מצוה:שלא לשבור עצם מעצמות פסח שני
לא לשבור עצם מעצמות פסח שני
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.
(במדבר ט, יב)
הזהירנו משבור עצם מעצמות פסח שני, והוא אמרו (במדבר ט, יב): "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ".
ומי ששבר חייב מלקות.
ובגמרא פסחים אמרו כשהוא אומר "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ" בפסח שני שאין תלמוד לומר שהרי נאמר "ככל חקת הפסח" הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח.
וכבר התבארו משפטי שבירת העצם בפרק שביעי מפסחים.
שלא לשבור עצם מעצמות פסח שני
שלא לשבור עצם מכל עצמות הפסח, שנאמר (במדבר ט, יב): "וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ".
כל ענין לאו זה מכוון כענין לאו הבא על זה גם כן בפסח ראשון בסדר בא אל פרעה, והוא שם לאו ח', תראנו משם אם רצונך לדעת.
שלא ישבור עצם בפסח שני שנ' בפ' בהעלותך ועצם לא ישברו בו שנינו כפ' כיצד צולין [דף פ"ד] השובר עצם בפסח טהור סופג את הארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו סופג את הארבעים ואומר בגמ' [שם] שובר בטמא מנלן אמר קרא ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול, מותיר בטהור מנלן [שם] דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר וגומר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו, אומ' שם [בדף פ"ד] שאם שבר העצם מבעוד יום הר"ז לוקה שהר"ז פסח כשר הוא וכן אם שבר אחר כמה ימים הר"ז לוקה לפיכך שנינו [שם דף פ"ב] העצמות והגידים והנותר ישרפו לשש' עשר כדי שלא יבאו לידי תקלה ומסיק שם [דף פ"ד] שאין חייבין אלא על שבירת עצם שיש עליו כזית בשר או שיש בו מוח, [שם] והשורף בעצמות והמחתך בגידין אין בו משום שבירת עצם.