מצוה:לקדש חודשים ולעבר שנים
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
(שמות יב, ב)
היא שצונו לקדש חדשים (ס"א ולחשוב חדשים) ושנים, וזו היא מצות קדוש החדש. והוא אמרו יתעלה "החדש הזה לכם ראש חדשים".
ובא הפירוש שעדות זו תהא מסורה לכם, כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל איש ואיש כמו שבת בראשית שכל איש ימנה ששה ימים וישבות בשביעי כשיראה כל איש ואיש גם כן הלבנה שיקבע היום ראש חדש, או ימנה ענין תוריי ויקבע ראש חדש, או יעיין איחור האביב וזולתו ממה שראוי להסתכל בו ויוסיף חדש, אבל מצוה זו לא יעשה אותה לעולם אלא בית דין הגדול לבד ובארץ ישראל לבד. ולכן בטלה הראיה אצלנו היום בהעדר בית דין הגדול כמו שבטל הקרבת הקרבנות בהעדר המקדש. ולזה כוונו וטעו המינין הנקראים קראים, וזה שורש גם כן שלא יודו גם כן זולתי מכלל הרבנים והולכים עמהם באפלה בחשכה.
ודע שחשבון זה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי חדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד ובעת הצורך, ובהעדר החכמים מארץ ישראל אז אפשר לבית דין הסמוך בארץ ישראל שיעבר השנים ויקבע חדשים בחוצה לארץ כמו שעשה רבי עקיבא כמו שהתבאר בתלמוד ובזה קושי גדול וחזק. והידוע תמיד שבית דין הגדול אמנם היה בארץ ישראל והם שיקבעו חדשים ויעברו שנים בפנים המקובלים אצלם ובקבוצם גם כן, ובכאן שורש גדול משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה, וזה שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חדש וזה היום יום טוב, לא מפני חשבוננו נקבענו יום טוב בשום פנים אבל מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חדש או יום טוב.
ומפני אמרם שזה היום ראש חדש או יום טוב, יהיה ראש חודש או יום טוב, בין שהיתה פעולתם זאת בחשבון או בראיה. כמו שבא בפירוש (ראש השנה כה.) "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם" כו', אין לי מועדות אלא אלו, כלומר שיאמרו הם שהם מועדות, אפילו אנוסין אפילו מוטעין אפילו שוגגין כמו שבאה הקבלה. ואנחנו אמנם נחשב היום שקבעו הם, רוצה לומר בני ארץ ישראל, בו ראש חדש, כי במלאכה הזאת בעצמה מונין וקובעין, לא בראיה. ועל קביעותם נסמוך, לא על חשבוננו, אבל חשבוננו הוא לגלויי מילתא בעלמא, והבן זה.
ואני אוסיף לך באור. אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום בשום פנים, לפי שאין לנו לחשב חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ אלא בתנאים הנזכרים, כמו שביארנו כי מציון תצא תורה. וכשיתבונן מי שיש לו שכל שלם לשונות התלמוד בכונה הזאת יתבאר לו כל מה שאמרנוהו באור אין ספק בו.
והנה באו רמזים בכתוב, יורו על שרשי המלאכה שיסמכו בהם בידיעת ראשי חדשים ועבור שנים. מזה אמרו "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה", אמרו מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד. ואמרו מנין שאין מעברין ואין מקדשין את החדש אלא ביום? תלמוד לומר "מימים ימימה". ואמרו חדשים אתה מחשב לשנים ואי אתה מחשב ימים לשנים. ואמנם הורה שהתוספת בזה אמנם יהיה חדש שלם. ואמרו "חדש ימים", ימים אתה מונה לחדש ואי אתה מונה שעות לחדש. ואמרו "שמור את חדש האביב", הורה כי שנתנו ראוי שנשמור בה פרקי השנה ולכן תהיה שמשית.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם בשלמות בפרק ראשון מסנהדרין ובמסכת ראש השנה וברכות.
לקדש חדשים ולעבר שנים, בבית דין גדול בחכמה סמוך בארץ, ולקבוע מועדי השנה על פי אותו קידוש, שנאמר "החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב, ב), כלומר כשתראו חדושה של לבנה תקבעו לכם ראש חדש, או אפילו לא תראוה מכיון שהיא ראויה להראות על פי החשבון המקובל. וכן תכלול מצוה זו מצות עיבור השנה, לפי שיסוד מצות קידוש החדש כדי שיעשו ישראל מועדי השם במועדם, וכמו כן מצות עיבור השנה מזה היסוד היא. ואולם מלבד זה המקרא באו הערות בכתובי התורה יורו על מצות העיבור והוא מה שכתוב "ושמרת את החוקה הזאת למועדה" (שמות יג, י) וכן "שמור את חדש האביב" (דברים טז, א).
וענין המצוה כן, שבאים שני ישראלים כשרים לפני הבית דין ומעידין בפניהם שראו הלבנה בחדושה, וקובעים ראש חדש על פיהם שאומרים היום מקודש. וטעם שאין מצוה זו אלא בסמוכין, לפי שבא בפירוש "החדש הזה לכם", גדולים וסמוכים כמותכם, כי למשה ואהרן נאמר. ועוד דרשו הדבר מדסמך לו "דברו אל כל עדת ישראל" (שמות יב, ג) [מכילתא], כלומר שיהא להם לאותן שיקדשו החדש רשות כל ישראל, כלומר חכמים גדולים שבישראל כגון בית דין הגדול וכן כל מי שהוא חכם גדול בישראל. ונסמך בארץ ישראל והסמיכות ידוע איך עושין אותו, יש לו רשות לעשות מצוה זו אפילו בחוצה לארץ, והוא שלא הניח כמותו כארץ. וכן מצינו בברכות ס"ג ע"א שעשו כן חנניה בן אחי רבי יהושע ועקיבה בן יוסף שהיו בענין זה. אבל בלתי תנאים אלו אין רשות לשום אדם מישראל לקבוע חדשים ולעבר שנים.
ואם תשאל, אם כן היאך אנו עושים היום שאין לנו חכמים סמוכים. דע שכך קבלנו, שרבי הלל הנשיא בנו של רבי יהודה הנשיא שהיה גדול בדורו ונסמך בארץ והוא החכם שתיקן לנו חשבון העיבור, הוא קידש חדשים ועיבר שנים העתידים לבוא עד שיבוא אליהו ועל זה אנו סומכים היום.
זה שאמרנו הוא על דעת הרמב"ם זכרונו לברכה. והרמב"ן זכרונו לברכה יחשוב קידוש החודש מצוה אחת ועיבור שנים מצוה אחת, וראיותיו בספר המצות שלו, וכן בעל הלכות גם כן. והפסוק המורה על מצות העיבור, כלומר שנחשוב התקופות כדי שנעשה המועדים בזמן הקבוע להם, הוא "ושמרת את החקה הזאת למועדה" (שמות יג, י) וכן "שמור את חדש האביב" (דברים טז, א) כמו שכתבנו.
משרשי מצוה זו כדי שיעשו ישראל מועדי השם בזמנן. שהשם יתברך צוה לעשות פסח בזמן שהתבואה באביב, כמו שכתוב [שם] "שמור את חדש האביב ועשית פסח", וחג הסוכות בזמן האסיף, כמו שכתוב "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות לד, כב). ואלולי עיבור השנים יבואו המועדים שלא בזמנים אלו, לפי שישראל מחשבים חדשיהם ומועדיהם לימי שנת הלבנה שהם שנ"ד יום, ח' שעות, תתע"ו חלקים, והיא חסרה משנת החמה י' ימים, כ"א שעות, ר"ד חלקים, סימן יכ"א ר"ד, ובישול התבואות והפירות בכחה של חמה. נמצא שאלולי העיבור שאנו משוים בו שנות הלבנה בשנות החמה, לא יבוא הפסח בזמן האביב והסוכות בזמן האסיף. ונתקן הדבר להעשות בגדולי הדור לפי שהוא ענין חכמה גדולה, גם יאמרו כי ממנו יוודע מקרה השנה בתבואות, ואין ראוי למוסרו אלא לגדולים וחסידים.
דיני המצוה כגון חקירת עדות החדש ואיום העדים לפעמים, ודין חלול שבת בעדות זו כיצד, ועל מה מעברין את השנה ועל מה אין מעברין אותה, ואי זה חדש היו מעברין, והוא אדר וכמו שדרשו זכרונם לברכה, [מכילתא דרשב"י] "ושמרת את החקה הזאת למועדה" מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד. ועוד דרשו זכרונם לברכה [שם] בפסוק זה, מנין שאין מעברין את החדש אלא ביום, תלמוד לומר "מימים ימימה". ועוד דרשו זכרונם לברכה (מגילה ה.) "לחדשי השנה", חדשים אתה מחשב לשנה ואי אתה מחשב ימים. ועוד אמרו [שם] בענין זה, "חדש ימים" (במדבר יא, כ), ימים אתה מחשב לחדש ואי אתה מחשב שעות. ויתר פרטיה, מבוארים במסכת ראש השנה (דף יח.) ואילך, ובראשון של סנהדרין (דף י:) ואילך, ובברכות (דף סג.) כמו כן.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, שיהיו לנו חכמים סמוכים בתנאים שכתבנו. ועובר עליה ולא עשאה, אם הוא חכם שראוי לה, ביטל עשה וענשו גדול מאד שגורם קלקול המועדות. ועכשיו בעונותינו שאין אנו מעברין שנים על פי סמוכים, אנו סומכים בחשבוננו על החשבון המקובל מרבי הלל כמו שאמרנו.
צוה הקב״ה את בית דין שיקדשו את החדש, דכתיב בפרשת בא אל פרעה החדש הזה לכם ראש חדשים. ותניא במכילתיה [פרשת בא פרק א] משה הראה להם לישראל כזה וכזה היו רואין וקובעין לדורות ובתלמוד שלנו [בפרק הקומץ רבה דף כ״ט] אמרי׳ שנתקשה משה במולד הלבנה ואמר לו כזה ראה וקדש.
ומצוה זו מסורה לבית דין כדתניא בראש השנה בפ׳ שני [דף כ״ד] אחר שנחקרו העדים שראו את החדש, ראש בית דין אומר מקודש שנא׳ וידבר משה את מועדי ה׳ וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. מנלן? אמר קרא "אשר תקראו אותם במועדם וגו׳" קרי ביה תקראו אתם שהרי אתם חסר וי״ו וכתי׳ מקראי הרי שתי קריאות לכך עונין ב׳ פעמים מקודש מקודש. גרסינן במסכת ראש השנה [שם] אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בר׳ צדוק דאמר שאם נראה שלא בזמנו פירוש בליל שלשים ואחד אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים. פירש רבינו יצחק אין צריכין בית דין לקדשו ביום שלשים ואחד שכבר קדשוהו שמים מתחילת הלילה וכן מוכיח בירושלמי שאו׳ [שם] בשלשים וא׳ שבית דין של מעלה רואין שלא קדשו בית דין של מטה הם עומדין ומקדשין אותו.
בית דין שקידשו החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסין, הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על ידם אע״פ שיודעין העולם שטעו, שהרי מי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם. כדתניא במסכת ראש השנה [פ״ב דף כ״ה] שאמר לו ר׳ עקיבא לרבי יהושע הרי הוא אומר אתם אתם אתם ג׳ פעמים לדרוש אתם אפילו שוגגין אתם אפי׳ מזידין אתם אפי׳ מוטעין שהרי בפ׳ אמור באותו עניין כתו׳ ג׳ פעמים אתם חסרי׳ ונחסרו לדרשה זו ובלשון זה אמר ליה ר׳ יהושע לר׳ עקיבא עקיבא נחמתני נחמתני.