מצוה:שלא לבטל שמירת המקדש
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
(במדבר יח, ה)
שהזהירנו מהתעצל בשמירת המקדש ומלכת סביבו תמיד כל הלילה, והוא אמרו יתעלה (במדבר יח, ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ". וכבר התבאר במצוה כ"ב ממצוֹת עשה ששמירת מקדש ולכת סביבו מצות עשה, וכן נבאר הנה שבטול זה הוא מצות לא תעשה. ולשון מכילתא וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין תלמוד לומר וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ.
שלא לבטל שמירת המקדש
שלא לבטל שמירת המקדש ללכת סביבו תמיד בכל לילה שנאמר (במדבר יח, ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ", וידוע שלשון שמירה עומד במקום לאו, וכמו שאמרו ז"ל (ערובין צו, א) כל מקום שנאמר "השמר" "פן" ו"אל" אינו אלא לא תעשה.
ואמרו במכילתא, " 'וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד', אין לי אלא בעשה, ומנין בלא תעשה, תלמוד לומר 'וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ' ", עד כאן. ואולי דרשו עשה ולאו כשימצאו שני המקראות מורים על דבר אחד, ומאותו שבא דרך צווי לנכח למדו הלאו, והצווי הנסתר שהוא קל ממנו דרשו כעשה, וכל שוקל הדברים במאזני צדק יודה בזה שהנסתר קל מצווי שהוא לנכח.
משרשי המצוה עם קצת דיניה כמשפט הספר כתוב בסדר זה במצוה ראשונה.