קטגוריה:שמות כ כ
מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכׇל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּ/י֒ וְ/זָבַחְתָּ֣ עָלָ֗י/ו אֶת־עֹלֹתֶ֙י/ךָ֙ וְ/אֶת־שְׁלָמֶ֔י/ךָ אֶת־צֹֽאנְ/ךָ֖ וְ/אֶת־בְּקָרֶ֑/ךָ בְּ/כָל־הַ/מָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔/י אָב֥וֹא אֵלֶ֖י/ךָ וּ/בֵרַכְתִּֽי/ךָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
| אונקלוס: | מַדְבַּח אֲדַמְתָּא תַּעֲבֵיד קֳדָמַי וּתְהֵי דָּבַח עֲלוֹהִי יָת עֲלָוָתָךְ וְיָת נִכְסַת קוּדְשָׁךְ מִן עָנָךְ וּמִן תּוֹרָךְ בְּכָל אֲתַר דְּאַשְׁרֵי שְׁכִינְתִי לְתַמָּן אֶשְׁלַח בִּרְכְתִי לָךְ וַאֲבָרְכִנָּךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מַדְבַּח אַדְמְתָא תַעֲבֵיד לִשְׁמִי וּתְהֵי דַבַּח עֲלוֹי יַת עַלְוָותָךְ וְיַת נִכְסַת קוּדְשָׁךְ מִן עָנָךְ וּמִן תּוֹרָךְ בְּכָל אַתְרָא דְאַשְׁרֵי שְׁכִינְתִּי וְאַנְתְּ פְּלַח קֳדָמַי תַּמָּן אֲשַׁלַח עֲלָךְ בִּרְכָתִי וְאֵיבָרֵיכִינָךְ: |
רש"י (כל הפרק)
"מזבח אדמה" - מחובר באדמה שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים (נ"א בסיס) (מכילתא) ד"א שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן
"תעשה לי" - שתהא תחילת עשייתו לשמי
"וזבחת עליו" - אצלו כמו (במדבר ב) ועליו מטה מנשה (מכילתא) (זבחים נח) או אינו אלא עליו ממש ת"ל הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך ואין שחיטה בראש המזבח
"את עלתיך ואת שלמיך" - אשר מצאנך ומבקרך את צאנך ואת בקרך פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך
"בכל המקום אשר אזכיר את שמי" - אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם וזהו בית הבחירה שם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העםרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
תַּעֲשֶׂה לִי – שֶׁתְּהֵא תְּחִלַּת עֲשִׂיָּתוֹ לִשְׁמִי.
וְזָבַחְתָּ עָלָיו – אֶצְלוֹ, כְּמוֹ "וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה" (במדבר ב,כ). אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עָלָיו מַמָּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יב,כז), וְאֵין שְׁחִיטָה בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.
אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ – אֲשֶׁר מִצֹּאנְךָ וּמִבְּקָרֶךָ; "אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ" – פֵּרוּשׁ לְאֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ.
בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי – אֲשֶׁר אֶתֵּן לְךָ רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ שֶׁלִּי, שָׁם אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, אַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עָלֶיךָ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִתָּן רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה בָּאָה שָׁם, וְזֶהוּ בֵּית הַבְּחִירָה, שָׁם נִתָּן רְשׁוּת לַכֹּהֲנִים לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם לְבָרֵךְ אֶת הָעָם (סוטה ל"ח ע"א).
רשב"ם (כל הפרק)
אלהי כסף ואלהי זהב: אפילו לזכרון שמים לא תעשו, שיש טועים וסבורים שיש בהם ממש, ואע"פ שציוה הק' לעשות כרובים על הארון, לישיבתו נעשו דוגמת כרובי כסא של מעלה ולא להשתחוות להם:
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
לא תעשון אתי. על דרך הפשט לא תעשון בשתוף אתי שום צורה מכסף וזהב לשם אלהות, וחזר לא תעשו לכם כלל אפילו שלא לשם אלהות.
ויש לפרש לא תעשון אתי כשאתם עומדים בתפלה אתי לא תחשבו בכסף וזהב אשר עמכם שאם תעשו כן מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אלהי כסף ואלהי זהב.
וכתב רש"י ז"ל לא תעשון אתי, בא להזהיר על הכרובים יאמר כי הכרובים אשר אתם עתידים לעשות אתי שלא יהיו של כסף שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הם חשובים לפני כאלהות. לא תעשו לכם שלא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כמו שאני עושה בבית עולמים. ודרשו רז"ל במסכת ע"ז לא תעשון אתי לא תעשון מה שאתי. ובא הכתוב לאסור עשיית הצורות בין בשמשין שבמדור העליון, כגון חיות הקדש ואופנים ושרפים ומלאכי השרת ושבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, וכיון שאסר הכתוב לעשות צורת מלאכי השרת שהן בצורת בן אדם ונוסף בהם שהם בעלי כנפים הייתי מבין שיהיה מותר לעשות פרצוף אדם לבדו, לכך הוצרכו לדרוש עוד לא תעשון אתי לא תעשון אותי והוא דמות אדם כדי שיהיה בכלל איסור לאו זה כל המשמשין כלן שבמדור העליון ושבמדור התחתון וכן פרצוף אדם. ובסנהדרין דרשוהו אזהרה לצבור שלא ימנה דיין בשביל ממון אלא בשביל חכמה הוא שאמר לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב אלוה הבא מחמת כסף וזהב כי שם אלהים כולל גם לדיינים.
וע"ד המדרש לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, לא תעשון כדרך שבני אדם עושים ביראתם, כשהטובה באה עליהם מכבדים יראתם שנאמר (שופטים טז) נתן אלהינו בידינו את שמשון אויבינו, וכשהפורענות באה עליהם מקללין ליראתם שנאמר (ישעיה ח) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה, אבל יש לכם להודות בין על הטובה בין על הרעה, שכן אמר דוד ע"ה (תהלים קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן אמר איוב (איוב א) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.
וע"ד הקבלה לא תעשון אתי כבר פרשתיו בפסוק וידבר שהוא כמו על פני. ויש להוסיף בבאורו כי הוא כאלו אמר אתי בצר"י [סגו"ל] תחת האל"ף כלשון (ישעיה ו) ואראה את ה', שהרי כתיב (שמות לג) כי לא יראני האדם וחי, והנה מנשה הרשע טעה בזה בשלא דקדק במלת את ועל כן תפשו לישעיה הנביא שאמר לו משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה את ה', והוא שדרשו ביבמות סוף פ' החולץ אמר לו מנשה לישעיה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה אמר ידענא ביה דלא מקבל אי אמינא ליה אשוייה מזיד אמר שם אבלע בארזא אתיוה לארזא ונסרוה כי מטא להדי פומיה נח נפשיה משום דאמר (ישעיה ו) ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. ומלת את ואות הכל אחד והוא מה שכתוב במצות התכלת (במדבר טו) וראיתם אותו שהוא מלשון את, ומזה דרשו רז"ל לא תעשון אתי לא תעשון אותי הרחיבו באור לכל משכיל כי מלת את הוא האות והבן זה.ספורנו (כל הפרק)
מדרש מכילתא (כל הפרק)
ד. מזבח אדמה תעשה לי מזבח מיוחד לי, שלא תבנהו מתחלה לשום אחר. ר' ישמעאל אומר, מזבח אדמה תעשה לי שלא תבנהו על גבי כפים ולא על גבי (עמודים. רבי נתן אומר, חלול באדמה נעשה, שנאמר נבוב לוחות תעשה אותו (שמות כז). איסי בן עקיבא אומר, מזבח נחשת מלא אדמה תעשה לי) שנאמר, כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל את העולה (מלכים א ה). וכי קטן היה, והלא כבר נאמר, אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא (שם ג). ומה תלמוד לומר קטן, אלא ביום שנבנה זה נגנז זה.
ה. וזבחת עליו - כנגדו. אתה אומר "עליו - כנגדו", או אינו אלא עליו כמשמעו?
והדין נותן, ומה אם צפון המזבח, שאינו כשר לכפרה - כשר לשחיטה, ראש המזבח, שהוא כשר לכפרה, דין הוא שיוכשר לשחיטה!
- והרי מזבח הפנימי יוכיח, שהוא כשר לכפרה ואינו כשר לשחיטה, והוא יוכיח על מזבח החיצון אף על פי שהוא כשר לכפרה לא יוכשר לשחיטה!
לא: אם אמרת במזבח הפנימי, שאינו לא מכשיר ולא מתיר, ואינו גומר הכפרה - לפיכך לא יוכשר לשחיטה!
- תלמוד לומר "ועשית עולותיך הבשר והדם" (דברים יג). הבשר והדם בראש המזבח, ואין שחיטה בראש המזבח!
רבי ( אסי ) [יוסי] אומר, אף לשחוט בראש המזבח. והכתוב מסייעו, שנאמר מזבח אדמה תעשה לי [וגו'].
כתוב אחד אומר "את עולותיך ואת שלמיך", וכתוב אחד אומר "ועשית עולותיך הבשר והדם". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מחצי המזבח לצפון - כצפון, ומחצי המזבח לדרום - כדרום.
ואין לי אלא צפון המזבח שיהא כשר לשחיטה, שאר כל צפון העזרה מנין? - תלמוד לומר "ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את העולה" (ויקרא ד). שאין תלמוד לומר "במקום הקדש", אלא להכשיר בו כל (הקדשים) [הקדש].
אין לי אלא חטאת ועולה ושלמים, שאר כל קרבנות מנין? - תלמוד לומר "את צאנך ואת בקרך" משמע מביא את הקדשים ואת החולין? - אמרת: במי הענין מדבר? - בקדשים.
ו. בכל המקום וגו' שאני נגלה עליך בבית הבחירה. מכאן אמרו שם המפורש אסור להאמר בגבולין.
ר' אליעזר בן יעקב אומר, אם תבא לביתי אבא לביתך, ואם לא תבא לביתי לא אבא לביתך. מקום שלבי אוהב שם רגלי מוליכות אותי.
מכאן אמרו כל עשרה בני אדם שנכנסין לבית הכנסת, שכינה עמהם, שנאמר "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פב). ומנין אפילו שלשה שדנין, שנאמר "בקרב אלהים ישפוט". ומנין אפילו שנים, שנאמר "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" (מלאכי ג). ומנין אפילו אחד, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך" (שמות כ).מלבי"ם - התורה והמצוה
ד. מזבח אדמה תעשה לי . מה שקראו בשם מזבח אדמה ולהלן אומר ועשית את המזבח עצי שטים. ובברייתא דמלאכת המשכן (סוף פי"א) ג' שמות יש למזבח, מזבח העולה מזבח הנחושת מזבח החיצון. פי' ר' ישמעאל שיהיה מחובר באדמה, כי לא היה לו גג ולא שולים רק לוחות עצי שטים מסביב מצופים נחשת ומלאוהו אדמה ונתחבר עם אדמת המשכן כאלו הוא מחובר, שרוב שם אדמה בא על המחובר. ועל כן צריך שלא יבנהו על גבי כפים או מחילות (כן גריס בגמ') כדי שיתחבר באדמה.
ולדעתי אין הפירוש שלא ימצא מחילה בעומק הקרקע שתחת המזבח, דהא מבואר במשנה (פ"ג דפרה) דהר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום. וכבר מקשה בזה המ"ל (פ"א מהלכות בית הבחירה) ומוכרח שאין איסור רק אם המחילה פתוחה למזבח שאז אינו מחובר באדמה. אבל אם כל המזבח מחובר באדמה, ותחתיה מחילה שאינה פתוחה למזבח, הלא נקרא מחובר באדמה. שמבואר אצלנו ההבדל שבין ארץ ובין אדמה, שאדמה מציין האדמה שלמעלה לא העומק עד התהום. וכן מבואר ממה שכתבו בזבחים (דף נ"ח) על מה שאמרו מודה ריב"י שאם שחטן כנגדן בקרקע, פסולות. מאי כנגדן בקרקע וכו'. וכי תימא דעביד מחילות בקרקע ושחיט בהו, וכגון האי גוונא מי הוה מזבח, והא תניא מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה, שלא יבנהו על גבי כפים ועל גבי מחילות. וידוע דמחילות לא נתקדשו רק הפתוחות לעזרה דינם כעזרה, והפתוחות להר הכית דינם כהר הבית. ואם כן, אם הם פתוחות לעזרה דינם כעזרה לא כמזבח, ועל כורחך מיירי שפתוחות למזבח. ועל כן אמר, וכגון האי גוונא מי הוה מזבח, והא אינו מחובר באדמה. אבל מה שקרקע העזרה אף תחת המזבח היה חלול מפני קבר התהום, היה כפי הדין כיון דאין החלל פתוח למזבח נקרא מזבח מחובר כאדמה.
ומה שהביא המשנה למלך ראיה שתחת המזבח לא היה חלול ממה שנאמר בירושלמי, הביאוהו התוס' סנהדרין (דף יב) שחזקיה עיבר השנה מפני הטומאה שמצאו גלגלתו של ארוונה היבוסי תחת המזבח. ואם איתא שתחת המזבח היה חלול לא נטמא המזבח. לדעתי משם ראיה להפך, כי באמת דברי הירושלמי נפלאים ואיך אפשר שמימי שלמה עד ימי חזקיה הקריבו בטומאה ולא הרגיש בזה שום נביא וחוזה. ומוכרח שבעת שבנה שלמה את המזבח, היה תחתיו חלול מפני קבר התהום. וגלגלתו של ארונה, שהיתה תחת החלל לא בקעה טומאתו למעלה רק בימי אחז שנהרס המזבח נהרסו הכפין גם כן. ובימי חזקיה שבאו לתקן מצאו את הגלגולת ואז היתה טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ואז נטמאו כולם.
ועוד דהא בזבחים (דף סא) אמר רבי שמעון בן פזי שבבית שני שהוסיפו על המזבח שתין הוסיפו. דמעקרא סבור מזבח אדמה שיהא אטום באדמה, ולבסוף סבור מזבח אדמה שהוא מחובר באדמה שלא יבנהו על גבי מחילות. ואם כן בימי שלמה שלא סבור הא שלא יבנהו ע"ג מחילות בודאי גם תחת המזבח היה חלול מפני קבר התהום.
ופלוגתת ר' נתן עם איסי בן יהודה נראה דתליא בפלוגתת ר' יהודה ורבי שמעון בספרא צו ( צו כא ) שר' יהודה סבירא ליה שמה שאמרו, אש תמיד תוקד לא תכבה , הוא אף בעת המסעות וכופים עליה פסכתר שלא תשרף בגד הארגמן שעליה. ורבי שמעון סבירא ליה דנכבה האש בעת המסעות. ור' נתן סבירא ליה כרבי שמעון דנכבה האש בעת, המסעות ולכן לדעתו לא היה המזבח מלא אדמה בעת המסע. ועל כן אמר חלול באדמה, רצונו לומר שהיה חלול בעת המסע שאז נסתלק האש ושפכו את האדמה, ובעת החניה מלאוהו אדמה וחזר האש. ואיסי בן יהודה סבירא ליה כר' יהודה שהיה האש על המזבח גם בעת המסע ובהכרח היה תמיד מלא אדמה. ובזבחים (דף סא ע"ב) מקשה על מה שאמר רב, דמזבח של שילה של אבנים היה, ממה דתניא שאש שירדה בימי משה לא נסתלקה מן המזבח עד ימי שלמה. ומתרץ רב סבירא ליה כר' נתן דאמר מזבח של שילה של אבנים היה. וא"כ נסתלק האש קודם לכן.
ולפי זה, ר' נתן לשיטתיה דסבירא ליה שאש שלמעלה נסתלקה בכל פעם בעם המסע, וכן נסתלק בשילה אל מזבח אבנים. ואיסי בן יהודה סבירא ליה כמאן דאמר שלא נסתלקה מימי משה עד ימי שלמה, ושבשילה לא היה מזבח אבנים רק מזבח אדמה של משה שעמד מלא אדמה והאש עליו מימי משה עד ימי שלמה. ועל זה מביא ראיה ממה שאמרו כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל . שאי אפשר לפרש קטן ממש, דהא העלה עליו אלף עולות, וכמו שהשיב ר' יוסי לר' יהודה בזבחים (דף נט). ועל כן פירש קטן, שהגיע הזמן לגנוז אותו על ידי שבנו מזבח אבנים ונסתלק ממנו האש. מבואר שבשילה לא היה מזבח אבנים, שא"כ כבר נסתלק ממנו האש בשילה והיה ראוי שיגנוז אותו קודם לכן.
ור' ישמעאל סבירא ליה שנקרא מזבח אדמה על שם חבורו לאדמה לא על מלואו. ור' נתן ואיסי סבירא להו שתקרא על של מלואו. ומה שאמרו תעשה לי היינו שיעשה לשמו.
ועיין ברמב"ם פ"א מהלכות בית הבחירה הי"ט והלכה כ'.
ה. וזבחת עליו דעת הת"ק, שפירוש עליו כנגדו ובצדו, כמו ועליו מטה מנשה. ומפני שמצד הסברא יש ללמוד שמה שאמר ושחט אותו על ירך המזבח , ר"ל אף על ירך וכל שכן על המזבח עצמו שכשר לכפרה וכ"ש שכשר לשחיטה [שאין להביא ראיה ממזבח הפנימי שאינו כשר לשחיטה, כי הוא אינו מיותר לקרבנות, לא לקרבנות הבאים להכשיר כמו קרבן מצורע, ולא לבאים לכפר, ואף לא לגמר הכפרה על ידי שפיכת שירים], לכן אמר ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה'. הוסיף הבשר והדם למעט שחיטה.
ור ' יוסי ור ' יוסי ברבי יהודה שניהם סבירא ליה, שפירוש וזבחת עליו כפשוטו שיכול לשחוט על המזבח. רק שלר ' יוסי כל המזבח כשר בין לעולה בין לשלמים, ולר ' יוסי בר' יהודה אין יכול לשחוט עולות רק בצפון המזבח. ומובא פלוגתתם בספרא ויקרא ( ויקרא סו ) ובזבחים (דף נח), ושם בארתי טעם פלוגתתם . לפי דרכי הלשון עיי"ש. ובמכלתא הוסיף שלר ' יוסי ברבי יהודה מיושב סתירת הכתובים, ששם אמר ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח , ר"ל הבשר והדם כשרים על כל המזבח, אבל השחיטה של העולה אין כשרה על כל המזבח רק על חציו הצפוני.
ומה שאמרו אין לי אלא צפון המזבח שאר כל צפון העזרה מנין, זה לא אתיא כרבי יוסי בר"י, שלדידיה אין כשר לשחוט רק נגד צפון המזבח [כמה שאמר בספרא ויקרא סז סז וביומא דף לה ובזבחים דף כ] ובארתי פלוגתתם בפירוש הספרא שם. ולמד שכל העזרה כשרה, ממה שאמר במקום הקדש שהוא מיותר להכשיר כל הקדש. ובספרא מצורע [ מצורע מו מו ] יכול על טבעתו, יש לפרש שזה כר' יוסי בר' יהודה.
ומה שאמרו את צאנך ואת בקרך בא לרבות יתר הקדשים כמו בכור ומעשר ופסח, שכולם יהיו נשחטים אצל המזבח בעזרה. ואי אפשר לטעות שגם שחיטת חולין תהיה בעזרה, דהא מדבר בקדשים.
ו. בכל המקום אשר אזכיר את שמי . מוסב למעלה שתזבח את עולותיך בכל מקום אשר אזכיר את שמי. וממה שלא אמר בכל מקום, כמו ואכלתם אותו בכל מקום (במדבר יח) בכל מקום אשר תראה (דברים יח). משא"כ כל המקום, יצין או כללות המקום עצמו, ונשאתי לכל המקום בעבורם , או המקום הידוע. שמה שאמר בכלל המקום אשר נבוא שמה פירושו המקום המוזמן לנו לבא ולהתישב שם. וכן כאן פירושו בבית הבחירה.
אולם מצאתי כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו (סוף עקב) והוא כולל כל מקום, דהא ביהושע א' אמר תחת זה כל מקום אשר תדרוך . ולכן למדו זה ממה שנאמר אבוא אליך שהוא הגלות השכינה שם בגלוי. ומזה ידעינן שמה שכתוב אשר אזכיר את שמי, שפירושו שאתן רשות להזכיר שם המפורש. כי סתם שמי הוא שם המיוחד, כמו שאמר זה שמי וזה זכרי. ששאר הכנוים נתנים לזכר לא שם המיוחד. היינו במקום ששם יבא ה' להגלות בגלוי השכינה.
וכן אמר בספרי נשא ( נשא קלט) ובסוטה (דף לח) מקרא מסורס הוא, בכל מקום אשר אבא בבהב"ח, שם תהיה מזכיר את שמי. ובסוטה (שם) זה דברי ר' יאשיה, ות"ק למד ממה שנאמר ושמו את שמי שהוא בבהב"ח. (ובספרי אמר זה בשם ר' יאשיה והשני בשם ר' יונתן). ומשמע שכן דעת ראב"י. ומפרש מה שאמר אבא אליך, היינו לביתך ועל ידי שתבא לביתי, שזה סימן שאתה אוהב את ה' בכל לבבך, כן גם הוא יבא אליך ויאהב אותך. וכן מובא זה בסוכה (דף נג) בשם הלל הזקן. ומזה הוציא המאמר השני שמובא בברכות (דף ו) בשם ר' יצחק, שסיומו שאפילו אם א' שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו, מדכתיב אבוא אליך. שאינו מדבר בבית המקדש, רק שיבא אל ביתו.
ובגמ' מפרש דעשרה קדמה שכינה ואתיא תלתא עד דיתבי. שיש הבדל בין נצב ובין עומד, שנצב יורה שעומד הכן ומוכן לאיזה דבר שזה מורה שה' מקדים את עצמו ועומד מוכן לכך, תלתא עד דיתבי, שלכן כתיב ישפוט, שיש הבדל בין דין ובין משפט. שדין הוא שמיעת הטענות. ומשפט הוא הגמר דין כמ"ש בפירוש התנ"ך בכמה מקומות. מבואר שאינו בא רק בגמר הדין, וקמ"ל שדין ענינו חשוב כתורה, ועיין עוד שם.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמות כ כ"
קטגוריה זו מכילה את 28 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 28 דפים.