רמב"ם על ברכות ג

<< · רמב"ם · על ברכות · ג · >>

ברכות פרק ג

• ראו גם: נוסח המשנה ברכות ג רמבם

משנה א

עניין דברו מוטל לפניו - אינו רוצה לומר שיעמוד לפניו, אך רוצה לומר קודם שיקברהו, ואף על פי שאינו עימו במקום אחד. אבל כשלא יהיה המת ההוא קרובו מאותן שהוא חייב להתאבל עליהם, הוא חייב בקרית שמע, ואף על פי שעדיין לא נקבר. אבל אם יהיה לפניו וישמרהו, אז יהיה פטור מקרית שמע.

ונושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהם - הם האנשים המזומנים לשאת המיטה כשייעפו נושאיה. וכל מי שיבוא לשאת המיטה או יצטרך לעזור נושאי המיטה, אחד שיהיה לפני המיטה או אחר המיטה, הוא פטור מקרית שמע. ואם לא יהיה מן המזומנים לשאת המיטה ולא מן העוזרים, אבל בא ללוותם בלבד, הוא חייב בקרית שמע.

והכל פטורין מן התפילה - והטעם מפני טרדת הלב:

משנה ב

היה המנהג אצלם לקבור המת, ואחר כך ישובו כל העם מן הקבר, וירחקו ממנו עד מקום ידוע, והמקום ההוא נקרא מעמד. ויעמדו שם האבלים, ויתקבצו האנשים אשר שם לנחם האבלים.

ושורה הוא מערכת אנשים, ונקראת בזה השם בשביל האנשים העומדים זה אצל זה.

ומה שאמר להתחיל ולגמור - רוצה לומר להשלים פרשה ראשונה בלבד. ואם יהיה המקום אשר יעמדו בו לנחם קרוב מן הקבר, בכדי שלא יספיק לקרות פרשת שמע באורך הדרך ההוא והם הולכים, אינם רשאים להתחיל בקרית שמע.

והפנימיים - הם העם הרואים את האבלים ואין ביניהם אנשים אמצעיים, ואשר אחריהם נקראים חיצונים:

משנה ג

כל זה מבואר. ועוד יתבאר זה העניין במקומו במסכת קידושין, במצוות שאין הנשים חייבות בהן, ומה טעם לא יתחייבו:

משנה ד

בעל קרי - הוא הפולט שכבת זרע ברצונו או שלא ברצונו.

ופירוש מהרהר - מחשב ברעיוניו. רוצה לומר, יקרא קרית שמע בליבו ולא יניע שפתיו. ואולם נתחייב בברכה אחר המזון מפני שהיא מן התורה כמו קרית שמע, והוא מה שאמר הכתוב: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך"(דברים ח, י).

ונפסקה ההלכה שדברי תורה אינן מקבלים טומאה, ומותר לו לקרוא קרית שמע, ולברך לפניה ולאחריה, וכן ברכת המזון, ואף על פי שהוא בעל קרי. אמנם בתפילה כבר נהגו שלא יתפלל בעל קרי עד ירחץ במים. אלא אם כן יהיה חולה ונכאב, אז לא יתחייב טהרה בשום פנים, ואפילו על הזמן הראשון, רוצה לומר שנתחייב בעל קרי אחרי הקרי טבילה ואז יתפלל, כמו שיתבאר בתלמוד. וכן נאמר בו, חולה לאונסו פטור מכלום:

משנה ה

דברי המשנה הזאת הם בזריזים והזהירים, שהיו שומרים להשלים קרית שמע עם הנץ החמה ועלותה בפאת מזרח, כדי שתהיה התפילה עם עלות השמש. וסמכו זה לדברי הנביא: "ייראוך עם שמש"(תהילים עב, ה). ועל כן יתכסה במים ויקרא.

והמים הרעים - הם המבאישים.

ומי משרה - מים ששורין בה הפשתים.

ומה שאמר: עד שיטיל לתוכן מים - אינו חוזר על המים הרעים ועל מי משרה, אבל הוא חוזר על מי רגלים, שנופל עליו שם המים הרעים. אבל המים המבאישים ומי משרת הפשתן, לא יתכסה בהם בשום פנים ואפילו השליך לתוכן מים. אך שתן איש אחד בבת אחת, אם ישליכו עליו רביעית מים, מותר לו לקרות קרית שמע אצלו במקום אחד בתוך ארבע אמות.

ויהיה תיקון דברי זו המשנה להיות כן: אבל לא יתכסה במים הרעים ובמי משרה, ולא יקרא כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן אם לא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה? ארבע אמות.

ועוד נבאר במסכתא שאחר זאת שיעור רביעית וזולתה מן המידות.

ומה שאמר להרחיק מן הצואה ארבע אמות, כשתהיה אחריו או לצדדיו. אבל לפניו, בעוד שיראה אותה, אינו מותר לו לקרות והיא כנגד עיניו:

משנה ו

הזב והנדה טומאתם חמורה, ואי אפשר להיטהר ממנה ביום אחד, כמו שנבאר עניינו במקומו.

ופירוש משמשת - היא כינוי לאשה בשעת הבעילה. ומנהג האשה כשתבעל ונכנסה הטיפה במקום תחנותה, שיקפה כל מה שימצא שם מן הליחה ונעשה העובר, כמו שהתבאר בחכמת הטבע. ואם יקרה בבית הרחם מדווים ולא ינהג ענייני העובר כראוי, תהיה הטיפה ההיא נופלת מן האשה. ויש עת שהיא פולטת הזרע אחרי שינויו והפסדו, ויש עת שהוא נופל ולא נשתנה, ויהיה זה כשתהיה פולטת בתוך שלושה ימים, כמו שיתבאר בזולת המקום הזה. ותיקרא האשה כשתיפול ממנה הטיפה ההיא, פולטת שכבת זרע. וכמו שנתחייב בטבילה האיש המוציא שכבת זרע, כן תתחייב האשה אשר נבעלה, או אשר הפילה הטיפה קודם שינויה, ואף על פי שטהרה תכף הבעילה, והפילה אותו ליום או לשני ימים.

ומפני זה אמרו חכמים שהזב שראה קרי, והאשה הנידה כשתיפול ממנה הטיפה כאשר זכרנו, או שראתה דם בשעת הבעילה ונעשית נידה, כל אלו חייבים בטבילה מטומאת שכבת זרע ואחר כך יתפללו, ואף על פי שהם בטומאה יותר חמורה משכבת זרע, רוצה לומר הזיבות והנדות.

ורבי יהודה אומר, אחר שהם בטומאה חמורה, לא יטהרו מטומאה הקלה.

ואין הלכה כרבי יהודה.

וכל זה יהיה בזמן הראשון, שנתחייב כל הנטמא בשכבת זרע טבילה ואחר כן יתפלל. וכאשר הביאו אחר כך בתלמוד, זכר ביטלוה לטבילותא, ביטלו כל זה. אבל יחוייב הרחיצה בלבד קודם התפילה, מפני שנהגו בה בני אדם. אבל זב ונדה אינם חייבי טבילה, שלא נהגו בה. ועל כן תתבונן בזה העניין, שהוא אמת:

משנה ברכות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב