משנה אהלות טו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) סגוס עבה, וכופת עבה -

אין מביאין את הטומאה - עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח.

קפילין זו על גבי זו -

אינן מביאין את הטומאה - עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.

טבליות של עץ זו על גבי זו -

אינן מביאות את הטומאה - עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.

ואם היו של שיש - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

(ב) טבליות של עץ,

שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן,

והן גבוהות מן הארץ פותח טפח -

טומאה תחת אחת מהן -

הנוגע בשניה - טמא טומאת שבעה.

כלים שתחת הראשונה - טמאין,

ושתחת השניה - טהורין.

השולחן -

אינו מביא את הטומאה - עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח.

(ג) חביות שהן יושבות על שוליהן,

או מוטות על צידיהן באוויר,

והן נוגעות זו בזו בפותח טפח -

טומאה תחת אחת מהן - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

במה דברים אמורים? - בטהורות.

אבל אם היו טמאות,

או גבוהות מן הארץ פותח טפח -

טומאה תחת אחת מהן - תחת כולן טמא.

(ד) בית שחצצו בנסרים,

או ביריעות מן הצדדין, או מן הקורות -

טומאה בבית - כלים שבחצץ טהורין,

טומאה בחצץ - כלים שבבית טמאין.

כלים שבחצץ -

אם יש שם פותח טפח - טמאין,

ואם לאו - טהורין.

(ה) חצצו מארצו -

טומאה בחצץ - כלים שבבית טמאין.

טומאה בבית -

כלים שבחצץ -

אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח - טהורין,

ואם לאו - טמאין,

שארצו של בית - כמוהו, עד התהום.

(ו) בית שהוא מלא תבן,

ואין בינו לבין הקורות פותח טפח -

טומאה בפנים - כלים שכנגד היציאה טמאין.

טומאה בחוץ -

כלים שבפנים -

אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח - טהורין,

ואם לאו - טמאין.

אם יש בין תבן לקורות פותח טפח - בין כך ובין כך טמאין.

(ז) בית שמילאהו עפר, או צרורות - ביטלו.

וכן כרי של תבואה,

או גל של צרורות -

אפילו כגלו של עכן,

אפילו טומאה בצד הכלים,

טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

(ח) חצר הקבר -

העומד בתוכה - טהור,

עד שיהא בה ארבע אמות - כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרין: ארבעה טפחים.

קורה שעשאה גולל לקבר -

בין עומדת, בין מוטה על צידה -

אין טמא - אלא כנגד הפתח.

עשה ראשה גולל לקבר -

אין טמא - אלא עד ארבעה טפחים, בזמן שהוא עתיד לגוד.

רבי יהודה אומר: כולה חיבור.

(ט) חבית שהיא מלאה משקין טהורין,

ומוקפת צמיד פתיל,

ועשאה גולל לקבר -

הנוגע בה - טמא טומאת שבעה,

והחבית, והמשקין - טהורין.

בהמה שעשאה גולל לקבר -

הנוגע בה - טמא טומאת שבעה.

רבי מאיר אומר: כל שיש בו רוח חיים - אינו מטמא משום גולל.

(י) הנוגע במת, ונוגע בכלים,

מאהיל על המת, ונוגע בכלים - טמאין.

מאהיל על המת, ומאהיל על הכלים,

הנוגע במת, ומאהיל על הכלים - טהורין,

אם יש בידו פותח טפח - טמאין.

שני בתים, ובהן כשני חציי זיתים,

ופשט את שתי ידיו להן -

אם יש בידו פותח טפח - מביא את הטומאה,

ואם לאו - אינו מביא את הטומאה.

הדף הראשי של משנה אהלות טו

משנה אהלות, פרק ט"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב