מצוה:שיקריב הכהן הגדול מנחה בכל יום
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
יג זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב.
יד עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.
טו וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַיהוָה כָּלִיל תָּקְטָר.
(ויקרא ו, יג-טו)
היא שצונו שיקריב כהן גדול בכל יום תמיד מנחה בבוקר ומנחה בערב, והיא נקראת חביתי כהן גדול ותקרא גם כן מנחת כהן משיח. והוא אמרו יתעלה "זה קרבן אהרן ובניו".
וכבר התבארו משפטי מצוה זו ומתי תקרב במנחות וביומא ותמיד.
שנצטוינו שיקריב הכהן הגדול מנחה בכל יום פעמיים, בבוקר ובין הערביים, שנאמר "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליי וגו'" (ויקרא ו, יג), והיא הנקראת חביתי כהן גדול, ונקראת גם כן מנחת כהן משיח.
משרשי המצוה, לפי שהכהן הגדול הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים, כלומר כי הוא הנושא תפילה אליו בעדם ועל ידי תפילותיו ומעשה קרבנותיו הם מתכפרין, ולכן ראוי לאיש כזה להיות לו קורבן מיוחד תמידי כמו תמידי הציבור. וכמו שהתמידין שניים ליום, נתחייב הוא גם כן להקריב מנחתו פעמיים ביום. וכל זה נסמך אל הטעם שאמרנו בקורבן, כדי שיתעוררו כל מחשבותיו וישים דעתו וכונתו אצל השם ברוך הוא, ולמען זאת יועיל לו ולהם. ואין ספק שאין דומה התעוררות האדם כשמקריב קורבנו המיוחד לו לכשהוא מקריב קורבן שהוא משותף עמו. וזה דבר ידוע ומנוסה בכל אדם כי למה שמיוחד לו לבדו מתעורר יותר, אין להאריך בזה.
מדיני המצוה מה שאמרו, כיצד (מנחות נ:) עשית חבתי כהן גדול? מביא עשרון שלם של קמח וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש, שאף על פי שמנחת העשרון קרבה לחצאין, כלומר חציה בבקר וחציה בערב, אינה מתקדשת לחצאין, כלומר שכלה מביאה ביחד. ומביא עמה שלשה לגין שמן, ובולל הסלת בשמן וחולט אותה פרותחין ולש מכל חצי עשרון שש חלות, נמצא שהם שתים עשרה חלות, ואחת אחת היו נעשות. וכיצד עושה? מחלק השלשה לגין ברביעית שבמקדש, רביעית לכל חלה, ואופה החלה מעט ואחר כר קולה אותה על המחבת עם השמן שלה, ואינו מבשלה הרבה, ואחר כך חולק כל חלה לשתים כדי שיקריב החצי בבקר והחצי בערב, ולוקח החצאין וכופל כל אחד מהם לשנים ופותת עד שתמצא כל פתיתה כפולה לשנים. ומקריב החצאין עם חצי קמץ לבונה בבקר, והחצי הנשאר עם חצי קמץ לבונה בערב. והוא כליל לאשים.
ונוהגת בזמן הבית בכהן גדול. ומנחת הבוקר והערב מצות עשה אחת, אין חולק בזה, כי גם הרמב"ן זכרונו לברכה (בסוף סהמ"צ בד"ה ואתה אם תבין) שמנה שני תמידין שתי מצות מודה בזה.