מצוה:שירחצו כהנים ידיהם ורגליהם בגשתם לעבודה
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
יט וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם.
כ בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהוָה.
כא וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם.
(שמות ל, יט-כא)
היא שצוה הכהנים לרחוץ ידיהם ורגליהם כל זמן שיצטרכו להיכנס בהיכל ולעבוד עבודה. וזו היא קידוש ידיים ורגליים. והוא אמרו יתעלה "ורחצו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם בבאם אל אהל מועד".
ומצות עשה זו, יתחייב העובר עליה מיתה בידי שמים, רוצה לומר שכהן ששימש במקדש בלא קידוש ידים ורגלים חייב מיתה בידי שמים. והוא אמרו יתברך שמו "ירחצו מים ולא ימותו".
וכבר נתבארו משפטי מצוה זו בשלמות בשני מזבחים.
לרחוץ הידים ורגלים בכל עת היכנס להיכל (עי' תוס' יומא ה ב בד"ה להביא) והבא לעבוד עבודה, וזאת היא מצות קדוש ידים ורגלים, שנאמר "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. בבואם אל אהל מועד וגו' או בגשתם אל המזבח וגו'" (שמות ל', י"ט-כ').
משרשי המצוה. היסוד הקבוע שאמרנו להגדיל כבוד הבית וכל המלאכות הנעשות שם, על כן ראוי לנקות הידים שהן העושות במלאכה בכל עת יגעו הכהנים בעניני הבית. ומזה השרש אמרו זכרונם לברכה (זבחים יט:) שאין הכהן צריך לקדש ידיו בין עבודה לעבודה אלא פעם אחת בבקר, ועובד כל היום וכל הלילה, והוא שלא יישן ולא יטיל מים ולא יסיח דעתו. נראה מכל זה שאין הכונה ברחיצה מתחלה אלא להגדלת כבוד הבית שאפילו היה טהור ונקי בתחלת בואו שם צריך לרחוץ. ומשהתחיל בעבודה, אין צריך עוד לרחיצה בין עבודה לעבודה זולתי ביום הכפורים לרוב חמרו של יום, לפי שכל עסק עבודת הבית אנו מחזיקין ורואין בלבנו טהור, נקי וקדוש.
מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה (דף כ:) שהיוצא חוץ לחומת העזרה טעון קדוש ידים, ואם קדש ידיו היום צריך לחזור ולקדש למחר, אף על פי שלא ישן כל הלילה, שהידים נפסלות בלינה. ושמצוה לכתחלה לרחוץ בשחרית פניו ידיו ורגליו, ושמצוה לקדש במי הכיור (דף כב:) ואם קדש מאחד מכלי שרת כשר דיעבד, אבל לא מכלי חול אפילו דיעבד. ושאין מכניסין ידיהן לתוכו אלא שופכין ממנו על ידיהם, וגם זה דרך כבוד, ואין אנו מצריכין כן בענין נטילת ידים בחולין ליטול מן הכלי ולא בתוכו, שאף על פי שאנו מצריכין כלי לנטילת חולין, ויסוד הדבר הוא מפני שמצאנו כלי לנטילה בקודש, מכל מקום בקדושה הוא דמעט רחמנא ממנו ולא בתוכו, אבל בחולין אין לנו מעוט. ואף על פי שנטילת החולין משום סרך הקדשים היא, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (חולין קכ.) משום סרך תרומה, מכל מקום אין לנו להשוותם לגמרי בכל דיניהם, ודי לנו לחייב בנטילה ובכלי בחולין משום סרך זה, ולהניח מעוטו דממנו שנאמר בו במקומו. ואפילו בתרומה עצמה נטילת ידים בה מדרבנן הוא, כי מן התורה לא נמצא טהרה רק בכל הגוף בבת אחת. ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם) שהנטילה מדכתיב "וידיו לא שטף וגו'" (ויקרא טו, יא), אסמכתא בעלמא הוא, כן כתוב בספר המצוות של הרמב"ן זכרונו לברכה (שורש א' בד"ה בתשובה השנית).
וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים כא:) כמה מים צריך להיות בכיור אין פחות משיעור מים הראויין לנטילת ארבעה אנשים, שנאמר "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם", והיו אהרן אלעזר ואיתמר ופנחס עמהם. וכל מים כשרין לקידוש, בין מי מעין או מי מקוה, ונפסלין בלינה. וכיצד מצות קדוש (זבחים יט:), מניח ידו הימנית על רגלו הימנית, וידו השמאלית על רגלו השמאלית, ורוחץ עומד ולא יושב, לפי שמכלל העבודה הוא קידוש ידים ורגלים, וכל עבודות המקדש מעומד הן, שנאמר "לעמד לשרת" (דברים יח, ה), וכל זה למעלת הבית. ויתר פרטיה, מבוארים בפרק שני מזבחים.
ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה בלבד. והעובר עליה ולא קדש ידיו ורגליו שחרית, או שיצא מן המקדש והסיח דעתו וחזר ועבד בלא קידוש -- חייב מיתה בידי שמים, ועבודתו פסולה, בין כהן גדול או הדיוט.
מצות עשה שיקדש כהן עובד ידיו ורגליו ואח״כ יעבוד, שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. ותניא בסנהדרין [דף פ״ג] שלא רחוץ ששימש, במיתה. מנלן? דכתיב ירחצו מים ולא ימותו. ואם עבד פסול, כמו שלמד בזבחים [דף י״ח] חוקה, חוקה ממחוסר בגדים. נאמר כאן חוקת עולם לו ולזרעו לדורותם, ובבגדי כהונה כתיב חוקת עולם. מה להלן מחלל עבודה כאשר בארנו, אף שלא רחוץ מחלל עבודה. וגם בגזרה שוה זו יש ללמוד שבבואם האמור ברחיצה שאין אזהרה זו אלא בשעת עבודה ולא אביאה ריקנית וגם כתוב שם לשרת.
תניא בזבחים [דף י״ט] כיצד מקדש? מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש. רבי יוסי ברבי יהודא אומר מניח שתי ידיו זו על גב זו ושתי רגליו זו על גב זו ומקדש, ויעמוד מן הצד בסמיכה על חבירו כי בעניין אחר אינו יכול לעשות כן. ות״ק סובר עמידה מן הצד על ידי סמיכה לא שמה עמידה. ומקשה שם וליתיב מיתב וליקדש, אמר קרא לשרת, ושירות מעומד שנאמר לעמוד לשרת. מכאן פוסק רבי׳ יצחק שהקורא בתורה צריך שיהא עומד כדאמר במגילה. [דף כ״א] וצריך שלא יסמוך, שהלכה כחכמים שאומרים עמידה מן הצד, לא שמה עמידה. וגם בירושלמי [שם] אומר כנתינתה כך קריאתה, מה נתינתה באימה וברתת ובזיעה, אף קריאתה כן.
ת״ר בזבחים [דף י״ט] קדש ידיו ביום אינו צריך לקדש בלילה, בלילה אינו צריך לקדש ביום, דברי ר׳. שהיה ר׳ אומר לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, ר׳ אליעזר בר׳ שמעון אומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים. אע״פ שהלכה כר׳ מחבירו [כדאמר בעירובין דף מ״ו] כאן הלכה ברבי אלעזר בר׳ שמעון, דא״ר יוחנן [שם דף כ׳] קדש ידיו ורגליו לתרומת הדשן, למחר אינו צריך לקדש שכבר קדש מתחילת העבודה. ומעמידה רבא [שם] כרבי אלעזר בר׳ שמעון שאומר אין עמוד השחר פוסלתו בלינה. ורבינו משה פסק [בפ״ק דהלכות ביאת המקדש] כרבי ואביי שמעמיד ההיא דר׳ יוחנן כרבי [שם] ולינה כרבנן ומודה ר׳ שמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה. [שם] וכן מי הכיור נפסלין בלינה שהרי שנינו [ביומא דף ל״ז] בן קטין עשה מוכני לכיור לשקעו במקוה או במעיין כדי שלא יהו מימיו נפסלים בלינה. [ביומא דף מ״א ע״א] הים שעשה שלמה כמקוה הי׳ שאמת המים היתה עוברת בתוכה ממעיין עיטם לפיכך לא היו מימיו נפסלים בלינה כמו הכיור וממנו היו ממלאין הכיור. ונחלקו בזה דא״ר יוחנן בזבחים [דף כ״ב] מי כיור ר״ש אומר מי מעיין וחכמים אומרים שאר מימות הן.
א״ר יוסי בר׳ חנינא [שם דף י״ט וכ״א] כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים, אין מקדשין ממנו, שנאמר ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו. מיתיבי כל הכלים מקדשין בהן, בין שיש בהן כדי רביעית בין שאין בהם כדי רביעית, ובלבד שיהיו כלי שרת. אמר רב אדא [בדף כ״ב] בקודח מתוכו והא ממנו אמר רחמנא ירחצו לרבות כלי שרת ואיבעיא להו [בדף כ״א] מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא ולא מתוכו או דלמא אפילו מתוכו ולא נפשטה הילכך לא יקדשו אלא ממנו.
מה שאמרנו המקדש ביום אינו צריך לקדש בלילה [בדף כ׳] בד״א שלא יצא מן המקדש ולא ישן ולא הטיל מים ולא הסיח דעתו אבל אם עשה אחד מארבעתן צריך לחזור ולקדש. אמנם בדיעבד עבודתו כשרה כשיצא מן המקדש ולא הסיח דעתו שהיא בעיא שם ולא נפשטה אם יציאה פוסלת. ותניא שם [בדף כ׳] יצא חוץ לחומת העזרה אם לשהות טעון טבילה אם לפי שעה טעון קדוש ידים ורגלים וכל המסך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים ואם קדש ידיו ורגליו ונטמאו מטבילן ואין צריך לחזור ולקדש. עוד שם בזבחים [דף י״ט] ת״ר כ״ג שלא טבל ולא קדש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ביום הכיפורים ועבד עבודתו כשרה שנא׳ ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו דבר המעכב בבניו מעכב בו שאינו מעכב בבניו אינו מעכב בו.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.