משנה אבות ב יא

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה יא | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

רבי יהושע אומר, עין הרע, ויצר הרע^מד, ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:

עַיִן הָרַע,

וְיֵצֶר הָרַע,

וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת,

מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

רבי יהושע אומר:

עין רעה, ויצר הרע, ושנאת הבריות - מוציאין את האדם מן העולם.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אמר שחריצות לממון, ורוב התאוה, ורוע הנפש והוא חולי המרה השחורה שיביא האדם למאוס ראות עיניו וישנאהו, וייטב לו חברת החיות והתבודדות במדברות וביערות ויבחר לו מקום שאינו מיושב, וזה אצלם לא מצד פרישות רק לרוע תאותם וקנאתם בזולתם, אלו ימיתו האדם בלא ספק, כי יחלה גופו וימות טרם עתו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

עין הרע - כמו עין רעה ^מג. שאינו מסתפק במה שיש לו ומחזר אחר דברים אחרים. ויש מפרשים עין הרע, שמכניס עין הרע בממון חבירו או בבניו ומזיק לו:

ושנאת הבריות - שנאת חנם. ורמב"ם פירש, שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחידי ^מה. ואני שמעתי, אדם קשה שמביא עליו שנאת הבריות וגורם שהכל שונאים אותו ^מו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

עין הרע. פירש הר"ב כמו עין רעה. ואמר שמוציאין את האדם מן העולם ואין צ"ל שיתרחק אדם ממנה ולפיכך אמר ר יהושע לעיל שהדרך שיתרחק ממנה האדם הוא חבר רע. וזהו חדוש יותר. כ"פ במדרש שמואל:

יצר הרע. רוב התאוה. הרמב"ם:

ושנאת הבריות. כתב הר"ב שהרמב"ם פי' שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחידי. וז"ל רוע הנפש והוא חולי המרה השחורה שיביא האדם למאוס ראית עיניו וישנאהו. וייטב לו חברת החיות והתבודד במדברות וביערות. ויבחר לו מקום שאינו מיושב. זה אצלם לא מצד פרישות רק לרוע תאותם וקנאתם בזולתם. אלו ימיתו האדם בלא ספק. כי יחלה גופו וימות טרם עתו. ע"כ. ומ"ש עוד הר"ב אדם קשה שמביא עליו שנאת הבריות כתב במדרש שמואל שיש מפרשים שהכל מקללין אותו ותחול עליו קללתם. ויצא מן העולם שהרי אמרו חז"ל [מגילה ע"ו] אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך וכו'. מוציאין את האדם מן העולם. עיין בפ"ד משנה כ"א:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(מג) (על הברטנורא) ואמר שמוציאין כו' ואצ"ל שיתרחק ממנה. ולפיכך אמר ר' יהושע לעיל שהדרך שיתרחק ממנה האדם הוא חבר רע. וזהו חידוש יותר. מד"ש:

(מד) (על המשנה) יצר הרע. רוב התאוה. הר"מ:

(מה) (על הברטנורא) וזה לשונו, רוע הנפש והוא חולי המרה השחורה שיביא האדם למאוס ראות עיניו וישנאהו, וייטב לו חברת החיות, והתבודד במדברות וביערות, ויבחר לו מקום שאינו מיושב, זה אצלם לא מצד פרישות רק לרוע תאותם וקנאתם בזולתם. אלו ימיתו האדם בלי ספק כי יחלה גופו וימות טרם עתו:

(מו) (על הברטנורא) וי"מ שהכל מקללין אותו ותחול עליו קללתם ויצא מן העולם, שהרי אמרו חז"ל אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך. מד"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

{{#קיים:תפארת ישראל על אבות ב|

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

רבי יהושע אומר:    מזהיר ג"כ על ג' חיובי אדם, תורה עבודה, ג"ח:

עין הרע:    שעינו כהה ורעה בענייני אמונה שלמדה תורה, מסתפק בדבריה ובשרשי הדת, אם תורה משמים, ובהשארת הנפש, וכדומה ביסודות התורה:

ויצר הרע:    שיצרו גובר עליו ומונעו מלעבוד ה' ולקיים מצותיו:

ושנאת הבריות:    ששונא הבריות מלהטיב להם בג"ח:

מוציאין את האדם מן העולם:    מדאין לו על מה שיתמוך הצלחתו בזה ובבא [כפ"א מ"ב]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]

הפירוש רבינו משה ז"ל פירש עין הרע כמו עין רעה שפירשנו למעלה שהוא הכיליות והוא מוציא את האדם מן העולם שמתוך שהוא חרוץ לאסוף ממון יכניס עצמו לסכנות וזה הפירוש אינו נרא' שהרי למעלה יש עין רעה וכאן יש עין הרע ומפורסם הוא בתלמוד שעין הרע הוא העיין את חבירו או את נכסיו דרך קנאה ושנאה והוא מזיק אותו ונכסיו ועל כן אמרו בפר' המקבל וכן בפרק השותפין שרצו אסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה משום דקלי לה בעיניה וכן אמרו בפרק אלו מציאות שאסור לשטוח טלית של אבדה בפני רבים משום עינא ואמרו בפ' הרואה האי מאן דמסתפי מעינא בישא לימא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא. וכן אמרו בפ' הפועלים ובפרק מי שמתו ובפ' יש נוחלין וכן בפרק המקבל אמרו תשעה ותשעים מתים בעין הרע ואחד מת במיתת עצמו ואל תתמה מזה שיצאו ניצוצות מהעין מזיקין שהרי אמרו חכמי הטבע כי האשה בתחלת נדותה כשתסתכל במראה זכה של זכוכית יראו בה טיפי דם וכן יש בני אדם זכי החוש מתפעלים מעין הרע ועל זה אמר כי מי שיש לו עין הרע על חבירו יצא מהעולם מהרה כי כמו שמוציא הבל מעיניו לשרוף את חבירו ונכסיו כל שכן שהוא נשרף באותו הבל ותשלוט בו הקנאה וירקבו בעצמותיו שנא' ורקב עצמות קנאה וכן אמרו חכמים ז"ל לעולם יראה אדה את ביתו של חבירו כמו שרואה את אשתו ואת בניו שכל המכניס עין הרע בממונו של חבירו מאבד את שלו ולא עוד אלא אפילו הוא עצמו שנא' ורוח נכאה תיבש גרם וכן אמרו באבות דרבי נתן שלא תהא עינו של אדם רעה בממונו של חבירו לא בבניו ולא בבנותיו ולא בצאנו ובבקרו ולא בכל מה שבידו. ויש משניות שגורסין עין רעה:

ויצר הרע. הוא רבוי התאוות במאכל ומשתה ותשמיש שכל הממלא תאוותו כאשר יסית אותו יצר הרע ימות מהרה שיביא עליו חלאים רעים ורבים מרוב אכילה ויתיש גופו מרוב תשמיש ויהיה נטרד מן העולם וכבר אמרו חכמים בפרק הרואה ובפרק עושין פסין כי שני יצרים יש בו באדם אחד טוב ואחד רע הרע ניתן בו משעה שנולד והטוב ניתן בו משעה שנתחייב במצות כמו שנזכר בפרק ארבעה נדרים ועל כן נקרא יצר הרע מלך זקן וכסיל ויצר טוב ילד מסכן וחכם כמו שאמרו במדרש קהלת וכבר הארכנו זה בחלק שלישי מזה הספר ובפרק השותפין שרצו אמרו כי איוב היה מתריס כנגד מדת הדין לפי שהקב"ה ברא יצר הרע ואם כן האדם אם חוטא מאת ה' היתה זאת וזהו על דעתך כי לא תרשע ושם אמרו כי השיבו לו חביריו אף אתה תפר יראה כי אם ברא יצר הרע ברא לו תורה תבלין והרשות ביד אדם לכוף את יצרו על ידי התורה ואם לא עשה כן הוא המית את עצמו. וכן אמרו בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש כמו שנזכר שם ובראשון מקדושין ובאבות דרבי נתן פירשוהו בענין אחר וכן שנו שם יצר הרע ניתן באדם בשעה שנולד הבהמה אם עולה לגג היא סוללת אחריה אבל התינוק רץ ליפול ממנו וכן למדורה ולגחלים קומצן בידו מפני שיצר הרע נזרק בו:

ושנאת הבריות. פירש רבינו משה ז"ל זה חולי הוא מחמת מדה שחורה הגוברת עליו ונקרא הזה החולי מאלינכוני"א והוא חולי מביא את האדם לשנוא את הבריות ולצאת למדברות וליערים ושם יאכלוהו אריות וזאבים ואם כן זה מדרכי הרפואה הוא ואין ביד האדם להנצל מהחלאים ואין זה דרך המשנה. ורבינו שלמה ז"ל פירש שנאת חנם וזו היא מן התורה שנא' לא תשנא את אחיך בלבבך ונאמר ואהבת לרעך כמוך והוא כלל גדול בתורה כמו שנזכר בספרא ואמר רבי שמעון בן אלעזר בשבועה גדולה נאמר דבר זה שנאמר ואהבת לרעך כמוך אני ה' נאמן ליפרע:

דרך חיים (מהר"ל)

דרך חיים למהר"ל מפראג

רבי יהושע אומר וכו'. יש לדקדק במאמר הזה למה אלו ג' דברים מוציאין את האדם מן העולם, כי אי אפשר לומר כי דברים אלו נאמרו באומדנא ובסברא. כבר בארנו לך בפרק משה קבל תורה, כי הטוב שיש בנמצאים נותן לנבראים מציאות וקיום, וזולת זה לא היה להם קיום כלל. וראיה לזה מה שכתוב במעשה בראשית כאשר ברא הש"י וירא אלקים כי טוב, כלומר שראוים הנבראים אל קיום המציאות מצד הטוב שבהם. ולוחות הראשונות מפני שלא נאמר בהן טוב לא היה להם קיום ונשתברו, ואף כי בודאי טוב היו כבר בארנו בספר התפארת למה לא היה נמצא בהם טוב. ודבר שהוא רע דבק בו ההעדר מצד החסרון והרע שבו, ולפיכך יבא לידי ההעדר לגמרי וכאשר הבריאה טובה ראויה אל המציאות כי היא מסולקת מן ההעדר. ויש לך לדעת כי ג' דברים שנקראים בכתוב רעים האחד יצר הרע שנאמר (בראשית, ה) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, השני עין רעה שנקרא בכתוב רע (משלי, כג) אל תלחם לחם רע עין, וכן הלב נאמר עליו רע אחר שרירות לבם הרע (ירמי', ג) וכן בכמה מקומות, ולפיכך אמר כאשר יש לאדם עין הרע שדבק בו הרע ביותר, וכן יצר הרע שנקרא רע בשביל גודל הרע שנמצא בו, ושנאת הבריות אינו אלא בשביל לב הרע כדכתיב (ויקרא, יט) לא תשנא את אחיך בלבבך ואין השנאה רק בלב. ולא אמר סתם לב רע כמו שאמר למעלה לב רע, מפני כי לב רע נאמר אפילו כאשר מונע את עצמו מן הצדקה וכיוצא בזה, ולענין זה שאמר שמוציא את האדם מן העולם אין ראוי רק אם כ"כ הוא לב רע עד שהוא שונא את הבריות וזהו לב רע גמור. ולכך אמר כי אלו ג' דברים מוציאין את האדם מן העולם, שהרי כאשר ברא הש"י את עולמו כתב בכל אחד ואחד כי טוב, ואלו ג' דברים הם רעים הפך הבריאה שברא הקב"ה בעולמו, ולפיכך אלו ג' דברים מוציאים את האדם מן העולם, כמו שהטוב שיש בנבראים הוא קיום העולם, כך אלו ג' דברים מוציאים אותו מן העולם. וכבר פירשנו דבר זה בספר גור אריה בפרשת וישב, ולפי אשר יתבאר עוד שנתן רבי אליעזר שהיה לפני זה אזהרה להביא האדם לחיי העולם הבא ולא יהיה נטרד מן העולם הבא, אמר רבי יהושע כלל זה שלא יאבד האדם מן העולם הזה, הרי לך ג' דברי מוסר שאמר ר' יהושע הם שייכים זה לזה והם דבר אחד כמו שראוי:

מדרש שמואל (אוזידא)

פירוש מדרש שמואל

אפשר כי אלו השלשה דברים הם דברים כי אפילו לצדיק מוציאין אותו מן העולם וזהו את האדם דקאמר כי האדם הוא השם החשוב שבכולם כמבואר בספר הזוהר, ואמר כי עין הרע והוא העין הרע של הבריות אשר מקנאים בו ונותנים עין הרע בו ובכל מאודו זהו סיבה להמיתו וכן היצר הרע בכל יום צופה לצדיק ומבקש להמיתו ולהוציאו מן העולם ויותר צופה ומבקש לקטרג ולהמית את הצדיק יותר מן הרשע וכן שנאת הבריות כלומר מי ששונאים אותו הבריות לפי שאין דעתו מעורבת עם הבריות מסלקים אותו מזה העולם באמרם כיון שאין דעתו מעורבת עם המין האנושי אשר בעולם התחתון א"כ אינו מן הישוב ומה לו לישב שם ומסלקין ומוציאין אותו מן העולם:

אי נמי אפשר כי עיו הרשע והרע וחוטא בהסתכל בדברים בלתי מהוגנים הלא זה הוא סיבה ראשונה להוציא את האדם מן העונם כי העין רואה ואח"כ סרסור שני של העבירה הוא הלב כי הלב חומד והוא היצה"ר כי הוא לב האבן וכנוו שהוא רוצה להוציא את האדם מן העולם כן צריך שישתדל האדם להמית אותו וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום ולבי חלל בקרבי וכן אמרה תורתנו הקדושה וכי תזבחו זבח שלמים לה' וגו' לפי שצריך לאדם להכניע לבבו כשמקריב ושוחט הקרבן יחשוב שהוא היה ראוי לישחט ובזה הוא שוחט וזובח יצרו הרע וז"ש לרצונכם שהוא היצר הרע המסית לאדם שיתאוה תאוה וימלא רצונו בעניני העולם הזה אותו הרצון שגורם לכם היצר הרע תזבחוהו ותשחטוהו לבל תשובו לכסלכם. וגם כמו שקיום כל התורה תלוי במה שאמר הכתוב ואהבת לרעך כמוך וכמעשה דאותו שאמר למדני תורה על רגל אחת כמו כן שנאת הבריות היא סיבה לעבור על כל דברי התורה ונמצא שכל אחד משלשה אלה מוציאין אותו מן העולם כי אחרית רשעים נכרתה. ואפשר שכוון למ"ש ז"ל הרשעים אין להם ישיבה בעולם אפי' בעודם חיים שנאמר כשבת המלך אחשורוש ולא אמר בשבת וז"ש מוציאין את האדם מן העולם כלומר שאין לו בו ישיבה. ואפשר שלזה כוון שלמה במ"ש צדיק לעולם בל ימוט שיש לו ישיבה בעולם אבל רשעים בל ישכנו ארץ כי אין להם שכנות וישיבה בזה העולם רק נראים כיושבים ואינם יושבים וז"ש בל ישכנו ארץ. ואל זה כוון דוד המלך עליו השלום שאמר ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו כלומר כי כאשר יתבונן האדם על מקומו יראה כי אין לו מקום כי אין לו ישיבה ומקום בעולם. וזו בעצמה כוונת הכתוב איש היה בארץ עוץ וכו' השמיענו כי הרשעים אין להם דירה וישיבה בעולם הזה ואפי' אם יהיו אלף רשעים בעיר וצדיק אחד בה לא יאמר שיש באותה העיר רק איש אחד והשאר כמאן דליתנהו דמי ולכן בארץ עוץ שהיו כלם מנאפים עצרת בוגדים ישיבתן בעיר אינה ישיבה והוי ליה כאלו איש אחד לבד היה בארץ עוץ והוא איוב לפי שהיה צדיק:

אי נמי לפי שאמרו לעיל חבריו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם ואמר רבי אליעזר שהוא עין רעה ורבי יוסי אמר שכן רע ואין לך שכן רע לאדם יותר מיצר הרע ושכן רע דקאמר רבי יוסי על יצר הרע קאמר ורבי אלעזר אמר לב רע שהוא שנאת הבריות דקאמר הכא ר' יהושע שהוא שונא את הבריות ובא ר' יהושע ליתן טעם אמאי לא קאמר הוא דדרך רעה שיתרחק ממנה האדם היא אחת מאותם שאמרו חבריו או עין רע או יצר רע או לב רע אלו בחר לומר חבר רע והטעם כי מי שיש לו אותם הדרכים אותו האיש אינו מן הישוב וז"ש עין הרע ויצה"ר ושנאת הבריות שהם הדרך רעה שאמרו חבירי לזה לא צריכא למימר כי רעה רבה היא פשיטא דהא מוציאין את האדם מן העולם ולכן אמרתי אני חבר רע כי הוא חידוש יותר שאף מחבר רע צריך שיתרחק ממנו האדם:

והרי"א ז"ל פירש כי דברי רבי יהושע הם ביאור לרבי אליעזר כי אם לא יהיה כבוד חבירו חביב עליו ישלוט בו עין הרע ואם יהיה נוח לכעוס ימשול בו יצה"ר ואם לא יזהר מדברי החכמים יכוה בגחלתן כי אם שנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם כ"ש שנאת הת"ח, עוד כתב כי כבר חשבו אנשים שהאדם בעל עין הרע יפעל פעמים בגופו ויזיקהו ושעל זה אמר הנביא עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי כי העין הרע יותר מצוי בנשים לקלות דעתן ושקיעתן בקנאה והמחשבות הרעות ומקנאות זו בזו:

והחסיד כתב כי אלו המדות כלולות זו בזו כי מעין הרע יבא להתאוות לשל חבירו ולקחתו וזה ישנאוהו הבריות ויזיקוהו ויצא מן העולם בלא עתו:

ורבינו יונה פירש ר' יהושע אומר עין הרע ולא אמר עין רעה כמו שאמר ר' אליעזר למעלה כי שם מיירי בכילי שיש לו עין רעה וכאן בעויין בעינו הרע על ממון חבירו וחומד אותו. ויש שגורסים עין רעה:

ויצר הרע יש מפרשים שאם שולט באדם יצה"ר תמיד כועס ושולטת בו המרה השחורה ויקצרו ימיו וימות בלא עתו וזהו שאמר שלמה עליו השלום כי לאויל יהרג כעס ופותה תמית קנאה וזהו מוציאין את האדם מן העולם וכן דרשו רז"ל בויצא בן האשה הישראלית וגו':

ושנאת הבריות יש מפרשים מי שהוא קשה ומביא עליו שנאת הבריות הכל מקללין אותו ותחול עליו קללתם ויצא מן העולם שהרי אמרו ז"ל אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל לשרה בכהות עינים שנאמר הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים ביצחק שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות:

ורמב"ם פירש שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחידי:

ורבינו עובדיה פירש שנאת חנם:

וי"מ כי הוא שונא הבריות ואינו מוצא שיתחבר אליו ולא מי שיגלה לו סודו ולא יהיה לו נחת רוח ויחלה נפשו ויתקצרו ימיו מהדאגה: