שולחן ערוך אורח חיים תרו א
שולחן ערוך אורח חיים · תרו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שיפייסנו. ואפילו לא הקניטו אלא בדברים, אצריך בלפייסו. ואם אינו מתפייס בראשונה, גיחזור וילך פעם שנייה ושלישית, ובכל פעם יקח עמו שלושה אנשים. דואם אינו מתפייס בשלושה פעמים, האינו זקוק לו (מיהו יאמר אחר כך ולפני עשרה שביקש ממנו מחילה) (מרדכי דיומא ומהרי"ל). ואם הוא זרבו, צריך לילך לו כמה פעמים, עד שיתפייס.
מפרשים
ואם הוא רבו כו'. כ' המ"מ דרמב"ם יליף לחלק בין רבו לאחר מדאמרי' פ' בתרא דיומא דרב אזיל לפייס' לר"ח תליסר עי"כ ומקשי' היכי עביד הכי והאר"י בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג"פ ומשני רב שאני ופירש"י רב היה מחמיר על עצמו א"כ אין לנו הוכחה לחלק בין רבו לאחר אלא דהרמב"ם פי' דרב שאני היינו דר"ח היה רבו של רב ולפי זה לא הוזכר שום דבר מענין להחמיר על עצמו דלא כפירש"י וא"כ ק' מ"ט באמת לא מהני הגמר' דמחמיר על עצמו היה כפירש"י ואם נאמ' דאסו' לו להחמיר בזה יותר מהדין ק' על הטור וש"ע שכתבו א"צ יותר דמשמע אין איסור אם עושה יותר ונרא' דהרמב"ם וטור ס"ל דודאי אין למחו' במי שרוצה לבקש יותר וגם רב היה מחמיר וכפירש"י כן פי' גם הם והא דלמדו לחלק בין רבו לאחר לא מכח רב למדו כן דבאמת רב לא הי' תלמיד של ר"ח אעפ"י שר"ח היה הראש ואב"ד במקום רבינו הקדוש אלא דלמדו כן מדאר"י ב"ח המבקש מטו מחבירו כו' משמע דוק' בחבירו אבל לא ברבו וא"כ מסתב' עד שיפייסנו כנ"ל בזה:
אם לא שיכוין לטובת המבקש. איני יודע מקור לזה ובגמ' פרכי' ור"ח היכי עביד הכי הא תנן המוחל לא יהיה אכזרי ומשני דחזא בחלמא שרב יהיה ראש ישיבה במקומו והיה דואג מן המיתה כי אין מלכות נוגעת כו' ע"כ לא אפייס כי היכי דליזול רב ולגמור אורייתא בבבל ולא מצינו דבר זה שזכר רמ"א כאן ומו"ח ז"ל פירש דרמ"א מפרש הגמ' שר"ח ראה שרב יהיה לראש ויהיו עליו צרכי צבור ולא יוכל ללמוד ע"כ דחה אותו לבבל ללמוד אבל קשה מנ"ל לרמ"א לפ' שלא כדברי רש"י ולעד"נ דרמ"א מפרש ג"כ כרש"י אלא דלמד ממנו לזה כי היכי דשם לא מחל ר' חנינא בשביל הטעם שהיה לו ה"נ אם הוא מבקש לטובתו של המבקש כי היכי שיהיה נכנע לבו הערל הרשות בידו:
הוציא עליו ש"ר כו'. במרדכי כתוב הוציא עליו ש"ר אין לו מחילה עולמית משמע פי' שאין המוחל אכזרי כשאין מוחל אבל אם רצה למחול הוי מחילה מ"ה אם מת אותו שחטא לו מהני לענין זה אף שהוציא עליו ש"ר דאמרי' אלו היה קיים היה מוחל לו:
בשעת מחילה צריך לפרט החטא לחבירו (ב"ח) ונ"ל דאם חבירו מתבייש בזה לא יפרוט אותו:
(א) יחזור וילך: ויפייסנו בכ"פ במין ריצוי אחר (ב"ח):
(ב) אינו זקוק לו: ואם רצה לפייסו יותר רשאי אם אין שם בזיון תורה (ב"ח):
(ג) הוא רבו: אפי' אינו רבו מובהק רק ששמע ממנו ד"ת (מ"צ ח"ב מ"ט):
(ד) אם לא שמכוין: וה"ה אם מכוין לטובתו כדאיתא בגמ' שר"ח לא רצה למחול לרב משום שראה בחלום שרב יהיה ראש הישיבה ונתירא שמא ידחוהו ולכן לא רצה למחול לו כדי שילך רב למקום אחר לבבל ויהיה שם ראש ישיבה [ב"ח]:
(ה) א"צ למחול לו: משום דאיכ' דשמע בהוצאת ש"ר ולא שמע בפיוס ולא נפק האי גברא מחשדא ומ"מ מדת ענוה למחול [יש"ש פ"ח דב"ק סי' ס"ג בשם מהרא"י סי' רי"ב]:
(א) יחזור: במין ריצוי אחר. בית חדש.
(ב) אינו: ואם רצה לפייסו יותר רשאי אם אין שם בזיון התורה. ב"ח.
(ג) רבו: אפי' אינו רבו מובהק רק ששמע ממנו דברי תורה מ"צ מ"א ובשעת מחילה צריך לפרוט החטא שחטא לחבירו ואם חבירו מתבייש בזה לא יפרוט אותו. מ"א.
(ד) לטובת: וה"ה אם מכוין לטובתו ב"ח ועיין ט"ז סעיף קטן ב' ועיין מ"ש עליו היד אהרן.
(ה) א"צ: פי' שאין המוחל אכזרי כשאין מוחל אבל אם רוצה למחול הוי מחילה מש"ה אם מת אותו שחטא לו מהני לענין אף שהוציא עליו שם רע דאמרינן אלו היה קיים היה מוחל לו ויביא י' בני אדם על קברו כמ"ש ס"ב.
(א) צריך לפייסו – דגם בזה עבר על איסור דאונאת דברים.
- והנה, אף על פי שגם בשאר ימות השנה מחוייב לפייס למי שפשע כנגדו, מכל מקום אם אין לו פנאי, הוא ממתין לפייסו על יום אחר; אבל בערב יום הכיפורים, מחוייב לתקן הכל, כדי שיטהר מכל עוונותיו, כדכתיב: "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם" וגו'. וכל שכן אם יש בידו מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון, יראה לתקן. [דזהו המקטרג הגדול על האדם, כמו שאמרו חז"ל: סאה מלא עוונות, מי מקטרג? גזל מקטרג בראש].
- ואם יש לחבירו בידו ממון שיש לו תביעה עליהם, יודיענו, אף על פי שחבירו לא ידע מזה כלל. ועל כל פנים יסדר לפני הרב ומורה צדק העניין בשלמות ובאמת בלא שקר, ולשאול האיך להתנהג. כללו של דבר, כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו, כי היצר הרע יש לו התרים הרבה [ח"א]:
(ב) לפייסו – ונכון שילך בעצמו אליו, ולא ישלח תחילה אמצעי שירצה לקבל פיוסים. ואם קשה עליו לילך בעצמו תחילה, או שיודע שיותר קרוב הפיוס על ידי איש אמצעי שיתווך ביניהם, יכול לעשות על ידי אמצעי:
(ג) יחזור וילך – ויפייסנו בכל פעם במין ריצוי אחר. ובשעת בקשת מחילה, צריך לפרט מה שחטא לחבירו; אם לא כשיודע שחבירו יתבייש מזה כשיפרט החטא, אזי לא יפרט אותו.
- ומי שהוא מבקש מחילה מרבים בכלל, אינו יוצא אם יודע שעשה לאיזה יחיד בפרט:
(ד) ואם אינו מתפייס בשלושה פעמים – רוצה לומר באופן זה, על ידי ריבוי אנשים:
(ה) אינו זקוק לו – ואם רצה לפייסו יותר, רשאי, אם אין שם בזיון התורה:
(ו) לפני עשרה – כדי לפרסם הדבר, שמצידו לא יבצר:
(ז) רבו – אפילו אינו רבו מובהק, אלא ששמע ממנו דברי תורה:
(ח) לא יהא אכזרי מלמחול – דכל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו. ואם הוא לא ירצה למחול, גם לא ימחלו לו:
(ט) לטובת המבקש וכו' – כדי שיהא נכנע ליבו הערל ולא ירגיל בכך. ומכל מקום נראה דמליבו צריך להסיר השנאה ממנו, אחרי דבאמת ביקש ממנו מחילה:
(י) מחילה – והוא הדין אם מכוון לטובת עצמו, שמתיירא שיגיע לו היזק כשימחול:
(יא) אין צריך למחול לו – דאיכא דשמע בחשדא ולא שמע בפיוס, ונשאר השם רע. ומכל מקום מידת ענווה למחול גם בזה:
(*) יחזור וילך וכו' ובכל פעם וכו': הנה מלשון הטוש"ע משמע שתיכף בפעם ראשון שמבקש מחילה יביא עמו שלשה בנ"א אבל מלשון הרמב"ם נראה דבפעם הראשון ילך בעצמו אולי ימחול לו ואח"כ ילך ג"פ ויוליך עמו ג' בני אדם [ולדבריו הא דאמר בגמרא המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא היינו בבקשה שע"י אחרים וכפי הראיה שמביא הגמרא דהיה ע"י אחרים שנאמר ויצוו וגו'] וכן משמע בירושלמי סוף יומא כדבריו דמתחילה צריך לילך בעצמו אליו אולי ימחול לו ואם לאו יוליך עמו אנשים עי"ש: