משנה אהלות יא ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יא · משנה ט | >>
כלים שבין שפתי כפישה יד לבין שפתי החדות, אפילו עד התהום, טהורים.
טומאה שם, הבית טמא.
טומאה בבית, כלים שבכותלי החדות, אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח, טהורים.
ואם לאו, טמאים.
אם היו כותלי החדות רחבים משל בית, בין כך ובין כך טהורים.
כֵּלִים שֶׁבֵּין שִׂפְתֵי כְּפִישָׁה לְבֵין שִׂפְתֵי הַחַדּוּת,
- אֲפִלּוּ עַד הַתְּהוֹם,
- טְהוֹרִים.
- אֲפִלּוּ עַד הַתְּהוֹם,
- טֻמְאָה שָׁם,
- הַבַּיִת טָמֵא.
- טֻמְאָה בַּבַּיִת,
- כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הַחַדּוּת,
- אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח,
- טְהוֹרִים;
- וְאִם לָאו,
- טְמֵאִים.
- אִם הָיוּ כָּתְלֵי הַחַדּוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת,
- בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרִים:
כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות -
- אפילו עד התהום - טהורין.
- טומאה שם - הבית טמא.
- טומאה בבית, כלים שבכותלי החדות -
- אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח - טהורין,
- ואם לאו - טמאין.
- אם היו כותלי החדות רחבים משל בית -
- בין כך, ובין כך - טהורין.
טומאה שם הבית טמא - רוצה לומר כאשר היתה הטומאה בין שפת החדות לשפתי הכפישה הבית טמא, לפי שכבר ביארנו פעמים במה שקדם שכל מה שיציל באוהל המת על דברים הטהורים עד שלא יטמא הנה הם לא יצילו על הטמאים מלטמא.
וכבר ידעת שחדות בבניין, והוא סהר גבוה על הארץ.
וכאשר היו כלים בצדדיו והיה מקומו טפח על טפח, נפרד מהבית והיה בדין חדות, כמו שיציל לכל מה שבתוכה גם כן יציל מה שבצדדיו.
אולם אם היו צדדיו יותר רחבים מכתלי הבית, הנה הכלים אשר יהיו בתוך כתלי חדות טהורים, ואפילו לא יהיו מקומו טפח על טפח, ולא נדון בו מחצה על מחצה לפי מה שהתבאר בששי מזאת המסכתא. ובתוספתא אמרו "שבכתלי חדות טהורים, ושבכתלי הבית נדון מחצה על מחצה". זה להיות כתלי חדות יותר רחבים, כאילו לא יכנס בדין כתלי הבית כלל, אבל הוא כלי בעצמו:
טומאה שם. בתוך הדות אע"פ שהכפישה על גביו הבית טמא דאין צמיד פתיל לטומא':
טומאה בבית. מכאן ואילך מיירי (אע"פ שהכפישה על גביו הבית טמא דאין צמיד פתיל) (מיותר.)בדות פתוח שאין עליו כפישה:
טהורין. הכלים כיון דיש במקומן טע"ט על רום טפח דניצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל בפ"ג (מ"ז) טומאה בבית מה שבתוכו טהור:
רחבים משל בית. כגון שחלל הדות מרחיב והולך תחת כותל הבית וכותל הדות בנוי מבחוץ לכותל הבית והכלים שם:
בין כך ובין כך. ואפי' אין במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורין:
תניא בתוספתא [שם] נסר שהוא נתון ע"פ הדות וטומאה תחתיו או על גביו כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין היתה כפישה ויש לה ליזבז טפח טומאה תחתיה כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין אם היתה חלקה הרי היא כנסר כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאים. כותלי הבית וכותלי הדות שהיו שוין זה לזה וטומאה בין בבית ובין בדות כלים שבכותלי הבית ושבכותלי הדות נידונין מחצה על מחצה ואם כותלי הבית רחבים משל דות וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טמאין ושבכותלי הבית נדונים מחצה על מחצה. אם היו כותלי הדות רחבים משל בית וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טהורים ושבכותלי הבית נידונין מחצה על מחצה. פי' נסר שהוא נתון ע"פ הדות בתוספתא מיתניא בתר מתני' משמע [נ"א דאיירי מתני' בדות שבבור. אבל] דאיירי בדות שבבית כמתני' אבל קשיא מה לי תחתיו מה לי על גביו מה לי בבית אחרי שהבית מאהיל על הכל אלא בדות שבחצר איירי וחולייתו גבוה טפח והנסר נתון על פיו ובולט סביב סביב טפח ובטומאה תחתיהן הדות טהור דאפי' כפישה מצלת עם דפנות אהלים כדתנן לעיל פ"ה (מ"ו) אבל תחת העודף טמא ומיהו קשיא מטומאה על גבי הנסר אמאי טמא תחת העודף מי גרע נסר נתון על פי הדות מנתון ע"פ תנור חדש דתנן בר"פ שאחר זה טומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורין וצ"ל מ"מ דאיירי בדות שבתוך הבית ומשום דקתני מתניתין כלים שבין שפתי כפישה לשפתי החדות אפי' עד התהום טהורין ואשמעי' ברייתא דהני מילי כשהטומאה בבית אבל טומאה תחתיו או על גביו לא בנסר ולא בכפישה שאין לה ליזבז ובדות חלקה איירי שלא יהא הנסר גבוה מן הארץ טפח כשהטומאה תחת הנסר או על גביו מתוך שהטומאה בוקעת הנסר אפי' היה בחצר קאתי אהל הבית ומביא את אהל טומאה לכלים שבין שפתי הנסר לשפתי הדות סביב: וטומאה תחתיו או על גביו תחת הנסר מבחוץ ולא בתוך הדות: כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין. דטומאה הולכת תחת כל העודף: טומאה תחת הכפישה. לא קתני טומאה על גבה דכיון דיש לה ליזבז טפח כלים שתחתיו טהורין: היתה חלקה שאין לה ליזבז דינה כנסר: נידונין מחצה על מחצה חצי כותל של צד הבית כבית ושל צד חוץ כחוץ וכן הדות חצי של צד דות כדות ושל צד חוץ כחוץ וכי האי גונא אמרי' לעיל בפ"ז וכולה מתניתא בשאין במקום הכלים טע"ט על רום טפח דאי יש במקומן טפח על טפח על רום טפח בין בכותלי הבית בין בכותלי הדות טהורין:
טומאה שם - בתוך הדות, אע"פ שהכפישה על גביו:
הבית טמא - דאין צמיד פתיל לטומאהטו:
טומאה בבית - השתא מיירי בדות פתוח שאין עליו כפישה טז:
טהורים - הכלים. כיון שיש במקומן טפח על טפח ברום טפח, דניצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל בפרק ג' [משנה ז'] טומאה בבית מה שבתוכו טהור:
רחבים משל בית - כגון שחלל הדות מרחיב והולך תחת כותל הבית וכותל הדות בנוי מחוץ לכותל הבית והכלים שם:
בין כך ובין כך - דאפילו דאין במקומן טפח על טפח ברום טפח טהורין:
כלים שבין שפתי כפישה וכו'. פי' שהכפישה מכסה חלל החדות. ושפתי הכפישה מכסים עובי כותלי הדות. והשתא קאמר **)כלים שבעובי כתליו או שלמעלה על עובי הכותל עד התהום טהורים וקמ"ל דאע"ג דאין בהם טפח על טפח. במקום שמונחים הכלים לא אמרינן דהוי כביב שהוא קמור תחת הבית ואין בו טפח דטמא [לעיל פ"ג מ"ו] דשאני הכא כיון שיש טפח בדות וטהור אינהו נמי בטלי לגבי דות וטהורים. ולא אמרינן דטומאה בוקעת כנגדן עד התהום. ונ"ל דלהכי אצטריך למתני עד התהום ולא קאמר סתמא טהורים. דסד"א דוקא כלים שבכתליו טהורים דהכתלים בטלי לגבי חלל הדות. אבל כלים שתחת הכותל עד התהום שאינן כנגד חלל הדות יהיו טמאים. דטומאה בוקעת עד התהום דאע"ג דכלים שבכתליו טהורים. לאו משום דלא הוי טומאה רצוצה אלא משום דבטילי לגבי חלל הדות וכיון דלעולם טומאה רצוצה היא כלים שתחת הכותל דלא בטילי לגבי חלל הדות ליטמו משום טומאה רצוצה דבוקעת קמ"ל דכיון דאינה בוקעת בכותל אינה בוקעת תחתיו. מהר"ם. [*ומ"ש מהר"ם דלא הוי טומאה רצוצה אשגרת לישנא [הוא] דהכא הטומאה בבית והכלים רצוצים]:
טומאה שם הבית טמא. פי' הר"ב דאין צמיד פתיל לטומאה. וכ"כ הר"ש וכלומר שאין צמיד פתיל מציל מיד הטומאה שלא תצא. אבל תמה אני מה ענין צמיד פתיל לכאן ול' הרמב"ם בפכ"א מהט"מ [הלכה ח'] הבית טמא שאין האהל שבתוך הבית מונע הטומאה ועמ"ש ברפ"ד. ולשון מהר"ם טומאה שם בין שהטומאה בחדות בין בכתליו הבית טמא אפי' יש במקום הטומאה פותח טפח כביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח וכ"ש הכא שהוא פתוח לבית ע"כ:
טומאה בבית. כ' הר"ב השתא מיירי בדות פתוח וכו'. וכ"כ הר"ש וכתב עליו מהר"ם דלא נהירא לו כלל אלא במכוסה בכפישה. ואפ"ה כלים שבכותלי הדות טמאים ולא דמי למגדל בתוך הבית דטומאה בבית כלים שבתוכו ושבכתליו טהורים דשאני הכא דכותלי הדות הן קרקע הבית. ונהי דכלים שבתוכו טהורים כלים שבכתליו טמאין. כמו כלים שתחת שאר קרקעות הבית שאין במקומן טפח על טפח ע"כ:
(יד) (על המשנה) כפישה. פירוש, שהכפישה מכסה חלל החדות, ושפתה מכסה עובי הכתלים, והשתא קאמר דכלים שעל עובי הכותל או שבעובי כותליו עד התהום טהורים, וקמשמע לן דאע"ג דאין בהם טפח על טפח במקום שמונחים הכלים, לא אמרינן דהוי כביב שאין בו פותח טפח, דשאני הכא כיון שיש טפח בדות וטהור, אינהו נמי בטלי לגבי דות וטהורים, ולהכי לא תני סתמא טהורים, דסלקא דעתך דוקא כלים שבכתליו טהורים דהכתלים בטלי לגבי חלל הדות, אבל כלים שתחת הכותל שאינן כנגד חללו יהיו טמאים דטומאה בוקעת עד התהום כו', קמ"ל דכיון דאינה בוקעת בכותל אינה בוקעת תחתיו. מהר"ם:
(טו) (על ה) פירוש, שאין צמיד פתיל מציל מהטומאה שלא תצא. אבל קשה, מה ענין צמיד פתיל לכאן, ולשון הר"מ, שאין האוהל שבתוך הבית מונע הטומאה. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) ומהר"ם פירש, במכוסה בכפישה, ואפ"ה כלים שבכותל הדות טמאים, ולא דמי למגדל בתוך הבית דטומאה בבית כלים שבתוכו ושבכתליו טהורים, דשאני הכא דכותלי הדות הן קרקע הבית ולכך כלים שבכתליו טמאים כמו כלים שתחת שאר קרקעית הבית שאין במקומן טפח על טפח:
אפילו עד התהום טהורים. כתב הר"ס אוחנא ז"ל נלע"ד שאם היו כלים טמונים בקרקע למטה מהדות והם כנגד שפתי החדות אלא שהם מכוסים בדות טהורים כמו אותם כלים שהם בין שפתי כפישה לבין שפתי הדות ולא נחשוב אותם כמו כלים הטמונים בקרקע הבית שיש שם מת שהן כלם טמאים כל עוד שאין שם חלל טפח כדנפקא לן מוכל אשר בבית בספרי וה"ה כלים שהן תחת הדות עצמה והם מכוסים בדות אפילו עד התהום טהורים כמו שניצולים אותם שבדות שהכפישה נתונה עליהם כנלע"ד. ע"כ:
אם יש במקומם טפח על טפח על רום טפח טהורים. הכלים כיון שיש במקומן טפח על טפח ברום טפח דנצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל בספ"ג דאם יש בו פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור ועיין בפי' הר"ש ז"ל לתוספתא שהביא ותוסיף לקח טוב:
יכין
כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות: הכא מיירי שאין הכפישה נופלת לתוך החדות. וכבר שמעינן כן במשנה ח'. רק קמ"ל הכא רבותא דלא מבעיא ברישא. שרוב המנורה תוך הדות. אלא אפי' הכא שכל גוף הכלי מונח בין שפת הדות לשפת הכפישה אפ"ה ניצל. מיהו אפשר דהכא מיירי באינן נראין כלל תוך הבית. כמחטין וצנורות שהן דקין והכפישה מכסה אותן לגמרי. וקמ"ל דבכה"ג גם ב"ש מודו:
אפי' עד התהום: ר"ל לא מבעיא במונחים על שפתות הדות. די"ל דכיון דמשתמש שם תשמישי הדות להכי כמונח תוך הדות דמי אלא אפי' הכלים המונחים למטה משפתות הכפישה ותחת כותלי הדות ממש. עד התהום. אפ"ה נצולו. דאע"ג דקרקע אהל המת טמא עד התהום. אפ"ה כיון דהדות מכוסה גם כל קרקעיתו וקרקע שתחת כותליו הכל שייך לתוך הדות. ואין דינו כשאר קרקע שבאהל המת שטמא עד התהום [כפט"ו מ"ה]:
טהורים: ולא אמרינן דהו"ל דות ככלי שאמק"ט. והוא מכוסה ועומד באהל המת. דאמרינן גבה. דאע"ג דאין הטומאה בוקעת לתוכה. עכ"פ כל תחתית קרקעיתו טמא [עי' מחצצים סי' ט]. הכא שאני דהדות כאהל בפני עצמו חשבינן ליה וקרקעיתו בטל לגבה:
טומאה שם: תוך הדות או על שפתו או תחת קרקעיתו:
הבית טמא: דאפי' היה הכפישה מחובר לדות וסוגרו בצמ"פ עכ"פ מדאין להדות מקום אחר שתצא הטומאה דרך שם רק דרך הבית. לפיכך סוף טומאה לצאת דרך הבית [כפ"ד מ"א]:
טומאה בבית: והדות מכוסה בכפישה כלעיל:
טהורים: דמדיש ברווח ההוא טע"ט נידון כדות דהו"ל כאהל בפ"ע ומציל. והרי כל אהל שתחת או בצד אהל המת. אפי' היה האהל ההוא סתום מכל צד היה החלול שבתוכו טהור. וכביב טע"ט שבבית [פ"ג מ"ז סי' ע"ג]. מיהו מיירי שאין המקום שמונחים שם הכלים פתוח טפח לבית. דאל"כ היתה הטומאה מתפשטת לשם מהבית דרך הפתח ההוא:
ואם לאו טמאים: דלא דמי לכלים שבכותלי מגדל דטהורים אף כשהטומאה בבית [כפ"ד מ"א]. דהתם כותלי המגדל אינן מחוברין בקרקע הבית. משא"כ הכא הרי כותלי הדות מחוברים לקרקע הבית. והחללים שבתוך הכותלים שייכים טפי להבית יותר מלהדות. שגם הדות הוא מתשמישי הבית. ולהכי גם כשהוא מכוסה וגם הוא גדול מאד. די לו שיהא מציל מה שהוא בתוכו ממש. אבל לא שיציל גם על מה שבתוך החללים שבכתליו. ומה"ט לא דמי נמי לטומאה רצוצה שבכותל הבית. דדיינינן בה דין מחצה על מחצה [כפ"ו מ"ג] דהכא שאני דכל הדות עם החללים שבכותליו הם תוך חללו של בית המת ומדאין בהן טע"ט בטלים לגבי בית. מיהו גריעי הנך חללים שבכותלי הדות טפי מהכלים שמונחים טמונים בקרקע שתחת כותלי הדות. דכל הקרקע שתחת הדות שייך להדות טפי מלהבית אבל הנך חללים שבכתלי הדות להבית ודאי שייכים:
אם היו כותלי החדות רחבים משל בית: כגון שראשי כותלי הדות הם תוך הבית ומתעקמין בשפוע מתחת כותלי הבית ולחוץ כזה או כזה [ציור] וכפישה נתונה ע"פ הדות:
בין כך ובין כך: אפי' הכלים מונחים בחללים שבכותלי הדות. ואפי' החללים אינן טע"ט:
טהורים: דמשום דכותלי הדות רחבים משל בית. אין כותלי הדות שייכים כלל להבית. אלא כחדר בפ"ע דמי. ואף שפתחו הוא תוך הבית. הרי פתח זה סתום בכפישה ולפיכך גם מה שהוא מכותלי הדות תוך הבית לא שייכי להבית. אלא דמי ממש למגדל נעול שעומד כולו תוך הבית שהמת בתוכו. דכלים שבתוכו ושתוך כותלי כולן וטהורין [כפ"ד מ"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת