מצוה:לא לעשות במתכונת הקטורת
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לז וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַיהוָה.
לח אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.
(שמות ל, לז-לח)
הזהירנו מעשות עשון בתאר הקטרת כלומר שיהיה מן הסממנין ההם ועל יחס המשקולות ההם ויכוין שיתעשן בו.
והוא אמרו יתעלה "במתכונתה לא תעשו לכם" (שמות ל, לז).
ומבואר שכל מי שיעבור ויעשה כמוה להריח בה חייב כרת, אמר "איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת" (שמות ל, לח), אם היה מזיד. ואם היה שוגג חייב חטאת קבועה.
קישורים
שלא לעשות במתכונת הקטרת
שלא לעשות קטרת כדמות קטרת, כלומר שתהיה הרכבתו על ענין אותם המשקלים ויכון להקטיר לעצמו בה, שנאמר (שמות ל לז) במתכנתה לא תעשו לכם. ונאמר עליה (שם לח) "איש אשר יעשה כמוה להריח בה" כלומר, שיתכון בעשיתה להקטיר עצמו.
משרשי המצוה. מה שכתוב [1] באיסור משיחת השמן.
מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה (כריתות ה א) שהעושה אותה להתלמד או למכרה לצבור פטור, והעושה אפילו קצת ממנה כל זמן שנעשה אותו קצת לפי משקלת הקטרת שחייב. ומה שאמרו [2] שהקטרת היתה נעשית בזמן הבית בכל שנה ושנה, ואם חסר העושה אותה אחת מסממניה חייב מיתה. ויתר פרטיה, מבוארים בפרק ראשון מכריתות.
ונוהגת מצוה זו של איסור עשייתה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ועשה ממנה לפי משקלה להריח בה במזיד חייב כרת, בשוגג חייב חטאת קבועה. אבל המריח בה לבד ולא עשאה, אינו חייב כרת אלא דינו כדין כל הנהנה מן ההקדש.
שלא לעשות במתכונת הקטורת, שנאמר "ובמתכונתו לא תעשו". והעושה קטרת מאחד עשר סמנים שלה כדי להריח בה אע"פ שלא הריח בה חייב כרת על עשייתה אע"פ [בכריתות דף ו'] שלא עשה המשקל כולו אלא חציו או שלישו הואיל ועשה לפי משקלות אלו חייב שנ' והקטורת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו, אמר הכתוב אשר תעשה כל עשייה דקטרת איפשר דמפטם פרס שחרית ופרס בין הערבים הא למדת שאם פטמה לחצאין חייב, עשאה להתלמד בה או למוסרה לצבור לאחר פיטומה פטור כדאיתא בכריתות [שם] הריח בה ולא עשאה אינו ענוש כרת אלא שמעל, וסדר עשייתו מבואר בסמ"ע [מ"ע קס"ז]: