ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/שפח
שנצטוו הכהנים והלוים לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד, בכל לילה ולילה, כל הלילה. ושמירה זו היא כדי לכבדו ולרוממו ולפארו, לא מהיות שום פחד מאויב חלילה, שנאמר (במדבר יח, ד): "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד". ולשון ספרי (שם, ב) "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת" הכהנים מבפנים והלוים אף מבחוץ, כלומר לשמור אותו וללכת סביבו, ובמכילתא (?, ?) אמרו "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד", אין לי אלא בעשה וכו', הנה התבאר ששמירתו מצות עשה היא. ושם נאמר עוד, גדולה למקדש שיש עליו שומרין. אינו דומה פלטרין שיש עליה שומרין לפלטרין שאין עליה שומרין, וידוע שפלטרין שם ההיכל.
משרשי המצוה מה שכבר כתבתי כמה פעמים, כי בכבוד הבית סבה לתת מוראו אל לב בני אדם, ובבואנו שם לבקשת תחינה וסליחה מאת אדון הכל יתרככו הלבבות אל התשובה במהרה, וכענין שאמרנו בארוכה בסדר ואתה תצוה. ומכבודו של בית הוא למנות עליו שומרין כדרך המלכים הגדולים אשר בארץ שיעשו כן, וכמו שבא במכילתא אינו דומה וכו', כמו שכתוב בסמוך.
מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל (מדות פ"א מ"א-ב'), שארבעה ועשרים אדם שומרים אותו בכל לילה בארבעה ועשרים מקומות, הכהנים שומרים בשלשה מקומות מבפנים והלוים בכ"א מקומות מבחוץ. ומעמידין אחד שהוא מחזר על המשמרות כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו ואיש הר הבית נקרא, וכל משמר שאינו עומד ואומר לו "איש הר הבית, שלום עליך" ניכר שהוא ישן וחובטו במקלו, ורשות היה לו לשרוף את כסותו, עד שהיו אומרים בירושלם מה קול בעזרה, קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין שישן על משמרו. ויתר פרטיה, כגון היכן היו הלוים והכהנים שומרים. ואם אירע קרי לאחד מהם כיצד הוא עושה. וכיצד סדרן ומעשיהן סמוך לשחר, הכל מתבאר יפה בפרק ראשון ממסכת תמיד ומסכת מידות.
ונוהגת בכהנים ולוים בזכרים בזמן הבית, כי הם נתיחדו בצוואת שמירת המקדש ולא הישראלים. ואם עברו על זה וביטלו שמירה זו, ביטלו עשה, מלבד שעברו על לא תעשה כמו שנכתוב בסדר זה בעזרת השם.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/388