משנה אבות ו ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ו · משנה ז | >>

גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (משלי ד כב): "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא".

ואומר (משלי ג ח): "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך".

ואומר (משלי ג יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר".

ואומר (משלי א ט): "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך".

ואומר (משלי ד ט): "תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך".

ואומר (משלי ט יא): "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים".

ואומר (משלי ג טז): "אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד".

ואומר (משלי ג ב): "כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך".

ואומר (משלי ג יז): "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

משנה מנוקדת

גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא", וְאוֹמֵר, "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ", וְאוֹמֵר, "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר", וְאוֹמֵר, "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ", וְאוֹמֵר, "תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ", וְאוֹמֵר, "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", וְאוֹמֵר, "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאוֹלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד", וְאוֹמֵר "כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ" וְאוֹמֵר, "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נוֹעַם וְכָל נְתִבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם":

נוסח הרמב"ם


פירוש הרמב"ם


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שהיא נותנת חיים לעושיה - אוכל פירותיה בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב:

כי חיים הם למוצאיהם - אל תקרי למוצאיהם, אלא למוציאיהם בפה, בעולם הזה:

ואומר ושקוי לעצמותיך - שיהא משקה עצמותיך בקבר:

ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה - בעולם הבא, ושמא תאמר לחיים הוא זוכה, אבל מי יאמר שיהיה זוכה לעושר, שהרי יש לך בני אדם הנידונין בעניות שהמות חביב להם מן החיים, לכך נאמר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. איזהו דבר המביא את האדם למצוא חן בעיני האנשים, הוי אומר זה ממון. ושמא תאמר, ממון יתנו לך אבל לא יהא מכובד בין האנשים, לכך נאמר עטרת תפארת תמגנך. ושמא תאמר, אפילו למד שלא לשמה זוכה לדברים הללו, לכך נאמר אורך ימים בימינה. למיימינים בה, [שבת ס"ג], שלומדים לשמה, יש לו אורך ימים וחיים ואין צריך לומר עושר וכבוד:

בשמאלה - למשמאילים בה, עושר וכבוד יתנו לו, אבל לא חיים ארוכים, ושמא תאמר, לחיים ועושר זוכה אבל לא לשלום, לכך נאמר ושלום יוסיפו לך:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב


תפארת ישראל

יכין

גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה:    ר"ל למי שעושה כפי שלומד בתורה.

בעולם הזה ובעולם הבא:    שאר המעלות כעושר. גבורה, וכבוד יקנו גם ע"י חכמות וידיעות אחרות. אבל חיי עוה"ז ועה"ב לא ישיגו רק ע"י התורה. והרי באלו מיני החיים נכללו כל המעלות אחרות. ואם אין חיים, אין בהמעלות אחרות חשיבות של כלום, דעור בעד עור וגו'.

כי חיים הם למוצאיהם:    הרי קיים חיי עוה"ז:

ולכל בשרו מרפא:    הרי רפואה מחבלה שבעור ובשר בחצוניית הגוף:

רפאות תהי לשרך:    הרי רפואה לחלאת פנימי בדם ובמעיים שמקושרין בטבור:

ושקוי לעצמותיך:    הרי רפואה לחולשת הגוף. שע"י השקוי שבעצמוד יתחזק האדם:

עץ חיים היא למחזיקים בה:    ר"ל כעץ החיים דכתיב גביה ואכל וחי לעולם. כ"כ ע"י התורה יקנה האדם חיים שלא ימות בסופן, דצדיקים במיתתן קרויין חיים. שאז יתחילו לחיות באמת, כי יקרין זוהר נפשם באור החיים:

ותומכיה מאושר:    מלת אושר תכלל מעלה שתשיג הנשמה בעוה"ב, שתתעלה שם עד אין קץ. ולכן אמר כאן התנא שהמחזיק בתורה, לא לבד שתזכה שם נשמתו לחיים דהיינו מעמד הקיום כמו בחיי עה"ז, אלא גם תתעלה עוד יותר לאין סוף:

כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך:    ר"ל ב' מיני כבוד יכבדוך, (א) עבור החכמה שקננה בראשך. (ב) עבור דבריך המסודרים והנעימים היוצאים בחן מגרגרותיך:

תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך:    ר"ל כמו שזכר למעלה שהתורה תתן לו רפואה כשיחלה גופו. כ"כ אמר הכא שתתן רפואה לכבודו כשיקרה חולי לכבודו. דהיינו כשלפעמים יהיה כבוד הצדיק נוטה לפול ע"י מקריות העולם או ע"י בחירה החפשית של רשעים. אז התה"ק תפרוס כנפיה על יונקי שדיה, ותתן עליך לוית חן. וכשיחלה כח דבורך לבלי להיות חביב מצד עצמו. מדאינך בעל מליצה כשאר בעלי לשון מדברת גדולות, אז אם רק מבניה הנאמנים של תה"ק אתה, אזי עטרת תפארת שאתה מעוטר בה, היא התורה, היא תהיה לך למגן נגד החפצים לחמוס ממך כבודך. ועל ידה יהיה כמלך מעוטר, שכשידבר יעשו דבריו פירות אף שלא יהיה בהם חן מצ"ע:

אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד:    עתה מונה כל מיני ההצלחות שימצא ע"י התורה. דבפסוק זה נזכרו כל ג' מיני הצלחות האפשריים. דהיינו, חיי עוה"ז ועה"ב, ועושר, וכבוד:

כי אורך ימים ושנות חיים:    בקרא זה מפרש דחיים שנזכר בקרא קמא, היינו חיי עה"ז ועה"ב. דאורך ימים, היינו בעה"ב שיתארך ימיו ממעל לתהום המות. ושנות חיים, היינו אפי' בעה"ז, שיתוספו לך גם חיי עה"ז שמתרבים ע"י שנים שבתקופות החמה:

ושלום יוסיפו לך:    ר"ל לא די שתחיה בעה"ז ובעה"ב בקיום. אלא שיהיה לך שלימות כאן ושם:

בועז

פירושים נוספים


מגן אבות (רשב"ץ)

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)