משנה אהלות טו ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק טו · משנה ט | >>
חבית שהיא מלאה משקים טהורים ומוקפת צמיד פתיל, ועשאה גולל לקבר, הנוגע בה, טמא טומאת שבעה, והחבית והמשקין טהורין.
בהמה יא שעשאה גולל לקבר, הנוגע בה, טמא טומאת שבעה.
רבי מאיר אומר, כל שיש בו רוח חיים אינו מטמא משום גולל.
חבית שהיא מלאה משקין טהורין,
- ומוקפת צמיד פתיל,
- ועשאה גולל לקבר -
- הנוגע בה - טמא טומאת שבעה,
- והחבית, והמשקין - טהורין.
- הנוגע בה - טמא טומאת שבעה,
- בהמה שעשאה גולל לקבר -
- הנוגע בה - טמא טומאת שבעה.
- רבי מאיר אומר: כל שיש בו רוח חיים - אינו מטמא משום גולל.
כבר ידעת שכלי חרש המוקף צמיד פתיל לא יטמא בטומאת מת, וכן הבהמות והחיות לא יטמאו במין ממיני הטומאות כמו שהשרשנו בפתיחה.
וכאשר עשה ממנו גולל לקבר הנה היא תטמא משום גולל, לא שהיא תטמא בהיותה חלק מהקבר אשר יגע בה כאילו נגע בקבר, אבל היא תטמא במגע כל זמן שהיא על הקבר (וכאשר נשארה טהורה הוסרה מן הקבר בעצמה).
ואין הלכה כרבי מאיר:
הנוגע בה טמא. טומאת גולל נפקא לן פ' בהמה המקשה (דף עב.) מדכתיב וכל אשר יגע על פני השדה ולכך אין לטמאו אלא הנראה על פני השדה:
אינו מטמא משום גולל. פרק הישן (דף כג.) קאמר ר' מאיר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן ב) צ"ל לסוכה.) ולא לחי למבוי ולא גולל לקבר ומפרש אביי טעמא דסוטה גזירה שמא תמות ור' זירא אמר גזירה שמא תברח ופריך אי מדאורייתא מחיצה מעלייתא היא [תטמא משום גולל ומשני] אלא דכל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה ואיכא דאמרי כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה:
תניא בתוספתא [שם] חבית שהיא מליאה משקין טהורין ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר אמר רבי אלעזר בר' שמעון בזו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין אמרו להן בית שמאי לבית הלל וכי מה עלול לקבל טומאה אדם או משקין אמרו להן משקין אמרו להן וכי מה אדם. שאינו עלול לקבל טומאה כיון שנגע בה נטמא. משקין שבתוכה אינו דין שיהו טמאין אמרו להן בית הלל אי אתם מודים בטהור שבלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שאע"פ שטמא טומאת שבעה שהטבעת טהורה אמרו להן ב"ש לא אם אמרתם בטבעת שאינה מיטמא במשא הזב תאמרו במשקין שמיטמאין במשא הזב אמרו להן בית הלל אנו דנין טומאת שבעה מטומאת שבעה ואתם דנין טומאת שבעה מטומאת ערב מוטב נדון טומאת שבעה מטומאת שבעה מלדון טומאת שבעה מטומאת ערב ד"א אדם הנוגע במת מטמא כלים וכלים הנוגעים במת מטמאין אדם אדם הנוגע במת מטמא כלי חרס ואין כלי חרס הנוגעים במת מטמאין אדם והלא דברים קל וחומר ומה אדם שהוא מיטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו מציל על מה שבתוכו כלי חרס שאינו מיטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו אינו דין שיציל על מה שבתוכו אמר ר' שמעון לא היינו זקוקים לידחק לכך ממקום צ"ל שאדם כ"ה בתוס'.) שאם מיטמא משם משקין מיטמאין ממקום שהמשקים מצילין משם אדם צ"ל ניצול כ"ה בתוס'.) מציל היכן אדם נטמא בגלוי אף משקין בגלוי היכן משקין ניצולין בפנים אף אדם שנתנו בפיטוס והקיפו צמיד פתיל ועשאו גולל לקבר טהור. פי' שהטבעת טהורה דטהרה בלועה אינה מיטמאה כדאמרינן פרק בהמה המקשה (דף עא.): שמטמאין במשא הזב כדקאמרינן פרק קמא דכלי חרס דמוקף צמיד פתיל אינו ניצול במעת לעת שבנדה. ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו טומאת שבעה כגון כלים ואדם וכלים דריש מכילתין: פיטוס. כלי חרס כמו הללו בעלי פיטסין דפרק שני דביצה (דף טו:):
הנוגע בה - כל זמן שהיא גולל י:
טמא טומאת שבעה - דכתיב במדבר י"ט) וכל אשר יגע על פני השדה, לרבות גולל ודופק:
והחבית והמשקין טהורים - דכלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור מליטמא באוהל המת, שנאמר (שם) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא, הא יש צמיד פתיל עליו טהור, ובכלי חרס הכתוב מדבר שאינו מקבל טומאה מגבו:
רבי מאיר אומר וכו' - ואין הלכה כרבי מאיר, אלא אע"פ שאין לך דבר שיש בו רוח חיים ומטמא, חוץ מאדם, מכל מקום מטמאים הן משום גולל כל זמן שהן גולל לקבר:
הנוגע בה. פי' הר"ב כל זמן שהוא גולל. לא שתטמא בהיותה חלק מהקבר. ואם יגע בה כאילו [נגע בקבר]. אבל היא תטמא במגע כל [זמן] שהוא על הקבר. וכאשר הוסרה מן הקבר נשארה טהורה. הרמב"ם. ובמשנה ז פ"ק דעירובין מפרש הר"ב דאף לאחר שפירש מטמא. והוא מלשון רש"י דהתם. ועיין מ"ש עוד לעיל פ"ב משנה ד [ד"ה הגולל]:
בהמה. שכפתה. הרמב"ם פ"ו מהט"מ [הלכה ד']. וטעמו פי' הכ"מ. משום דאל"כ הרי היא הולכת לכאן ולכאן. ואין כאן גולל. [*ובסוכה בפ"ב דף כג אמרי' טעמא הכי. אדאמר ר"מ שאין עושין אותה דופן לסוכה. וגם שם אמר ולא גולל לקבר]:
(י) (על הברטנורא) כל זמן שהוא מחובר לקבר ובמשנה ז' פרק קמא דעירובין פירש הר"ב דאף לאחר שפירש מטמא:
(יא) (על המשנה) בהמה. שכפתה. דאם לא כן הרי היא הולכת ואין כאן גולל. כ"מ:
ומוקפת צמיד פתיל. הר"ר יהוסף ז"ל מחק מלות הללו וכתב ובס"א גרסי' ומוקפת צמיד פתיל ונ"ל דאין צריך דהא הכא לא איירי בטומאת אהל אלא מטעם דהוי גולל וכלי חרש אינו מטמא מגבו ע"כ:
הנוגע בה טמא טומאת ז'. כדין גולל ואם היה פי החבית חוץ לקבר והחבית מוטה על צדה יראה דלא בעינן מוקף צמיד פתיל אבל איירי בחבית יושבת על שוליה ופיה למעלה הלכך בעינן מוקפת צמיד פתיל. הרא"ש ז"ל:
והחבית והמשקים טהורים. דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה הלכך אין לטמאת אלא הנראה על פני השדה הר"ש ז"ל ומתני' דמטהר למשקי' ב"ה היא אבל ב"ש פליגי עלייהו בתוספתא ומטמאין למשקים ושם נשאו ונתנו בדבר הרבה ע"ש:
ר"מ אומר כל שיש בו רוח חיים אינו מטמא משום גולל. ואזיל לטעמיה כדכתבי' בפ"ק דמסכת עירובין סי' ז'. והילך פי' תוס' יו"ט הנוגע בה פי' הר"ב ז"ל כל זמן שהיא גולל כו' ובמשנה ז' פ"ק דעירובין מפרש הר"ב ז"ל דאף לאחר שפירש מטמא והוא מלשון רש"י ז"ל [הגה"ה גם החכם הר"ס ז"ל דקדק בזה כמו שהעתקתי שם סימן ז:]:
יכין
הנוגע בה טמא טומאת שבעה: דאע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. אפ"ה מדעשאו גולל מטמא כל עוד שמונח על הקבר. ומידי דהוה אכלי אבן או בע"ח שג"כ אמק"ט [כחולין ע"ה א'] ואפ"ה כל עוד שהן על הקבר הרי הן אה"ט [כספ"ק דעירובין ט"ו א']:
והחבית והמשקין: לאחר שפירש מהקבר:
טהורין: ואילה"ק עכ"פ אף שפירש החבית מהקבר יטמא. דאז אף שאין בו דין גולל. עכ"פ הרי האהיל על המת. י"ל כיון דאמק"ט מגבו וגם צמ"פ היה עליו. דנמצא שלא בקעה הטומאה לתוכה. דהרי מה"ט מטהרינן המשקין שבתוכה. להכי אין בה דין מאהיל. דהו"ל ככלי אבן שהאהיל על המת [וערתוי"ט פי"ב מ"ב]. ואי"ל עכ"פ בעוד החבית על הקבר טמאה היתה מטעם גולל. ולמה עי"ז לא נטמאו אז המשקין שבתוכה שנגעו בה אז. כשאר דברים שכשנגעו בה אז נטמאו. י"ל טהרה בלועה אמק"ט. כדאמרינן [שלהי מקואות] בבלע טבעת טהורה ונכנס באהל מת וטבל והקיאה טהורה. א"נ כיון שאין הטומאה דבוקה בהחבית. דהרי כשתפרוש מהקבר תפרח הטומאה ממנה. להכי גם לתוכה לא דחקה. [ומה"ט ליכא. לאקשויי נמי אדאמרינן דכשפירשה מהקבר טהורה ואמאי וכי טומאה שבהן להיכן הלכה [כפסחי' ל"ג ב'] ועמ"ש בזה בס"ד פ"א דכלים סי' י"ד]:
בהמה: כפותה:
הנוגע בה: בעודה כפותה ומונחת על הקבר:
אינו מטמא משום גולל: ולרבנן רק אדם אין נעשה גולל לטמא באהל [ובמשא] מיהו במגע מטמא גם האדם דהרי האהיל על המת ונעשה אה"ט:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת