משנה בבא מציעא ג דפוסים
משנה בבא מציעא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים, ונגנבו או שאבדו, שילם ולא רצה לישבע, שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא --
נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל. טבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
למי משלם? למי שהפיקדון אצלו.
נשבע ולא רצה לשלם -- נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל. טבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
למי משלם? לבעל הפקדון.
השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה, ישבע השוכר שמתה כדרכה, והשואל ישלם לשוכר.
אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו, אלא תחזור פרה לבעלים.
אמר לשנים, גזלתי לאחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם, או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה, ואיני יודע איזה הוא, נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו.
שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים, נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו.
אמר רבי יוסי, אם כן מה הפסיד הרמאי, אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו.
וכן שני כלים, אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז, זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי, נותן את הקטן לאחד מהן, ומתוך הגדול נותן דמי הקטן לשני, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו.
אמר רבי יוסי, אם כן מה הפסיד הרמאי.
אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו.
המפקיד פירות אצל חבירו, אפילו הן אבודין לא יגע בהן.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, מוכרן בפני בית דין, מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים.
המפקיד פירות אצל חברו, הרי זה יוציא לו חסרונות.
לחטין ולאורז, תשעה חצאי קבין לכור. לשעורין ולדוחן, תשעה קבין לכור. לכוסמין ולזרע פשתן, שלש סאין לכור.
הכל לפי המידה, הכל לפי הזמן.
אמר רבי יוחנן בן נורי, וכי מה איכפת להן לעכברין, והלוא אוכלין בין מהרבה ובין מקמעא, אלא אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד.
רבי יהודה אומר, אם היתה מידה מרובה, אינו מוציא לו חסרונות, מפני שמותירות.
יוציא לו שתות ליין.
רבי יהודה אומר, חומש.
יוציא לו שלשת לוגין שמן למאה, לוג ומחצה שמרים, לוג ומחצה בלע.
אם היה שמן מזוקק, אינו מוציא לו שמרים.
אם היו קנקנים ישנים, אינו מוציא לו בלע.
רבי יהודה אומר, אף המוכר שמן מזוקק לחברו כל ימות השנה, הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה.
המפקיד חבית אצל חבירו, ולא ייחדו לה הבעלים מקום, וטלטלה ונשברה, אם מתוך ידו נשברה, לצרכו, חייב, לצרכה, פטור.
אם משהניחה נשברה, בין לצרכו בין לצרכה פטור.
ייחדו לה הבעלים מקום, וטלטלה ונשברה, בין מתוך ידו ובין משהניחה, לצרכו, חייב, לצרכה, פטור.
המפקיד מעות אצל חבירו, צררן והפשילן לאחוריו, או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים, ונעל בפניהם שלא כראוי, חייב, שלא שמר כדרך השומרים.
ואם שמר כדרך השומרים, פטור.
המפקיד מעות אצל שולחני - אם צרורין - לא ישתמש בהם, לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן. מותרין - ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו חייב באחריותן.
אצל בעל הבית, בין צרורין ובין מותרים - לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן.
חנוני כבעל הבית, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, חנוני כשולחני.
השולח יד בפיקדון - בית שמאי אומרים, ילקה בחסר וביתר.
ובית הלל אומרים, כשעת הוצאה.
רבי עקיבא אומר, כשעת התביעה.
החושב לשלוח יד בפקדון - בית שמאי אומרים, חייב.
ובית הלל אומרים, אינו חייב עד שישלח בו יד, [ שנאמר (שמות כב, ז) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ]. כיצד?
הטה את החבית ונטל הימנה רביעית, ונשברה, אינו משלם אלא רביעית. הגביהה ונטל הימנה רביעית, ונשברה, משלם דמי כולה.
משנה בבא מציעא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב