מצוה:לא לאכול הפסח נא או מבושל, אלא צלוי באש בלבד
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ.
(שמות יב, ט)
הזהירנו מאכול קרבן פסח מבושל או נא אלא צלי אש בלבד, והוא אמרו יתעלה "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים" (שמות יב, ט). וכבר בארתי בשורש ט' מזה המאמר שמי שעבר על לאו זה – לוקה.
שלא לאכול בשר הפסח נא ובשל כי אם צלי אש, שנאמר (שמות יב, ט) "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש". הענין הזה שלא יאכל אותו קודם גמר בישולו ואפילו בצלי וזהו פירוש "נא", שהבשר שהתחיל בו מעשה האור ונצלה מעט ואינו ראוי לאכילת אדם עדיין נקרא נא. אבל כשהוא חי לגמרי, שלא התחיל בו האור כלל, אין זה בכלל לאו דנא ללקות עליו משום "אל תאכלו ממנו נא" אבל אסור מדאוריתא, שכל שאינו צלי אש אסרה התורה דרך כלל. ופירוש "בשל" שבישלו במים או בכל משקה או במי פירות, שנאמר "ובשל מבושל", ריבה הכל.
משרשי מצוה זו מה שכתוב בשחיטתו, לזכור נס יציאת מצרים. וזהו שנצטוינו לאכלו צלי דוקא לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי לפי שהוא מאכל טוב ומוטעם, אבל שאר העם אינם יכולים לאכול מעט בשר שתשיג ידם כי אם מבושל, כדי למלא בטנם. ואנו שאוכלים הפסח לזכרון שיצאנו לחירות להיות ממלכת כהנים ועם קדוש, ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חירות ושרות. מלבד שאכילת הצלי יורה על החפזון שיצאו ממצרים ולא יכלו לשהות עד שיתבשל בקדרה.
דיני המצוה כגון אם עשהו צלי קדירה או סכו במשקין או במי פירות או במים או בשמן תרומה, מה דינו, ויתר פרטיה, מבוארים בְמסכת פסחים (דף מ:).
ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן הבית. והעובר עליה ואכל נא או מבושל לוקה. וכן אם אכל שניהם כאחת לוקה מלקות אחת, ששניהם לאו אחד לדעת הרמב"ם זכרונו לברכה. והרמב"ן זכרונו לברכה מנה אותן שני לאוין, וכתב [בהשגותיו לשורש התשיעי] שלוקין עליהן על כל אחד ואחד, דכיון דכתיב אל תאכלו כי אם צלי אש, מיפרט בנא ומבושל למה לי, שמע מינה ללקות על כל אחד ואחד מן הפרטים.
ואמר זכרונו לברכה כי בכל המצות יהיה המנין כן, שכל הנפרטים בתורה אחד אחד והם דברים חלוקים נמנה כל אחד למצוה אחת בחשבון המצות, כגון זה דנא ומבושל, וכן אתנן ומחיר, ושאור ודבש וזולתם. ואמנם בענין המלקות יש חילוק בהם, שכל הנפרטים בלאו אחד אין לוקין עליהם אלא מלקות אחת, כגון אתנן זונה ומחיר כלב, ושאור ודבש, משפט גר יתום, וכיוצא בהן כולן, אבל הלאוין שיש בהן כלל ופרטים בתחילה או בסוף, כגון זה הלאו שפורט נא ומבושל וכולל אל תאכלו כי אם צלי אש, וכן בנזיר כולל "מכל אשר יעשה מגפן היין [...] לא יאכל" (במדבר ו, ד) ואחר כך פורט: חרצנים וזג וענבים לחים ויבשים. באלו וכיוצא בהן לוקין עליהן על כל אחד ואחד, כי ריבוי הפרט שלא היה צריך יורה על המלקות על כל אחד ואחד, כמו שאמרנו. והרבה הרב ראיותיו על זה בעיקר התשיעי בספר המצות שלו שאין חשבון הלאוין כחשבון המלקיות.
וזה שאמרתי שהרמב"ן זכרונו לברכה ימנה כל הנפרטים בשמם אחד אחד מצוה בפני עצמה, דוקא כשהם חלוקים בענין כמו שכתבנו, כגון שאור ודבש, אתנן ומחיר, אבל במקום שהענין אחד אף על פי שנפרטין בשמות חלוקים לא נמנה זה כי אם מצוה אחת, כגון "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך" (דברים טו, יט), שאין זה אלא צואה אחת להקדיש כל בכור, והפרט אינו אלא ביאור. וכן "וכל מעשר בקר וצאן" (ויקרא כז, לב), שאין זה אלא צואה אחת להפריש ולתת מעשר מבהמות אלו. וכן "שופטים ושוטרים" (דברים טז, יח) שאין זה אלא שנעשה דין על פי אנשים אלה, וצואה אחת היא. וכן "מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק" (ויקרא יט, לו), שהכל צואה אחת שלא נשקר המדות.
מצוות שנ, שנא:
שלא לאכול פסח נא, שנאמר "אל תאכלו ממנו נא", וכן שלא לאכול פסח מבושל, שנאמר "ובשל מבושל במים כי אם צלי אש" (שמות יב, ט). ומפרש במסכת פסחים (דף מא.) מאי "נא"? כדאמרי פרסאי אברנים, פירוש לא חי ולא צלי כל צרכו. ותניא (שם) יכול אכל כזית חי, יהא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר "נא ובשל" וגומר. נא ומבושל אמרתי לך ולא חי, יכול יהא מותר? תלמוד לומר "כי אם צלי אש".
והנה בארנו במצות שאור ודבש לא תקטירו (לעיל בל"ת שי"ח) ש"נא ובשל" שני לאוין הן למלקות על פי רש"י והר"י בראיות. ואמר רבא בפרק כל שעה (פסחים מא:) אכל נא – לוקה שניים, משום "נא" ומשום "כי אם צלי אש"; מבושל – לוקה שתיים, משום "מבושל" ומשום "כי אם צלי אש"; נא ומבושל – לוקה שלוש, אם התרו בו משום שלושתן. אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות, אכי אם צלי אש בלבד חולק כאשר ביארנו למעלה, כמצות שאור ודבש.
תניא במסכת פסחים (דף מא:) אכל כזית נא מבעוד יום, פטור, שנאמר "אל תאכלו וגו' כי אם צלי אש"; בשעה שאינו ב"קום אכול צלי אש", אינו ב"בל תאכל נא".
(המשך במצוה שנ"א)