משנה ברורה על אורח חיים תרו
סעיף א עריכה
(א) צריך לפייסו – דגם בזה עבר על איסור דאונאת דברים.
- והנה, אף על פי שגם בשאר ימות השנה מחוייב לפייס למי שפשע כנגדו, מכל מקום אם אין לו פנאי, הוא ממתין לפייסו על יום אחר; אבל בערב יום הכיפורים, מחוייב לתקן הכל, כדי שיטהר מכל עוונותיו, כדכתיב: "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם" וגו'. וכל שכן אם יש בידו מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון, יראה לתקן. [דזהו המקטרג הגדול על האדם, כמו שאמרו חז"ל: סאה מלא עוונות, מי מקטרג? גזל מקטרג בראש].
- ואם יש לחבירו בידו ממון שיש לו תביעה עליהם, יודיענו, אף על פי שחבירו לא ידע מזה כלל. ועל כל פנים יסדר לפני הרב ומורה צדק העניין בשלמות ובאמת בלא שקר, ולשאול האיך להתנהג. כללו של דבר, כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו, כי היצר הרע יש לו התרים הרבה [ח"א]:
(ב) לפייסו – ונכון שילך בעצמו אליו, ולא ישלח תחילה אמצעי שירצה לקבל פיוסים. ואם קשה עליו לילך בעצמו תחילה, או שיודע שיותר קרוב הפיוס על ידי איש אמצעי שיתווך ביניהם, יכול לעשות על ידי אמצעי:
(ג) יחזור וילך – ויפייסנו בכל פעם במין ריצוי אחר. ובשעת בקשת מחילה, צריך לפרט מה שחטא לחבירו; אם לא כשיודע שחבירו יתבייש מזה כשיפרט החטא, אזי לא יפרט אותו.
- ומי שהוא מבקש מחילה מרבים בכלל, אינו יוצא אם יודע שעשה לאיזה יחיד בפרט:
(ד) ואם אינו מתפייס בשלושה פעמים – רוצה לומר באופן זה, על ידי ריבוי אנשים:
(ה) אינו זקוק לו – ואם רצה לפייסו יותר, רשאי, אם אין שם בזיון התורה:
(ו) לפני עשרה – כדי לפרסם הדבר, שמצידו לא יבצר:
(ז) רבו – אפילו אינו רבו מובהק, אלא ששמע ממנו דברי תורה:
(ח) לא יהא אכזרי מלמחול – דכל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו. ואם הוא לא ירצה למחול, גם לא ימחלו לו:
(ט) לטובת המבקש וכו' – כדי שיהא נכנע ליבו הערל ולא ירגיל בכך. ומכל מקום נראה דמליבו צריך להסיר השנאה ממנו, אחרי דבאמת ביקש ממנו מחילה:
(י) מחילה – והוא הדין אם מכוון לטובת עצמו, שמתיירא שיגיע לו היזק כשימחול:
(יא) אין צריך למחול לו – דאיכא דשמע בחשדא ולא שמע בפיוס, ונשאר השם רע. ומכל מקום מידת ענווה למחול גם בזה:
סעיף ב עריכה
(יב) אם מת וכו' – זה קאי גם אמוציא שם רע, דאמרינן, אילו היה חי היה מוחל לו:
(יג) אשר חטא לו – ואם קרא לאחד ממזר, יש אומרים דפגם בכבוד אבותיו גם כן וצריך לילך על קברם. אבל רבים חולקין על זה, דיכול לומר: לאו אדעתאי שיהיה הדבר נוגע לאבותיו, אלא אם כן קראו ממזר בן ממזר. ועיין בחו"מ סימן ת"כ לעניין אם קראו רשע בן רשע או גנב בן גנב:
(יד) על קברו – וצריך לילך לשם יחף. ואם הוא חוץ לשלושה פרסאות, ישלח שלוחו לשם, והשליח יקח עשרה אנשים וילך על קברו ויבקש מחילה בשם המחרף ויאמר: הנני שליח פלוני, מודה ברבים ששלחני פלוני לאמר שחטא לאלקי ישראל וכו'.
- ואם חירפו לאחר מיתה, אין צריך לילך על קברו, אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו:
(טו) שחטאתי לו – בחטא פלוני, כי צריך בזה לפרט החטא. והם ישיבו לו "מחול לך, מחול לך", שלוש פעמים:
סעיף ג עריכה
(טז) שלא להוציא שם רע וכו' – ולכן צריך לעשות תשובה על שעבר החרם:
סעיף ד עריכה
(יז) יכול לטבול – המחבר קיצר, דמקודם היה לו לכתוב דמנהג לטבול וללקות בערב יום כיפור. ואפילו נערים ובתולות, מכיוון שהם בני מצוות – טובלות:
(יח) קודם הלילה – וטוב שיטבול קודם תפילת המנחה, ששם מתוודה, וכן נוהגין. ומקצתן נוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת, כדי שיהיה סמוך ליום הכיפורים:
(יט) ואינו מברך – דטבילה זו אינו רק משום מנהג:
(כ) בלא וידוי – לאפוקי מאותן הרגילין להתוודות בשעת טבילה:
(כא) משום קרי – ולכן די בפעם אחת, וגם אין צריך לווידוי.
- [ואישה ששימשה בתוך שלושה ימים, צריכה לכבד ביתה בחמין קודם טבילה, שלא תפלוט שכבת זרע ותחזור לטומאת קרי; אם לא שהיא סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה, שאז רגילות להתעבר, ואם תכבד, יש לחוש להשחתת זרע. כן כתב מגן אברהם. ובתשובת רבי עקיבא אייגר מפקפק ומצדד דלעולם לא תכבד].
- ויש אומרים, דטעם הטבילה משום תשובה. ולפי זה יש לטבול שלוש פעמים, וכן כתב הרוקח.
- ועיין במגן אברהם, דאף למאן דסבירא ליה דטעם הטבילה משום קרי, אפילו הכי צריך תמיד לטבול בערב יום כיפור, אפילו אם כבר טבל ערב ראש השנה ולא ראה עוד קרי:
(כב) נמי מהני – אם הוא מצטער בטבילה [מהרי"ו]. ופרטי דיני תשעה קבין, עיין לעיל בסימן פ"ח במ"ב ס"ק ד:
(כג) בין ראש השנה ליום הכיפורים – והוא הדין אפילו בערב יום כיפור (ראה לעיל סימן תקמ"ח סעיף י' ובמ"ב שם ס"ק לה):
(כד) מותר לרחוץ – היינו אפילו בחמין. וכן הטבילה במקווה מותר אפילו היתה של חמין:
(כה) דיום הכיפורים מבטל שבעה – רוצה לומר דדינו כמו שאר רגל שפגע באבילות, שהוא מבטל שבעה, ומותר מחמת זה לרחוץ אחר המנחה סמוך לחשיכה לדעת היש מתירין לעיל בסימן תקמ"ח סעיף י'. ועיין במגן אברהם, דגם בענייננו אין להקל רק שעה או שתים קודם הלילה ולא קודם:
(כו) אף על פי שנהגו וכו' – רוצה לומר, אף דגזירת שבעה נתבטל על ידי יום הכיפורים, היה לנו לאסור רחיצה וטבילה משום גזירת שלושים? ועל זה תירץ דטבילה זו היא מצווה, ומחמת זה ממילא מותר גם רחיצה, כדי שלא יהא חציצה לטבילה:
(כז) טבילת מצווה מותר – ואף דאיננה חיובא וכנ"ל (ס"ק יט), מכל מקום איסור רחיצה כל שלושים גם כן אינו אלא מנהגא: