משנה בבא קמא ט דפוסים
משנה בבא קמא, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א עריכה
הגוזל עצים ועשאן כלים, צמר ועשאן בגדים -- משלם כשעת הגזילה.
גזל פרה מעוברת וילדה, רחל טעונה וגזזה -- משלם דמי פרה העומדת לילד, דמי רחל העומדת ליגזז.
גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה, רחל ונטענה אצלו וגזזה, משלם כשעת הגזילה.
זה הכלל, כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה.
משנה ב עריכה
גזל בהמה והזקינה, עבדים והזקינו, משלם כשעת הגזילה.
רבי מאיר אומר, בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך.
גזל מטבע ונסדק, פירות והרקיבו, יין והחמיץ, משלם כשעת הגזילה.
מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח, בהמה ונעבדה בה עבירה, או שנפסלה מעל גבי המזבח, או שהיתה יוצאת ליסקל, אומר לו הרי שלך לפניך.
משנה ג עריכה
נתן לאומנין לתקן, וקלקלו, חייבין לשלם.
נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן, וקלקל, חייב לשלם.
והבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל, ושבר את האבנים או שהזיק, חייב לשלם.
היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר, פטור.
ואם מחמת המכה, חייב.
משנה ד עריכה
הנותן צמר לצבע, והקדיחתו יורה, נותן לו דמי צמרו.
צבעו כאור, אם השבח יותר על היציאה, נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח, נותן לו את השבח.
לצבוע לו אדום, וצבעו שחור, שחור, וצבעו אדום, רבי מאיר אומר, נותן לו דמי צמרו.
רבי יהודה אומר, אם השבח יתר על היציאה, נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח, נותן לו את השבח.
משנה ה עריכה
הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו למדי.
לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו, אבל נותן לשליח בית דין.
ואם מת, יחזיר ליורשיו.
משנה ו עריכה
נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש, מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש, מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן, אינו צריך לילך אחריו.
נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן, מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן, מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן, צריך לילך אחריו.
משנה ז עריכה
נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש, הרי זה משלם חומש על חומש, עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה.
וכן בפקדון, שנאמר (ויקרא ה, כא): בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר, הרי זה משלם קרן וחומש ואשם.
היכן פקדוני? אמר לו: אבד.
משביעך אני, ואמר אמן, והעדים מעידים אותו שאכלו, משלם קרן.
הודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם.
משנה ח עריכה
היכן פקדוני? אמר לו: נגנב.
משביעך אני, ואמר אמן, והעדים מעידים אותו שגנבו, משלם תשלומי כפל.
הודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם.
משנה ט עריכה
הגוזל את אביו ונשבע לו, ומת, הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו.
ואם אינו רוצה, או שאין לו, לווה ובעלי חוב באים ונפרעים.
משנה י עריכה
האומר לבנו, קונם אי אתה נהנה משלי, אם מת, יירשנו.
בחייו ובמותו, אם מת, לא יירשנו, ויחזיר לבניו או לאחיו.
ואם אין לו, לווה, ובעלי חוב באין ונפרעים.
משנה יא עריכה
הגוזל את הגר ונשבע לו, ומת, הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח, שנאמר (במדבר ה, ח): ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו, האשם המושב ליי לכהן, מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו.
היה מעלה את הכסף ואת האשם, ומת, הכסף ינתן לבניו, והאשם ירעה עד שיסתאב, וימכר ויפלו דמיו לנדבה.
משנה יב עריכה
נתן הכסף לאנשי משמר, ומת, אין היורשים יכולין להוציא מידם, שנאמר (שם, י): איש אשר יתן לכהן לו יהיה.
נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה, יצא.
אשם ליהויריב וכסף לידעיה, אם קיים האשם, יקריבוהו בני ידעיה, ואם לאו, יחזור ויביא אשם אחר.
שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו, יצא; הביא אשמו עד שלא הביא גזילו, לא יצא.
נתן את הקרן ולא נתן את החומש, אין החומש מעכב.
משנה בבא קמא, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב