א ע"כ עם פי' רש"י ז"ל. וצ"ע אמאי פי' רש"י ז"ל עשאה לבהמ"ז ול"ק סתמא עשאן דקאי אכולהו כדמשמע פשטא דמתני' דר"י קאי בין אברכות דק"ש בין אבהמ"ז וכדכתיבנא בשם ה"ר יונה ז"ל ולא מצאתי מי שהגיה על דברי רש"י ז"ל מאומה והוא תימה בעיני שהרי גם בירושלמי איתא נמי ברייתא בהדיא דפליגי בה ר"מ וחכמים דהיינו ר"י קאמר קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה:
תפארת ישראל
יכין
בעל קרי: אפילו ראה לאנסו. אסור בתורה עד שיטבול. משום פרישות:
מהרהר: ק"ש ואע"ג דקי"ל הרהור לאו כדיבור דמי [כא"ח מ"ז ס"ד]. בשעת הדחק יצא בהרהור [כא"ח ס"ב ס"ד]. ומה"ט הורה ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל. דהרוצה לשתות בלילה ואין ידיו נקיות יהרהר הברכה בלבו. ונ"ל דכוונת ע"ר זצוק"ל דלא דמי לברכת ק"ש דהוא ג"כ מד"ס. ומה"ט לא התירו הרהור. י"ל דדוקא בבעל קרי גזרו בד"ס. כדי שלא יהיו רגילין אצל נשותיהן [ברכות דף כ"ב א'] משא"כ בצמא בלילה שלא פשע:
בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה: אפילו בהרהור. מדהן מד"ס:
ועל המזון מברך לאחריו: בהרהור:
ר' יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם: בפה: וקיי"ל דחייב בכולן [כא"ח פ"ח] דמדלא נתפשטה תקנה זו. יש כח לב"ד אחרון לבטל דברי ב"ד ראשון [כע"ז דל"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
קיצור שנות אליהו
בעל קרי מהרהר בליבו וכו' – הגר"א מאריך להוכיח שמהרהר קאי על ברכות קריאת שמע, אבל קריאת שמע עצמה קורא בפיו אפילו לרבי מאיר שהוא תנא קמא. ועל המזון מברך לאחריו, היינו בפה. רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם, בפה. וכל זה בשאין לו מים, אבל אם יש לו מים, אסור לקרוא קריאת שמע או להרהר הברכות עד שיטבול.