פתיחת התפריט הראשי

משנה ברורה על אורח חיים תרה

סעיף אעריכה


(א) יש למנוע המנהג – משום חשש דרכי האמורי:


(ב) מנהג וותיקין – ויחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו; ועל ידי תשובתו, הקב"ה מסלק הגזירה מעליו ונתקיים דוגמתו בעוף הזה. וכן כתבו הראשונים טעם הקרבן הבא על השוגג.

  • וטוב לשוחטו באשמורת אחר הסליחות, כי אז הרחמים גוברים. ולכן יש לבעל הבית להזמין אבוקה, לפי שאין שוחטין בלילה כי אם לאור האבוקה. ויש ששוחטין אותו אחר תפילת שחרית [עיין א"ר].
  • ובמקום שמתקבצים הרבה ביחד ודוחקין זה את זה, והשוחטים ניעורים כל הלילה בפנים זעופים, ואינם מרגישים בסכין מפני רוב העבודה, ויוכל לבוא לידי איסור נבילה, טוב יותר לשחוט הכפרות יום או יומיים קודם יום הכיפורים, כי כל עשרת ימי תשובה הוא זמן לכפרות [פמ"ג ע"ש].
או שיסבבו על ראשיהם במעות, ותיחשב להם לצדקה, שלא יהיו נכשלין באיסור נבילה חס ושלום.
  • [ומי שיכול ורוצה מן המובחר, יקרא השוחט לביתו באשמורת הבוקר. וכהיום המנהג בכמה מקומות שהשוחטין ניעורים והולכין לבית כל אחד אחר חצות הלילה עד אור היום. ולכן מן הנכון שיישנו השוחטים מקודם, כדי שלא יתעלפו. וכן צריכים להכין כמה סכינים בדוקים, ובשעת שחיטה יראה לבדוק בכל פעם, ולא יסמוך על מה שבדק תחילה.
והנה אף כששוחט בבית בעל הבית, הדרך הוא שבאים גם כן מבעלי בתים הסמוכים. ובפרט כששוחט בביתו, באים הרבה שלוחים ביחד עם כפרות; ומחמת שצריך לשחוט כפרות הרבה, אין הזמן מספיק לבדוק בכוונת הלב כדין י"ב בדיקות, וקרוב הדבר שמחמת הנחיצה לא ידקדק היטב בבדיקה.
לכן העצה היעוצה, שעל כל פנים אחר שחיטת כל העופות של בעל הבית אחד, יבדוק טרם ילך השליח עם העופות, כדי שיתברר לו אם נמצא סכינו יפה, שאסור לאכול קודם הבירור. ואם נמצא פגום, יטרוף כל העופות של בעל הבית זה]:


(ג) שני תרנגולים – דהיינו תרנגול ותרנגולת: תרנגול, שמא הוולד זכר; ותרנגולת, שאפילו אם הוולד נקבה, יתכפרו שניהם, היא עצמה והוולד, באחת. ואפילו שני בני אדם יכולין ליקח כפרה אחת, אם אין ידם משגת.

ויש שלוקחין למעוברת שני תרנגולות ותרנגול אחד.
  • ובשעה שמסבב על ראשו, יאמר: "זה חליפתי, תמורתי, כפרתי", ראשי תיבות חת"ך, שֵם מלאך הממונה על החיים:


(ד) בתרנגולים לבנים – ומכל מקום אין לחזר אחרי לבנים דווקא, כמו שנוהגין אנשים, שמהדרין אחריהם ביותר ונותנין ביוקר; והוא מדרכי האמורי וחוק עכו"ם. אלא אם יבוא ממילא לקנות במקח שאר תרנגולים – יקנה אותו, ולא יאמר כלום [אחרונים].

כתבו האחרונים: אם אין לו תרנגול, יקח אווז, או שאר בעלי חיים שאינם ראוים להקרבה למזבח. ויש אומרים, אפילו דגים:


(ה) ונהגו ליתן – כמו שכתוב: "וחטאך בצדקה פרוק" וכו' (דניאל ד, כד). ובאמת לפדותן טוב יותר, שלא יתביישו העניים, שיאמר: זה נתן עוונותיו על ראשו ושלחו אלי. ואם יודע בו שלא יתבייש, יכול ליתן לו העופות עצמם; שלפעמים נהנה יותר, שהוא הנאה שאין צריך לטרוח:


(ו) בממון שנותנין וכו' – רוצה לומר, שיעריך דמי שיווי הכפרות ששחטן, ויחלק דמי השיווי לעניים. והיינו אם היכולת בידו.

וכתבו האחרונים, דמי שפודה אותו ויש בידו מעות מעשר שלו, לא יפדה בהם, רק במעות של חולין:


(ז) על הקברות ולהרבות – ויוכל ליתן זה ממעות פדיון הכפרות. ואין להרבות שם בתחינות, רק מה שמיוסד מהקדמונים, שהרי אין אומרים היום תחנון:


(ח) וסומך ידיו עליו – ויש שכתבו שיש למנוע דבר זה, דנראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ. ואחרים כתבו שאין לחוש לזה, כיוון שהתרנגול אינו ראוי למזבח:


(ט) וזורקין – שדרך התרנגולים ליזון מן הגזל, ובני המעיים הם הכלים הראשונים שמקבלים הגזל, לכן מרחיקין עצמם מלאכלם, כדי ליתן אל לבו להרחיק מן הגזל. וגם משום רחמניות, כשם שמרחם על הבריות לפרנסן, ירחמו עליו מן השמים: