רבינו שמשון על אהלות יא

<< · רבינו שמשון · על אהלות · יא · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

בית שנסדק. בכי האי גוונא איירי שהגג פרח לאויר לחוץ כנגד הסדק ואם הטומאה בחוץ תחת הגג כלים שבפנים טהורים אע"פ שיש בסדק כשיעור לב"ש ולבית הלל ולרבי יוסי משום דאין דרך טומאה להכנס וכשאין גיפוף בסדק איירי דאי יש גיפוף אסור:

טומאה בפנים וכלים בחוץ טהורים. דאפי' בחלונות מטהרינן כדתניא בתוספתא (פ"ח) ולעיל הבאתיה בפרק שביעי (מ"ג) גבי מת בבית ולו פתחים הרבה היו בו חלונות הרבה וכולן מגופית כולן טהורות ולפי שיטה זו שפירשתי איירי בשנסדק כותל הבית ומיהו קשה לפי שיטה זו דבכל מקום חלון שיש בו טפח על טפח מביא את הטומאה מבית לבית ומ"ש הכא לפיכך נראין הדברים שנסדק הגג על פני כולו ונחלק לשנים דאיכא השתא שני חלקים והיתה טומאה בחציו החיצון שהפתח בו והכלים בחציו הפנימי היתה טומאה בחציו הפנימי אם היה רחב הסדק כמלא חוט המשקולת לב"ה כדקתני בתוספתא דכליו שבחציו החיצון טהורין פחות מכאן טמאין והשתא הוי דומיא דאכסדרה שנסדקה וכל הנך שיעורי בטומאה בחלק הפנימי לפי שסוף הטומא' לצאת דרך הפתח שבחלק החיצון וכל טומאה בחיצון אפי' כל שהוא ממש מפסיק שכן מוכח לשון המשנה דאטומאה בפנים פליגי:

תניא בתוספתא [רפי"ב] וכמה יהא הסדק הזה ב"ה אומרים כל שהוא מלא חוט המשקולת ורבי יוסי אומר משום בית הלל פותח טפח אמר רבי תמיה אני אם אמר רבי יוסי בפותח טפח לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד. טומאה מבפנים וכלים מבחוץ אע"פ שאין בסדק אלא כל שהוא מלא חוט המשקולת הרי זה מפסיק. פירוש כזית מן המת פתחו טפח להציל את הטומאה על הפתח (צ"ל אבל במת פתחו בד' כדתנן לעיל וכו'.) פי' כדתנן לעיל פ"ג (מ"ו) אבל במת פתחו בד': טומאה בפנים וכלים בחוץ. איפכא גרסינן טומאה מבחוץ וכלים מבפנים דאפילו כל שהוא מפסיק ללשון אחרון שפירש' במתני' וללשון קמא אי אפשר לישב כלל שהלשון מגומגם דהוה ליה למימר אע"פ שיש בסדק מלא חוט המשקולת הרי זה מפסיק עד שיהא טפח לכזית או ארבעה טפחים ושמא רבי כתנא קמא סבירא ליה והכי קאמר הרי זה מפסיק כלומר דין לסדק להיות כזה השיעור ויותר נראה לפרש דקאי אסדק דאכסדרה ולאו אדלעיל קאי ובכמה מקומות מצינו בתוספתא כענין זה:

משנה ב

שנסדקה. תקרת האכסדרה: כלים שבצד השני טהורין. אין הטומאה עוברת שם לצד השני שאויר הסדק מפסיק:

עירב את הטומאה. כלומר והכל טמא לפי שנסתם האויר בארץ ברצפת האכסדרה:

משנה ג

סגוס. בגד של צמר עב ומיטמא בנגעים כדמשמע במסכת נגעים פי"א:

וכופת עבה. חתיכת עץ עב כדמשמע בתוספתא דכלים [ב"ב פ"ב] ובמסכת כלים פכ"ב (מ"ט) הבאתיה ואע"פ שהם עבים הרבה אין מביאים את הטומאה אא"כ יש תחתיה טפח:

קפולים. כעין טלית מקופלת דפרק חבית (דף קמז.) ואית דגרסי כפולין בכ"ף והכל אחד שיש בגדים הרבה מקופלין זה על זה אם העליונ' גבוהה מן הארץ טפח אע"פ שהאחרי' תחתיו העליון מביא את הטומאה:

היה אדם נתון שם. בארץ על הטומאה נגד הסדק:

אדם חלול הוא. חלל הגוף חשוב חלל אע"פ שבני מעיו לתוכו:

תניא בתוספתא (פי"ב) סאה כפויה על פי חבית חבית כפויה על פיה שני כופתין זה על גב זה ואבן על גבי הכופתין מביאות את הטומאה סאה יושבת כדרכה וחבית יושבת כדרכה נוד תפוח כר מלא תבן כסת מליאה מוכין כסת מליאה מטפחות שתי אבנים זו ע"ג זו וכופת על גבי האבן אין מביאות את הטומאה. פי' כל הני במונחין בארץ כנגד הסדק של אכסדרה איירי וסאה וחבית כפויין על פיהן ושני כופתין ואבן ע"ג כופת חשוב חלל טפח דאף ע"ג דשקלת לאבנא אית בכופתין חלל טפח אבל סאה וחבית יושבין כדרכן על שוליהן היינו טומאה רצוצה ונוד תפוח לא חשיב חלל שלו דכי נפיק זיקא אין כאן חלל וכר מלא תבן וכסת מלאה מוכין כי שקלת לתבן ולמוכין אין כאן חלל א"נ כר וכסת המלאים חד מילתא חשיב כעץ עב אף על גב דאם נחשב צד עליון שבו וכן אבנים וכופת על אבנים אין כאן חלל וצריך טעם מ"ש כופת ע"ג האבן מאבן על גבי כופת:

משנה ד

היה אדם משקיף. מן החלון למטה והאהיל על קוברי המת בית שמאי לטעמייהו דלא חשבי חלל גופו ואין מביא את הטומאה לבית וב"ה לטעמייהו דחשבי ליה חלל הילכך אע"פ שגופו דבוק בחלון צד עליון שבו מביא את הטומאה לבית דהא איכא חלל גופו דהוי טפח והאי אין בוקעת בינו לחלון ותכנס לבית כמו גבי נסר שעל פי התנור לקמן [בריש] פי"ב פירשתי לעיל בריש פרק חמישי:

ומודים. פי' בית שמאי באדם לבוש שהמלבוש כסדינים:

משנה ה

היה האדם מוטל על האסקופה. מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ:

אינו מביא את הטומאה. דאין כאן חלל:

משנה ו

והאהילו עליו טהורים. על מקצתו שבחוץ קסברי ב"ש דאין באה תחתיו טומאה שבבית משום דאין כאן חלל עליו וב"ה קסברי דאדם חלל הוא ובאה תחתיו הטומאה והמאהילין עליו בחוץ נטמאו:

משנה ז

ומת הכלב. דאילו חי אפילו כולו בבית הבית טהור דטומאה בלועה בבעלי חיים אינה מטמאה כדאמרינן פ' בהמה המקשה (דף עא.):

מוטל על האסקופה. וצוארו לפנים (הטומאה):

אם יש בצוארו פותח טפח. רוחב הצואר טפח ומשערין אותו על ידי חוט המקיף את הצואר דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפה ג' טפחים:

מביא את הטומאה. לצד העליון שבו מאהיל על הטומאה וממשיך את הטומאה לבית:

ואם לאו. דליכא פותח טפח אינו מביא הטומאה דלענין הבאת טומאה בעינן פותח טפח:

רואין את הטומאה. פרק העור והרוטב (דף קכו.) מייתי לה מעיקרא סלקא דעתין דהכי קאמר רבי יוסי בודקין בגופו את מקום הטומאה אם היא מן השקוף ולפנים הבית טמא ואאין בצוארו פותח טפח קאי דקאמר ר"מ הבית טהור וקאמר ליה ר' יוסי דאם הטומאה מן השקוף ולפנים הבית טמא אע"פ שאין בצוארו רוחב טפח דטומאה טמונה בוקעת ועולה והבית מאהיל על הטומאה ומסיק רבא התם דר' יוסי לאו אאין בצוארו טפח קאי ולחומרא אלא איש בצוארו טפח קאי ולקולא דקאמר ר"מ הבית טהור (צ"ל טמא) דאהל הצואר ממשיך את הטומאה לבית הואיל ורחבו טפח אע"פ שאין בחללו טפח וקאמר ליה ר' יוסי רואין את חלל הטומאה חלל הצואר אם יש בחללו טפח ממשיך את הטומאה ואע"פ שמקום חוץ לבית ודקמסיים בסיפא מכנגד השקוף ולפנים מילתא אחריתי היא ובתרתי פליגי והכי קאמר ליה רבי יוסי לר"מ דקאמרת לענין המשכה אם יש בצואר כולו עם עובי דפנותיו רוחב טפח אנן חלל טפח בעינן ודקאמרת על האסקופה כולה הבית טמא ואע"פ שאין פיו מן השקוף ולפנים דהא חשבת ליה כל האסקופה כלפנים והאסקופה רחבה היא והשקוף מחותך בה שהדלת נוקף ושוקף בו כשסוגרין אותו ומההוא שקוף לפנים הוי כלפנים אבל אם פיו מן השקוף ולחוץ הבית טהור:

פיו לפנים. ונקב זנבו מבחוץ הבית טהור אם טומאה מבחוץ דמשום המשכה לא מטמינן ליה שאין דרך מאכל לצאת דרך פיו אלא דרך שוליו פירוש נקב הריעי:

פיו לחוץ. ושוליו לפנים הבית טמא שהרי דרך פתח קטן זה על כרחיך היא סופה לצאת:

בין כך ובין כך. פיו לפנים או פיו לחוץ בין טומאה מכנגד השקוף ולפנים בין שהוא לחוץ בין יש בצוארו טפח בין אין בצוארו טפח ואכולהו פליג פיו לפנים טמא ואע"פ שאין סופו לצאת דרך כאן קא סבר אף בדרך כניסתה היא מוציאה טומאתה וכן שוליו לפנים מפני שדרכה לצאת דרך זה:

כמה תשהה בשר המת במעיו של כלב ולא יחשב כמעוכל:

שלשה ימים מעת לעת. משעה שאכלה כדאמרינן שבת (דף קנה:) יודע צדיק דין דלים גלוי וידוע לפני הקדוש ב"ה שמזונותיו של כלב מועטין לפיכך משהה אכילתו במעיו שלשה ימים ובשהה במעיו קודם שמת איירי:

בעופות ובדגים. אם אכלו בשר המת.

כדי שתפול לאור ותשרף. יש רוצים להתיר מכאן תרנגולת שנמצא בה חטה בפסח אע"פ שנתבשלה עמה משום דנתעכלה החטה במעיה ולאו מילתא היא חדא שצריך לחלק בין איסור לטומאה כמו שאפרש ועוד דאם אמרו בבשר דרכיך יאמרו בחטה דאקושי דיש חילוק בדבר כדמוכח במנחות פרק רבי ישמעאל (דף סט:) גבי מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן ואמרי' התם דחיטין שבגללי בקר ושעורים שבגללי בהמה לקטן לאכילה מטמאין טומאת אוכלין ואפי' למנחות הוו שרי אי לאו משום הקריבהו נא לפחתך והא דמייתי התם גבי בעיא דרמי בר חמא דפיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי ממעשה דזאבים שבלעו ב' תינוקות והקיאום דרך בית הרעי וטימאו את הבשר ולא מייתי ממשנה דהכא דניחא ליה לאתויי מההיא טפי משום דמייתי נמי מעצמות שטימאו ועוד דהתם מייתי מדדמינן ליה דאיירי בהקיאם דרך רעי ולאלתר הוי עיכול בבשר אפילו בפחות מכדי שתפול לאור ותשרף ותימה דתנן פ"ק דבכורות (דף ז:) דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה אלמא לא הוי עיכול ומההיא דזאבים לא קשיא מידי דהתם בהקיאום דרך בית הרעי אבל ממתניתין דהכא קשיא דבעודו במעיו איירי דמייתי לה אכלב שאכל בשר המת ומת ומוטל על האסקופה ואפ"ה חשיב עיכול בדגים ותירץ רב האי גאון שאני טומאה דאפושי טומאה לא מפשינן ועוד יש לומר דמתניתין דבכורות כרבי יהודה בן בתירה דאמר הכא מעת לעת והתם בדלא שהה אי נמי דגים דנבלעים קשים טפי מבשר המת אי נמי נהי דמפסלו מתורת אוכל לענין טומאת אוכלין מכל מקום לענין איסור לא הוי עיכול מידי דהוה אנבלת עוף טהור בכפרים דבעי מחשבה לטומאה ולא לאיסור ומיהו אין זה דמיון כלל ואם תאמר הא דאמרינן פרק בתרא דיומא (דף פא.) זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן ובא אחר ובלען הראשון משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון אלמא לענין איסור חשיב עיכול ובלאו מתניתין דבכורות קשיא ההיא מס"פ גיד הנשה (דף קג:) גבי אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו מהו דמשמע דפשיטא ליה דלא הוי עיכול וי"ל דשזפין לאו משום דהוי עיכול אלא לפי שכבר נתחללה התרומה באכילת הראשון כדאשכחן פרק קמא דכריתות (דף ז.) כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ומפרש התם טעמא משום דמחוללת כבר ואין לדקדק דלא חשיב עיכול מההיא דמייתי פרק בהמה המקשה (דף עא.) בלעה טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומתו הקיאה טמאה וטימאתו דשאני טבעת דאקושי טפי כדאשכחן גבי עצמות במנחות (דף סט.) ונבלה דלא חשיב התם מדלא שהה כדי עיכול כדקאמרינן (חולין דף עא.) מי לא אסיקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה ומתוך הסברא היה נראה בין לענין איסור בין לענין טומאה דכל דבר שנמצא שלם כברייתו כגון חיטין שבגללי בקר ודגים טמאין הבלועין בדג גדול לא חשיב עיכול ותינוקות דחשיב בשר עיכול נלעסו בשיני הזאבים וחשוב עיכול טפי ולכך טיהרום:

תניא בתוספתא [פי"ב] כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין הקיאן הבית טמא מת אם לא שהה במעיו עד שהוא חי שלשה ימים מעת לעת הבית טמא ובעופות ובדגים מיד. אמר רבי יהודה בן בתירה בדגים מיד ובעופות מעת לעת רבי אליעזר אומר משום רבי יהודה בן בתירא זה וזה מעל"ע:

משנה ח

החדות. כמו הדות אלא בלשון משנה דסדר טהרות כולן כתובין חדות והוא ששנינו בכ"מ בור ודות ואמרי' בפרק המוכר את הבית (דף סד.) היינו בור היינו דות אלא שהבור בחפירה והדות בבנין:

ומנורה בתוכה. בתוך הדות:

והפרח שלה. של מנורה יוצא:

וכפישה נתונה עליה. עליו גרסינן במשנה דוקנית שנתונה על חדות כי ההיא דתנן לעיל פרק חמישי (משנה ו) הבור והדות שבבית וכפישה נתונה עליו טהור א"נ עליו על הפרח של המנורה:

ע"פ החדות. שאינה נופלת לתוכה דניצול עם דפני האהל כדאמרן לעיל פרק חמישי:

והמנורה טמאה. משום דפרחה יוצא ואם תאמר למאי דמוקי לה בתוספתא במנורה של מתכת כיון דמנורה טמאה היאך הדות טהורה והלא חרב הרי הוא כחלל (חולין דף ג.) ויש לומר כגון דליכא מת בבית אלא חרב בעלמא שעל ידו מטמא ואין עושה חרב אחר כחלל כדפרישית בפ"ק: (ובהא)

[ובה"א] אף המנורה טהורה. דבתר דידה אזלי' ולא בתר פרחה והיא בתוך הדות קיימא וניצולת עם הדות:

ומודים. ב"ה:

הכל טמא. [בין הדות בין המנורה כצ"ל] בין המנורה כיון דאם תנטל מנורה כפישה נופלת לתוך הדות:

תניא בתוספתא [פי"ב] הדות שבבית והמנורה בתוכה והפרח שלה יוצא וכפישה נתונה עליו במה דברים אמורים בשל מתכת אבל בשל עץ הרי זה חוצץ ר' אלעזר בר' יוסי אומר במה דברים אמורים בשל עץ אבל בשל מתכת נטמא ואין כלי טמא חוצץ. פי' ברייתא זו סתומה ולא פירשה אמאי קיימי ויש לפרש דאעומדת דרישא קאי דלת"ק בשל עץ אפילו לב"ש ולר"א בר' יוסי בשל מתכת אפי' לב"ה טמאה. ושל מתכת דקאמרינן אמנורה קאי א"נ אנופלת דסיפא קאי ואכפישה דלתנא קמא בשל עץ חוצץ אע"ג דנופלת ואתא ר"א למימר דבשל מתכת אפי' אינה נופלת לא חייצא:

משנה ט

טומאה שם. בתוך הדות אע"פ שהכפישה על גביו הבית טמא דאין צמיד פתיל לטומא':

טומאה בבית. מכאן ואילך מיירי (אע"פ שהכפישה על גביו הבית טמא דאין צמיד פתיל) (מיותר.)בדות פתוח שאין עליו כפישה:

טהורין. הכלים כיון דיש במקומן טע"ט על רום טפח דניצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל בפ"ג (מ"ז) טומאה בבית מה שבתוכו טהור:

רחבים משל בית. כגון שחלל הדות מרחיב והולך תחת כותל הבית וכותל הדות בנוי מבחוץ לכותל הבית והכלים שם:

בין כך ובין כך. ואפי' אין במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורין:

תניא בתוספתא [שם] נסר שהוא נתון ע"פ הדות וטומאה תחתיו או על גביו כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין היתה כפישה ויש לה ליזבז טפח טומאה תחתיה כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין אם היתה חלקה הרי היא כנסר כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאים. כותלי הבית וכותלי הדות שהיו שוין זה לזה וטומאה בין בבית ובין בדות כלים שבכותלי הבית ושבכותלי הדות נידונין מחצה על מחצה ואם כותלי הבית רחבים משל דות וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טמאין ושבכותלי הבית נדונים מחצה על מחצה. אם היו כותלי הדות רחבים משל בית וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טהורים ושבכותלי הבית נידונין מחצה על מחצה. פי' נסר שהוא נתון ע"פ הדות בתוספתא מיתניא בתר מתני' משמע [נ"א דאיירי מתני' בדות שבבור. אבל] דאיירי בדות שבבית כמתני' אבל קשיא מה לי תחתיו מה לי על גביו מה לי בבית אחרי שהבית מאהיל על הכל אלא בדות שבחצר איירי וחולייתו גבוה טפח והנסר נתון על פיו ובולט סביב סביב טפח ובטומאה תחתיהן הדות טהור דאפי' כפישה מצלת עם דפנות אהלים כדתנן לעיל פ"ה (מ"ו) אבל תחת העודף טמא ומיהו קשיא מטומאה על גבי הנסר אמאי טמא תחת העודף מי גרע נסר נתון על פי הדות מנתון ע"פ תנור חדש דתנן בר"פ שאחר זה טומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורין וצ"ל מ"מ דאיירי בדות שבתוך הבית ומשום דקתני מתניתין כלים שבין שפתי כפישה לשפתי החדות אפי' עד התהום טהורין ואשמעי' ברייתא דהני מילי כשהטומאה בבית אבל טומאה תחתיו או על גביו לא בנסר ולא בכפישה שאין לה ליזבז ובדות חלקה איירי שלא יהא הנסר גבוה מן הארץ טפח כשהטומאה תחת הנסר או על גביו מתוך שהטומאה בוקעת הנסר אפי' היה בחצר קאתי אהל הבית ומביא את אהל טומאה לכלים שבין שפתי הנסר לשפתי הדות סביב: וטומאה תחתיו או על גביו תחת הנסר מבחוץ ולא בתוך הדות: כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין. דטומאה הולכת תחת כל העודף: טומאה תחת הכפישה. לא קתני טומאה על גבה דכיון דיש לה ליזבז טפח כלים שתחתיו טהורין: היתה חלקה שאין לה ליזבז דינה כנסר: נידונין מחצה על מחצה חצי כותל של צד הבית כבית ושל צד חוץ כחוץ וכן הדות חצי של צד דות כדות ושל צד חוץ כחוץ וכי האי גונא אמרי' לעיל בפ"ז וכולה מתניתא בשאין במקום הכלים טע"ט על רום טפח דאי יש במקומן טפח על טפח על רום טפח בין בכותלי הבית בין בכותלי הדות טהורין: